השאלות הפתוחות: מי יערוב להלוואות הסטודנטים?

התקציב הדרוש להשגת המטרה שהציבו טרכטנברג וחבריו למל"ג לשילוב החרדים באקדמיה אינו גבוה, במיוחד כשזוכרים שאי־שילוב החרדים במעגל התעסוקה עולה למדינה 9 מיליארד שקל בשנה. גם התקציב הנוסף הדרוש למלגות, שלפי התוכנית ישלימו גופים פילנתרופיים, יימצא. הקשיים האמיתיים יצוצו בשלב היישום.

אי אפשר לגייס אלפי סטודנטים חרדים באמצעות מודעות פרסום באינטרנט, וגם כתבה בעיתון לא תעזור. בנוסף, החברה החרדית בנויה מכמה זרמים, ולכל אחד מהם יהיה צורך לפנות בצורה שונה ולהבטיח את התנאים החשובים להם. לכן, כל מוסד אקדמי שזכה לקול קורא היה צריך להציג שותפות עם חברות שיווק המתמחות במגזר החרדי, או גורם מתוך המגזר עצמו. השאלות איך השותפות הזו תעבוד והאם היא תצלח עדיין פתוחות.

הבעיה השנייה שאיתה צריך הות"ת להתמודד היא כיצד יעבוד מתווה המלגות בצורת הלוואות. סביר להניח כי נתוני הפרישה מהלימודים אצל הסטודנטים במסגרות המח"ר יהיו נמוכים ביחס לממוצע באוכלוסיית הסטודנטים החרדים כיום, אולם לא יגיעו לאפס, וגם הות"ת מודע לכך. לכן הות"ת צריך למצוא את הדרך שבה מצד אחד לא ירתיע את הסטודנטים החרדים להצטרף לתוכנית, ומצד שני יבטיח שבמקרה שסטודנט פורש מהלימודים, יוחזר כסף המלגה.

הדרך המקובלת לקבלת הלוואה היא הצגת ערבות כספית בגינה. מי ישמש כערב עבור הסטודנט החרדי? הוריו, שלרוב נמצאים גם הם במעמד סוציו־אקונומי נמוך, או המעסיק שעדיין לא קיים?