השבוע/ מדינה בהפרעה

בקיץ שעבר אפשר היה לחשוב שאנחנו מדינה נורמלית. ספורטאים ישראלים פנטזו על מדליות באולימפיאדה, אנשים היו מודאגים מהמחיר של הקוטג', ממחירי הדלק ומהעלות הגבוהה של שכר הדירה. הקיץ הזה חזרנו לעצמנו. יש לנו סיבה אמיתית לדאגה והיא לא נוגעת להישגים שלא הושגו באולימפיאדה.

בעילום שם מעל פסנתר כנף הציג שר הביטחון את הסונטה שחיבר לתקיפה באיראן. תגובתו של ראש הממשלה לא איחרה לבוא. בעילום שם הוא הביע את מורת רוחו מהמנגינה שזלגה מהפסנתר של שר הביטחון. בד בבד דואג ראש הממשלה לשרבב לקנטטה היומית שהוא מזמר טון מלחמתי מאיים. שניהם יחד וכל אחד לחוד רומזים בגלוי שתקיפה באיראן היא בלתי נמנעת, כאשר כוונתם היא שהמלחמה הבאה היא בלתי נמנעת. ישראל הרשמית טוענת בעילום שם שהיא לא תפתח במלחמה אלא רק תתקוף נקודתית את הגרעין האיראני, אבל נראה שהאיראנים בתגובה לא ישלחו מטולי רקטות עם פרחי העונה. בינתיים ראשי הצבא וזרועות המודיעין מתנגדים לתקיפה, אבל הם הדבר האחרון שמדאיג את ראש הממשלה. לא ירחק היום והם יתרצו או ייצאו לגמלאות מרצון. מה שיבוא קודם.

נתניהו לא צריך לשאול את הציבור אם הוא מוכן למלחמה. הוא ראש הממשלה וההחלטה נתונה בידיו, אבל התשובה, אם הציבור במקרה תוהה, שלילית. העלייה החדה בביקוש לערכות מגן לא מעידה על מוכנותו של העורף או על תמיכתו במלחמה, אלא על הדאגה של הציבור. ראש הממשלה ביקש לתת לציבור כדור הרגעה עם מינויו של ראש השב"כ בדימוס לשר להגנת העורף, אבל הג'וב שגאל את אבי דיכטר מקדימה הוא חסר משמעות בזמן מלחמה.

הסיכום נכון לעכשיו ערב המלחמה הוא: אין די מקלטים במדינה, הציוד של הכבאים הוא אותו ציוד מיושן מאסון הכרמל, מבנים עשויים לקרוס כמו הבניין בשכונת גאולה בירושלים השבוע, בבתי החולים יש מיטות פנויות במשורה, המבנים בבתי החולים ברובם אינם ממוגנים, ותקציב המדינה להזכירנו עוד לפני שהמלחמה החלה בגירעון. ישראל 2012 היא לא ישראל של 1948. למדינת ישראל בעשור השישי לקיומה יש הרבה מה להפסיד. ספק אם הציבור בישראל מוכן לספוג בקור רוח אבדות, לקבל בהבנה גזירות כלכליות ברוח הצנע ובהפוגות לצאת לרקוד הורה.

עד שכל האמור יתברר נתניהו יכול לרשום לעצמו שני הישגים בקיץ הזה. הראשון הוא הסרתה של דפני ליף ואוהליה מעל סדר היום הציבורי. השני, אך המשמעותי לא פחות, הוא השמירה על הסטטוס קוו בנושא השירות בצבא. החרדים עדיין שותפים מלאים לקואליציה, מאהל הפריירים התפרק, ומופז יושב שחוח ומרוט באופיזיציה. וכך ביום פקודה כל מגזר יבצע את הנדרש ממנו. החרדים יתפללו באוהלה של תורה, והטייסים ימריאו למשימה הלאומית החשובה ולא על כנפי השכינה.