אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: לאן נעלם "הבן הפקיסטני של היטלר"? צילום: shutterstock

דו"ח טכנולוגי: לאן נעלם "הבן הפקיסטני של היטלר"?

חשש לגורלו של בלוגר פקיסטני חד ומבריק, חוק בעייתי בגרמניה עשוי לפגוע קשות בגוגל ובגולשים, תובעי זכויות יוצרים עוברים לנסיונות סחיטה, וראש השב"כ הבריטי בדימוס רוצה את המסרונים של ראש הממשלה

23.08.2012, 14:36 | יוסי גורביץ

ונעלם בלהבה

בפקיסטן, המדינה האחות של ישראל (נוסדה ב-1948, מוגדרת על ידי הדת שלה, לא אוהבת מיעוטים ויש לה צבא ששותה תקציבי ענק על חשבון האזרחים) - גובר החשש לגורלו של בלוגר בשם MajorlyProfound.

מייג'ור, כפי שמעריציו מכנים אותו, עשה את השטיק של קולבר. הוא התחיל לכתוב ציוצים (ופוסטים - הוא הפעיל גם בלוג, אם כי היה מוכר בעיקר בטוויטר) שמהווים פרודיה מוגזמת של לאומן פקיסטני. הוא טען שפקיסטני צריך היה להצית את הלהבה האולימפית, למשל, לאור הנסיון הרב של פקיסטנים בהצתת דברים, כמו שיירות של נאט"ו. הוא הציע, כדי לשפר את יכולת הקליעה של הצלפים (אה, סליחה, הקלעים) הפקיסטנים בתחרות, להציב תמונות של המיעוט האחמדי הנרדף (כת מוסלמית פציפסטית), אם כי הביע חשש שהצלפים יעדיפו להשליך רימון.

בתי הכלא בפקיסטן מלאים באנשים שאוהבים להגיד בקול את מה שהם חושבים, צילום: shutterstock בתי הכלא בפקיסטן מלאים באנשים שאוהבים להגיד בקול את מה שהם חושבים | צילום: shutterstock בתי הכלא בפקיסטן מלאים באנשים שאוהבים להגיד בקול את מה שהם חושבים, צילום: shutterstock

  

ההומור המושחז של מייג'ור קנה לו תוך זמן קצר למעלה מ-10,000 עוקבים בטוויטר, ביניהם רבים בתקשורת הפקיסטנית וההודית. כתבים זרים התחילו לצטט אותו בכתבות על המדינה האומללה, בציינם שמדובר בתופעה תרבותית בעלת משמעות.

ואז, לפני כשלושה שבועות, הוא נעלם. חשבון הטוויטר והבלוג שלו נסגרו במפתיע וללא הסבר. המעריצים חוששים, במידה של צדק, שהוא נפל קורבן לפנאטים הדתיים של ארצו. סימן ההיכר של פנאטים כאלה, בכל מקום, הוא העדר חוש הומור.

מעט מאד פרטים ידועים על מייג'ור. הוא הגדיר את עצמו כ"ילד האהבה של הומר סימפסון ואדולף היטלר" הודה שהוא בן 25 עד 35 ושהוא בא מהמעמד הבינוני. אבל בעוד מעריציו הרבים לא יודעים מיהו, כנראה שממשלת פקיסטן דווקא יודעת.

פרסמו קישורים, נחשו לאן

 

חוק חדש שמוצע בגרמניה לוקח את ההגנה על זכויות היוצרים למחוזות אבסורד בלתי מוכרים. הטענה של מו"לים שגוגל חוגגת על חשבונם, כשהיא מציגה תוכן שלהם ואז מציגה לידו מודעות, ידועה. הצעת החוק קובעת שכאשר מנוע חיפוש מציג כותרת של ידיעה ואת כותרת המשנה שלה, מנוע החיפוש ישלם כמה גרושים לאתר החדשות.

עכשיו, בהתחשב בנתח השוק של גוגל באירופה - מעל 90% - אפשר למחוק את המונח "מנוע חיפוש" ולרשום במקומו בפשטות "גוגל" הצעת החוק קובעת עוד שאם גוגל רוצה להימנע מלשלם, היא צריכה רק להציג את הקישורים, בלי כותרת ופרטים מתוך הטקסט. המשמעות היא שכדי להגן על זכויות היוצרים של המו"לים, גוגל תצטרך להציג למשתמש רשימה של קישורים חסרי משמעות.

מרגישים ברי מזל? גוגל, צילום מסך: Google מרגישים ברי מזל? גוגל | צילום מסך: Google מרגישים ברי מזל? גוגל, צילום מסך: Google

ספק אם המשתמשים יעריכו את זה. גוגל ודאי שאיננה מעריכה את הבדיחה הקלושה הזו. היא ציינה שהיא שולחת תעבורה אל אתרי המו"לים, ושאם הם רוצים שהיא לא תפרסם קישורים אליהם, הם צריכים לעשות דבר מאד פשוט: להודיע לקובץ robot.txt של האתרים שלהם שיציג שלט verboten לרובוטים של גוגל כשאלה באים לבקר.

אבל הטירוף לא עוצר שם. הצעת החוק קבעה במקור שמאחר וחלק ניכר מהעובדים קוראים מאמרים בשעות העבודה, הרי שמעסיקים "משתמשים במאמרים במסגרת מסחרית" - ועל כן, הם צריכים לשלם למו"לים תמלוגים. החלק הזה גרם להתקפי פרכוס בחלקים ניכרים של הציבור והפרלמנט הגרמני, ועל כן הוא חוסל במהירות. אבל מישהו שם צריך לתפוס את המו"לים הגרמנים, ואת המשת"פים הפרלמנטריים שלהם, ולנער אותם קשות.

נסיון סחיטה לא מוסתר

קוראי הטור הזה כבר מכירים את התופעה של איום בתביעה בשיטת מצליח: חברת עוכרי דין שקיבלה על עצמה לייצג בעל זכויות יוצרים כלשהו שולחת מכתבי איום בתפוצת נאט"ו לכל מי שעשוי היה אי פעם להוריד קובץ רלוונטי, ובו דרישת סכום פיצויים גבוה (אך מצד שני נמוך מהוצאות משפט). רוב האנשים שמקבלים מכתב מעוכר דין נבהלים ומשלמים. כמובן שאם מישהו מחליט ללכת למשפט, חברת עוכרי הדין נסוגה. היא לא פה במטרה לנהל משפט, אלא כדי לבצע סחיטה בחסות החוק.

השטיק הזה יעיל במיוחד במקרה שהקובץ שהמשתמש חשוד בהורדתו הוא קובץ פורנו. לך תסביר לאשתך למה אתה צריך את הכסף, וזה בכלל לא משנה אם הורדת אותו או לא. אחרי הכל, אומר הטמטום הישן, לא נטפלים לבני אדם סתם.

הורדת פורנו? קח בחשבון שעורכי דין יכולים לחשוף זאת, צילום: shutterstock הורדת פורנו? קח בחשבון שעורכי דין יכולים לחשוף זאת | צילום: shutterstock הורדת פורנו? קח בחשבון שעורכי דין יכולים לחשוף זאת, צילום: shutterstock

רק שכן. ועכשיו עוכרי דין בגרמניה לוקחים את שיטת המצליח הזו צעד אחד קדימה: הם מאיימים לפרסם בפומבי את שמותיהם של החשודים בהורדת סרטי פורנו, אם הללו לא ישלמו את דמי הלא יחרץ שהחברה דורשת. מדובר, נזכיר, באנשים שהם אפילו לא חשודים, שכן לא הוגשו נגדם כתבי תביעה.

העוכרים מאיימים להתחיל מהאנשים שנמצאים בתפקידים היותר רגישים - כתובות IP שנמצאות בתחנות משטרה, משרדי כמרים, ושגרירויות ערביות. כאן המקום לציין שוב שכתובת IP לא מסוגלת להוכיח שום דבר. העוכרים מנצלים פרצה בחוק הגרמני, שקובעת שמותר למשרדי עוכרי דין לפרסם את שמם של אנשים שעשויים להיות "יריבים חוקיים" שלהם, גם אם אין עדיין הליכים נגדם. מתנגדי המהלך טוענים שהפסיקה הזו היתה מיועדת לפרסם את שמותיהן של חברות - בעיקר משרדי עורכי דין יריבים - ולא את שמם של אנשים פרטיים.

ראש השב"כ נגד הודעות ראש הממשלה

 

דיים סטלה רימינגטון, האשה הראשונה שעמדה בראש MI5 - או בשמו הרשמי, שירות הבטחון; המקבילה הבריטית של השב"כ שלנו, פעילה מאוד מאז שיצאה לגמלאות. לפני שלוש וחצי שנים היא בלבלה מאוד את הליברלים הבריטים. רימינגטון יצאה בחריפות נגד מגמת הפיכתה של בריטניה למדינת משטרה, ואמרה ש"עדיף שהממשלה תכיר בכך שישנן סכנות, מאשר שתפחיד את האזרחים כדי להעביר חוקים המגבילים את זכויות האזרח, שהן אחת המטרות של הטרור: שנחיה בפחד ושנהפוך למדינת משטרה".

מה סימס מר קמרון?, צילום: בלומברג מה סימס מר קמרון? | צילום: בלומברג מה סימס מר קמרון?, צילום: בלומברג

עכשיו היא עומדת לעצבן את הליברלים שוב, משום שהיא יוצאת נגד וויקיליקס, ארגון ההדלפות של ג'וליאן אסנג'. היא ציינה שהמסמכים של וויקיליקס, שהגיעו מהחייל הצעיר ברדלי מאנינג, לא הכילו מידע סודי באמת. "אם זה היה מידע סודי, למה הוא היה בידיו של חייל צעיר?", אמרה רימינגטון.

 

לטענתה, המידע הסודי באמת נמצא במקומות אחרים לגמרי, כאלה שאין עליהם שום פיקוח: הודעות ה-SMS של ראש הממשלה, למשל. זה מידע שיהיה קריטי בעתיד כדי להבין איך בעצם התקבלו החלטות, ובכל זאת הוא לא מאורכב ולא נשמר. זו נקודה מעניינת: היא מזכירה את השערוריה מימי ממשל בוש, כשבכירים בממשל העדיפו להשתמש בכתובת מייל פרטית ולא בזו הרשמית, כי את התעבורה של המייל הרשמי מארכבים.

לגמרי במקרה, ממשל בוש איבד מיליוני מיילים מהתקופה הרגישה של קבלת ההחלטות על היציאה למלחמה בעיראק. רימינגטון כנראה עצבנה את הליברלים כשאמרה גם שלממשלות צריכה להיות זכות לשמור על סודות. לא שכל מה שמסווג כסודי צריך להיות כזה, כמובן, אבל יש מידע שצריך להיות סודי.

קצרצרים

 

1. הבחירות בארה"ב מתחממות (נשארו בערך חודשיים וחצי); ארגונים פוליטיים מעלות לרשת מודעות שונות בלי לעמוד מאחוריהן - כשהם מנצלים לשם כך ארגונים אפלוליים. אפליקציה חדשה מנצלת את הטכנולוגיה של זיהוי שירים כדי לזהות מי עומד מאחורי כל מודעה, כמו גם את רמת הדיוק של התוכן שלה. האפליקציה גם מאפשרת למשתמש לדרג את המודעה בעצמו. בישראל, למזלנו, עוד לא עברה פסיקה מקוממת כמו Citizens United בארה"ב, לפיה תאגידים הם בני אדם בכל הנוגע לנושאי חופש הביטוי (האמירה הליברלית, "אני אאמין שתאגידים הם בני אדם כשטקסס תוציא אחד מהם להורג", מקובלת עלי),

2. כמויות המידע שפייסבוק אוגרת בל תאמנה: סמנכ"ל ההנדסה שלה אמר שכמות המידע שהיא צוברת מדי יום נאמדת בכ-500 טרהבייט, ושביום ממוצע היא רושמת 2.5 מיליארד יחידות תוכן, 2.7 מיליארד לייקים וכ-300 מיליון תמונות. המידע הזה - שבמקרה ושכחתם, הוא שלכם - נאגר על ידי פייסבוק כדי שתוכל להציע אותו למפרסמים ואלה יוכלו להציג לכם מוצרים שאתם לא צריכים (אם הייתם צריכים, כבר הייתם רוכשים). 

מה פייסבוק עושה עם המידע? מוכרת אתכם, צילום: בלומברג מה פייסבוק עושה עם המידע? מוכרת אתכם | צילום: בלומברג מה פייסבוק עושה עם המידע? מוכרת אתכם, צילום: בלומברג

3. מודעות ה"גאון" של אפל זכו בעיקרן לביקורת שלילית, משום שהן הציגו את המשתמשים של אפל כפי שהחברה אכן רואה אותם: ערימה של ילדים מפונקים שלא מסוגלים לעשות שום דבר לבד ושרוצים דברים שאף בן אדם שפוי לא היה רוצה. אי לכך ובהתאם לזאת, ובהנתן שמדובר בחברה סובייטית בתפיסתה, אפל שיפצה את ההיסטוריה והעלימה את המודעות. קודם כל מהטלוויזיה, ואחר כך גם מהערוץ שלה ביוטיוב. החברה, כמובן, לא מגיבה.  

4. הקלות של המעקב בעידן המודרני מגיעה לעתים למקומות משונים. מסתבר שלמועצות מקומיות (!) בבריטניה (או, כפי שאוהב המדור לקרוא לה, הממלכה המנוטרת) יש סמכויות מעקב. בכל יום מתבצעות בבריטניה שמונה חקירות, במסגרתן יכולות המועצות המקומיות לעבור על מיילים של אנשים או להאזין להם. החוק היה אמור במקור לסייע לחקירות נגד פשעים חמורים או סכנות לבטחון הממלכה. הרשויות לא מתמקדות בפושעים מסוכנים - אלא לאנשים שמעשנים במקומות אסורים או לא מקפידים על אסיפת צואת הכלבים שלהם מהמדרכות. שזה די מדהים, ומדגים שוב כמה נזק יכול לגרום חוק כתוב רע. מה גם שקשה להאמין שמישהו יכתוב מייל בנוסח "היום עישנתי במעלית, אתם לא מבינים איזה כיף זה היה".

5. ובעוד ידיעה ממחלקת הפראנויה (מוטו: זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא עוקבים אחריך), מסתבר שממשלת ארה"ב סורקת את מספרי לוחיות הרישוי של כל כלי הרכב שעוברים בגבולותיה. זה עוד איכשהו יכול להיות סביר, אבל עכשיו מסתבר שהיא חולקת את המידע הזה עם ארגון גג של חברות הביטוח. כלומר, מה שהתחיל באיסוף מידע לצרכי בטחון לאומי הפך, בלי שום דיון ציבורי, לאיסוף מידע שמסייע לחברות פרטיות. תביעה בנושא כנראה נכתבת ברגעים אלה ממש.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

תגיות