אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"התרומות למפלגות הן משחק ציני וכולנו מעלימים עין" צילום: בלומברג

"התרומות למפלגות הן משחק ציני וכולנו מעלימים עין"

כסף תמיד ניהל את הבחירות בארה"ב, אבל היקפי התרומות בבחירות הנוכחיות שברו כל שיא. פול בארט, עורך וכתב "בלומברג ביזנסוויק", מסביר לכלכליסט מהם התרגילים המסוכנים שנוקטות המפלגות בדרך למיליארדי הדולרים ומיהם התורמים הגדולים

20.08.2012, 08:03 | טלי שמיר

כשמיט רומני הציג לפני שבועיים את פול ריאן כמועמד שלו לסגן נשיאות ארה"ב, הוא הוכיח באופן נחרץ מי התומכים שחשובים לו באמת: בעלי ההון. לא הנוצרים הדתיים ולא בני מעמד הפועלים שמאמינים בכישרונו של רומני ב"ייצור משרות" היו לנגד עיניו כשחשף את הסגן שלו. ריאן, נער הפוסטר של השמרנות בכלכלה מספר אחת בעולם, מביא לשולחן בדיוק את האג'נדה שתומכיו המרופדים של רומני היו רוצים לראות בבית הלבן: הפחתת מסים עבור העשירים, קיצוץ דרסטי בהוצאות המדינה על השכבות החלשות והכחשת ההתחממות הגלובלית.

זהו מינוי מחושב בקפידה. המיליארדרים והמולטי־מיליונרים אמנם מהווים אחוז מזערי מכלל המצביעים, אבל רומני יודע היטב שבמערכת הבחירות האמריקאית של היום קולות העשירים שווים הרבה יותר מאלו של האזרח הממוצע. האנשים האלה מצביעים פעמיים: פעם בקלפי ופעם בפנקס הצ'קים שלהם, שמממן את רוב מערכת התעמולה המשומנת.

פול ריאן, צילום:בלומברג פול ריאן | צילום:בלומברג פול ריאן, צילום:בלומברג

בבחירות הנוכחיות המגמה הזו שוברת שיאים חדשים. ההערכות הן שעד סוף הבחירות יגייסו הרפובליקנים כמעט 2 מיליארד דולר עבור תעמולה, שמתוכם מילארד דולר בעמותות עצמאיות שאינן קשורות לכאורה לבחירות, וזאת בשעה שהדמוקרטים יגייסו ככל הנראה עוד כ־1.25 מיליארד דולר. אם זה לא ברור, מדובר בסכומים חסרי תקדים.

שילוב בין רגולציה למשפט

"לכסף תמיד היתה השפעה אדירה על הבחירות בארה"ב", אמר בשיחה עם "כלכליסט" פול בארט, עורך וכתב בכיר במגזין הכלכלי הנחשב "בלומברג ביזנסוויק", שחקר וכתב בהרחבה על מימון הבחירות ועל האופן שבו תורמים ותאגידים סודיים מנהלים למעשה את הקמפיין הנשיאותי. לדבריו, "זוהי תחרות הורדות ידיים שכל הזמן הולכת ומקצינה. סדרי הגודל פשוט צומחים וצומחים".

איך הגעתם למצב הזה?

"בלי להלאות בפרטים, יש לנו פה שילוב מאוד מוזר בין רגולציה ממשלתית לפסיקות משפטיות שעיצבו את המימון הפוליטי במדינה הזו. מצד אחד יש לנו מערכת שמגבילה את כמות הכסף שתורם יכול לתת למועמד או למפלגה מסוימת, אבל מצד שני אין לנו שום הגבלה על כמה אפשר להוציא על קניית שידורי תעמולה פוליטיים. הסתירה הזו מובילה לכך שתמיד יש ניסיונות לעקוף את המגבלות על תרומות.

"הגרסה העכשווית של התרגיל כוללת שני זנים של ארגונים חיצוניים: הזן הראשון נקרא סופר־פאקס (ועדות פוליטיות חיצוניות המזוהות עם מועמדים), והזן השני נקרא למרבה הגיחוך ארגון רווחה".

בארט מסביר כי בניגוד למפלגה עצמה, הארגונים האלה יכולים לגייס כמות כסף בלתי מוגבלת. מטרתם באופן רשמי אינה קשורה לבחירות, אבל בזכות שמירה על כמה כללים טכניים הם יכולים להשקיע את כל כספם בתשדירי טלוויזיה ובקמפיינים שמכפישים מועמד אחד ומאדירים את האחר. וזה בדיוק מה שהם עושים. הזן השני אף אינו מחויב לחשוף את שמות התורמים שלו.

"זהו משחק ציני שבו אנו מעמידים פנים שאלו ארגונים עצמאיים ופשוט מעלימים עין. כתוצאה מכך אנחנו מפנים את הדרך לאנשים שהם מומחים במניפולציה ובניצול של המערכת", הסביר בארט.

אחד המומחים הגדולים ביותר בתחום הוא קארל רוב, שעליו כתב בארט בכתבת שער שפורסמה לאחרונה. רוב הוא אשף גיוס כספים רפובליקני שהיה ידוע כארכיטקט וכמוח של ג'ורג' בוש, והיה הכוח שסייע בזמנו למושל הטקסני להיבחר פעמיים לנשיאות ארה"ב. עכשיו רוב עושה כל שביכולתו כדי לראות את אובמה מסתלק מהבית הלבן, והוא עושה זאת באמצעות גיוס של מאות מיליוני דולרים ל"עמותות הרווחה" Crossroads GPS ו־American Crossroads, סופר־פאקס שפועלים מאותם משרדים ומגייסים כספים מגורמים שכן מעוניינים בחשיפת שמם.

שני הארגונים הוציאו בינתיים 94 מיליון דולר על תשדירי טלוויזיה והקמפיין רק בתחילתו. ברשימת התורמים שלהם נמצאים, למשל, המיליארדר הרולד סימנס שתרם 13 מיליון דולר, הקבלן בוב פרי שתרם 4.5 מיליון דולר, ואיל הקזינו סטיב ווין שתרם את הסכום הגבוה ביותר לעמותות הרווחה (הסכום איננו ידוע).

"רוב מכיר היטב אנשי נפט וגז, תעשיינים ואנשי נדל"ן טקסנים. יש לו רשת אדירה של אנשים עשירים מאוד שמאמינים בו, ועכשיו הם שמים הרבה מאוד כסף כדי להביס את אובמה", אומר בארט.

נוסף לרשימה של רוב ישנן עמותות וסופר־פאקס רבים נוספים שתומכים ברומני. הבולט שבהם הוא הסופר־פאק "שקמו את עתידנו" (Restore Our Future) בהנהגת האחים התעשיינים קוך, שהבטיחו לגייס 400 מיליון דולר עבור רומני (וידועים כתומכים נלהבים של פול ריאן). עם התורמים שלהם נמנים המיליארדר היהודי שלדון אדלסון, שהתחייב לתרום עד 100 מיליון דולר למען השבת המפלגה הרפובליקנית לשלטון; משפחת מריוט (בעלת מלונות מריוט); המיליארדר ובעל קרנות הגידור ג'ון פולסון; מנהלי קרנות גידור נוספים; ומשקיעים של חברת ביין קפיטל, חברת הפרייבט אקוויטי שהקים מיט רומני.

מה האינטרס שלהם?

"בתור עשירים הם אולי פוחדים שאובמה יעלה את המסים שלהם או לא יפחית את מסי החברות שלהם. אלו מתעשיית האנרגיה, והרבה מהם תומכים בקבוצה של רוב, אולי חוששים שאובמה ידחוף לחקיקה הקשורה בהתחממות גלובלית שתוסיף מס כלשהו על שימוש בדלק.

"חשוב לציין שרק מכיוון שהם מגייסים את כל הכסף הזה וקונים את כל המודעות זה לא אומר שרומני זוכה אוטומטית. זה לא פשוט - אנשים עדיין צריכים להצביע בקלפי. אבל יש שתי שאלות שהסיפור הזה מעלה. השאלה הראשונה היא האם אתה לא מרחיק את המצביעים בכך שאתה גורם להם להרגיש שהכל בסך הכל הצגה אחת גדולה, ואלו שבאמת מושכים בחוטים הם מקורות המימון.

"השאלה השנייה היא כיצד מושפעות ההחלטות שלך מהעובדה שהמשרה שלך תלויה כל כך בכספים החיצוניים האלה. החשש הגדול הוא, שברגע שפוליטיקאים מרגישים כל כך תלויים בעשירים ובתאגידים, בלתי נמנע יהיה שזה ישפיע על כושר השיפוט שלהם".

גם סורוס פתח את הארנק

ביקורת דומה לזו של בארט מושמעת היום בחוגי שמאל רבים בארה"ב, אבל למעשה הדמוקרטים משתמשים והשתמשו באותן טקטיקות לגיוס כספי עשירים - הם פשוט לא מצליחים לגייס את אותם סכומים. "לא ברור למה כסף בפוליטיקה זה בסדר כשהאיש שלך מנצח, אבל זה פתאום מפריע לך כשהוא מפסיד", אומר בארט, "גם קבוצות ליברליות ניצלו את הפרצות האלה במשך זמן רב. רוב פשוט עושה את זה בצורה יעילה יותר. תמיד לזה שמתמודד נגד המועמד המכהן יש יתרון בלגייס כמויות כסף עצומות מאנשים שלא מרוצים מהנשיא הקיים".

הוא מספר כי ב־2004 "הדמוקרטים היו אלה שדחפו קדימה את המכונות האלה וקיבלו המון כסף מאנשים פרטיים כמו ג'ורג' סורוס וטייקון הביטוח פיטר לואיס. אובמה, שהוא גאון גיוס כספים, אמר בזמן הבחירות ב־2008 'אני לא רוצה שום כסף ציבורי, כי אני יכול לגייס את הכסף בעצמי', כך שהוא לא היה צריך לעמוד בשום מגבלות מימון והוא גייס פי שניים יותר כסף מג'ון מקיין - 750 מיליון דולר, שבזמנו נחשבו לשיא שערורייתי".

האם הטירוף הזה יעצר?

"אני חושב שזה רק ייעשה גרוע יותר. אנחנו לא נראה שום תזוזה מהדבר הזה עד שלא יהיה לנו עוד סקנדל גדול, כמו ווטרגייט. רק אם השחיתות תהיה מאוד בוטה ומובהקת זה אולי יגרום לאנשים לקחת נשימה עמוקה מספיק כדי להגיד, 'אנחנו צריכים לחשוב מחדש על כל העניין הזה'. פחות מזה לא יזיז דבר".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות