הבלים שכדאי לזכור

הפואטיקה של הכדורגל אינה יודעת סוף. הדמיון וההדמיה המופקים משחק זה אינם יודעים גבולות. הכל הולך. הנה כמה דברים שהיו לנכסי צאן וברזל של הכדורגל שאין להם רגליים.

 'הכדורגל משקף את פני החברה הישראלית'

שחקנית יפנית. האם רק "גברים" יכולים לשחק במשחק? | צילום: איי אף פי

לא. חלקים גדולים ממנה אינם מחוברים אליו: חרדים (כ 11% מן האוכלוסייה), חלק רב מן הנשים (מהוות מחצית האוכלוסייה בישראל), חלקים נכבדים מן העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. מכל מקום, סקרים שנערכו באשר להיקף עניין בכדורגל של האוכלוסייה בישראל מצביעים על כך שקצת למעלה ממחציתה מסומן כמתעניין. אז משקף הוא לא.  

'משחק פשוט'

הכדורגל, קובעים פרשנים, הוא משחק פשוט.לא כך. כדור אחד ועשרים ושנים שחקנים יוצרים מצב מורכב בכוח. נא לפנות למתמטיקאים בשאלה בדבר הקומבינציות שניתן לסדר ממצב כזה זו-בזמן: היינו תהליך קבלת החלטות של שחקן אינו פשוט לגמרי.

'האלימות בכדורגל הישראלי רבה מתמיד'

לא נכון. ראשית בהשוואה לעבר בישראל האלימות של העונה שעברה היא כמעט מודל להתנהגות טובה. שנית, הנתונים מלמדים כי בזמן הזה היא דווקא פוחתת. כמה מקרי אלימות בולטים, שהתקשורת, כן התקשורת, עושה עליהם הרבה רעש הם דווקא חריגים. כך גם במקומות אחרים בעולם: באנגליה שיעור האלימות של צופים הוא 0.01%. ומדובר במאות אלפי צופים בסוף השבוע.

'אוהדים אינם יכולים להיות בעלים'

למעשה בכל העולם, לא משנה מי הבעלים הפורמאלי של מועדון כדורגל מסוים, בשורה התחתונה האוהדים הם חלק בלתי נפרד של המשחק הזה: בעלים הולך ובעלים בא והאוהדים נשארים שם תמיד. הכדורגל הוא הקניין הרוחני שלהם ולכן הם כן יכולים לנהל את המועדון (בארסה למשל).

'הכדורגל הישראלי בעבר היה טוב יותר מן הווה'

מי אמר? בידי מי מדדי השוואה תקפים ל'טוב יותר'?. מספר שערים למשחק? מהירות? טקטיקה? אסטטיקה? מי זה שמדד והשווה את האחרונים. אגב כך גם לגבי היורו שעבר שכבר מעטירים עליו הערכות משוות לכאן ולכאן, על סמך מה?. בעצם הצופה המיומן יכול להעריך בעצמו, הערכה סובייקטיבית היא רכושו של כל אחד.

'הכדור הוא עגול'

מה שנחשב היום לקלישאה שכל חצי אוהד/ת מכיר/ה, הוא משפט מפתח שנאמר על ידי ספ הרברגר מאמנה של הנבחרת הגרמנית לפני המשחק המכריע מול הנבחרת ההונגרית במונדיאל של שנת 1954. הוא אכן ידע מה שאמר וההונגרים שקעו בבוץ. הבעיה היא שאצל אחדים ממאמני הכדורגל בישראל הקלישאה הזו היא תרוץ ליכולת לקויה ולהתחמקות מאחריות.

'כדורגל הוא משחק של גברים'

נכון שגברים נטלו אותו לעצמם והם מהווים שיעור מכריע במגרש ובמוסדות. נכון הוא שהם הדירו את הנשים ממנו בעבר ועדיין ממשיכים בהווה בדרכים אחרות. אבל אין משחק שהוא משחק של מגדר אחד: הכדורגל הוא משחק של כל מי שרוצה לשחק בו. זו אינה מלחמה, אין צורך בגנרלים ממין זכר - וכבר למדנו מה אחדים מהם יודעים לעשות להוויתנו.

נשוב לטיעון הראשון: יש בכדורגל איכות של אוטופיה העלולה ללכת לאיבוד באמצעות המשפט ש'הכדורגל משקף את החברה הישראלית'. יש בו הרבה יותר: התרגשות ללא תנאים מוקדמים, הנאה, צפייה לטוב ותקווה כי בפעם הבאה ננצח. מגרש הכדורגל הוא המקום שבו עשויות הבטחות להתממש.

הכותב הוא מרצה בכיר ופרופסור חבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב. הוא כתב מספר ספרים על הכדורגל הישראלי ביניהם "כדורגל ולאומיות", "ממשחק לסחורה", "הוא איזה מלחמת מענגת" ועוד