בתי המשפט מסכימים לבטל בוררויות רק במקרים נדירים

בפרשת פז־ליברמן־בינו התבקשה פסילתו של הבורר, השופט בדימוס ישי לויט. השופט יורם דנציגר קבע שני עקרונות - לעניין עוצמת הקשר ולעניין חובת הגילוי. כפי שקבע, קשר המחייב פסילה הוא "קשר קודם עם אחד הצדדים...קשר משפחתי, קשר עסקי או קשר של קרבה ממשית אחרת (לרבות יחסי סלידה ועוינות....)". "חובת הגילוי", כתב דנציגר, "המוטלת על בורר הנה מלאה". לעניין זה, הוסיף וקבע דנציגר: "לדעתי ההכרעה אם מדובר בקשר מהותי או לאו צריך שתהיה בידי הצדדים ולא בידי הבורר". כלומר, על הבורר לגלות את טיב הקשר ולהותיר בידי הצדדים את ההכרעה.

הנטייה של בתי המשפט היא להכשיר בוררויות ולצמצם ככל שניתן את עילות הביטול, כפי שאירע לאחרונה בפרשות פז וצ'רלטון. במקרה הנוכחי, תשתית הקשר היא התפילה המשותפת בבית הכנסת שלטענת המבקשים מגיעה להיכרות וידידות עמוקים. מנגד, טוען הבורר כי ההיכרות - מגישורים קודמים ומתפילה משותפת - רחוקה מדרגת קרבה ממשית המחייבת פסילה.