אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"כקיבוצניק, שוק ההון היה רחוק ממני מאוד" צילום: תומי הרפז

"כקיבוצניק, שוק ההון היה רחוק ממני מאוד"

סמנכ"ל ההשקעות באלטשולר שחם, דני ירדני, מספר על ההזדמנות שקיבל לפני עשר שנים, ומגלה במה היה עוסק אם לא היה בתחום

28.08.2012, 07:57 | ענת ציפקין

דני ירדני (37)

מצב משפחתי: נשוי + 1

מגורים: תל אביב

תפקיד: סמנכ"ל ההשקעות באלטשולר שחם

השכלה: תואר שני במינהל עסקים

תחביב: להתאמן בחדר כושר

דני ירדני, שרק בשבוע שעבר קודם לתפקיד סמנכ"ל ההשקעות בבית ההשקעות אלטושלר שחם, לא תכנן לעסוק בשוק ההון, אפילו לא במהלך לימודי התואר הראשון שלו במינהל עסקים. "אני קיבוצניק מקבוצת כנרת, ולא היתה לי שם חשיפה מיוחדת לשוק ההון. כילד, שמעתי מאבא פה ושם מושגים משוק ההון, אבל זה לא הביא אותי לתחום הפיננסי בהתלהבות עודפת. שוק ההון היה רחוק ממני".

ירדני, שדורג לצד גילעד אלטשולר במקום הראשון בדירוג הגופים המנהלים של "כלכליסט" שפורסם בחודש שעבר, השתחרר מהצבא כקצין, וסימן "וי" על המסלול הרגיל של המשוחררים. "חזרתי לקיבוץ בשביל לממן את הלימודים לתואר ראשון. עבדתי קצת, טיילתי בחו"ל ובגיל 25 נרשמתי לתואר ראשון במינהל עסקים, בלי כיוון מוגדר לאן מועדות פניי".

מהקיבוץ לשוק ההון: תחושת הבטן היתה נכונה

בשנת הלימודים השלישית של התואר הראשון התחלתי לחפש עבודה. "דיברתי על זה עם אבא שלי, והוא נזכר שהוא מכיר את גילעד אלטשולר. הוא הרים טלפון למכר משותף ששאל את גילעד אם הוא במקרה מחפש עובדים לבית ההשקעות שלו. גילעד אמר שכן, וביקש שאגיע לראיון עבודה", נזכר ירדני. "אלטשולר כנראה סמך על תחושת הבטן שלו כשקיבל אותי לעבודה ונתן לי הזדמנות אף על פי שמבחינה מקצועית לא היה לי אז את הידע המתאים".

ההתקדמות בתפקיד: גדלתי עם מקום העבודה

"התחלתי לעבוד באלטשולר שחם בשנת 2002, שהיתה שנה קשה מאוד בשוק ההון. בית ההשקעות היה קטן וניהל 400 מיליון שקל, לעומת 25 מיליארד שקל כיום. התחלתי מעבודות טכניות של בק אופיס. ב־2005 התרחב בית ההשקעות במהירות כשברקע האופוריה בשווקים והמלצות ועדת בכר להפרדת קופות הגמל מהבנקים. "אז היו לנו רק שלוש קרנות נאמנות, והיום יש כבר מעל 30 קרנות, ומעל 20 קופות גמל שתחת אחריותי. אפשר לומר שגדלתי עם התפקיד הזה עם צמיחתו של בית ההשקעות. לאט לאט יצרנו את הדרך, התווינו תהליכי עבודה נכונים, ועם הזמן הנפח גדל. כיום אנו מעסיקים 250 עובדים".

ירדני. התחיל בבק אופיס, צילום: תומי הרפז ירדני. התחיל בבק אופיס | צילום: תומי הרפז ירדני. התחיל בבק אופיס, צילום: תומי הרפז

אווירה משפחתית: בזכות בעלי הבית

"יש פה אווירה של משפחה, וזו הגדולה של בעלי הבית והמנכ"לים - גילעד אלטשולר וקלמן שחם, שלפני כמה שנים הוחלף על ידי בנו רן. זה תענוג לעבוד איתם, כי הם קודם כל בני אדם תמיד שמדברים עם כולם בגובה העניים".

הכבדת הרגולציה: מספקת לי אתגרים

"תחום ההשקעות מרתק ומאתגר אותי. אחרי שהילד הולך לישון, אני קורא עיתונות פיננסית, וממשיך לצפות בבלומברג TV. מעניין אותי לשמוע דעות של אנשים אחרים כי חשוב לשמור על ראש פתוח. עם זאת, בעבודה שלי יש חלק פחות מלהיב והוא הרגולציה. בשנים האחרונות אנחנו תחת מתקפה רגולטורית כי העולם השתנה. זה החלק היותר סזיפי בעבודה שלי. אין ספק שהוא פחות מהנה אבל הוא חלק ממנה, ואין מה לעשות, צריך להתמודד".

וורקוהוליזם: לא בבית ספרנו

"בשבע בערב נועלים אצלנו את המשרדים, וזו המדיניות של בית ההשקעות, אלא אם כן יש מקרים חריגים. אצלנו מאמינים שאחרי שהעובד מגיע מוקדם בבוקר ומתאמץ כל היום, אין אפקטיביות לעבוד על מצגות או לקרוא חומר בשעות מאוחרות מאוד. חשוב מאוד להתאוורר.

"לבעלי הבית יש רצון שהעובדים יגיעו למחרת עם אנרגיות רעננות וחדשות והם לא מאמינים בשחיקה שלהם. בגלל זה אין אצלנו תחלופה גבוהה, והאווירה כאן אחרת. אפילו את משחקי המונדיאל בקיץ האחרון ראינו יחד בהקרנות על מסך גדול".

ספורט: קשה להיות מול הכיסא

"אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע בשעות הבוקר. חשוב לי לתחזק את הגוף במיוחד כשאופי העבודה שלי הוא לשבת על כיסא מול המחשב. מעבר לכך, הספורט נותן לי הרגשה טובה ומספק זמן לניקוי הראש".

אם לא הייתי... הייתי מורה

"הייתי מורה, כי נושא החינוך מאוד חשוב עבורי, והוא בעיניי הבסיס של המדינה. גיליתי על עצמי שאני מאוד אוהב ללמד, וחש הנאה כשאני מסביר לאחרים את הלוגיקה או השיקולים מאחורי תהליכי קבלת החלטות, ואיך נכון להסתכל על דברים. אני חושב שהייתי נהנה ותורם לא מעט בתור מורה במערכת החינוך".

התחזית: התנודתיות תימשך

"השווקים הגלובליים מוטי החלטות פוליטיות, כי המצב המאקרו־כלכלי בעולם לא טוב וקשה לצפות מה יילד יום. הכלכלה העולמית תלויה בתוכניות תמריצים שונות בין אם זו ההקלה הכמותית בארה"ב ובין אם אלה תוכניות ה־LTRO של הבנק המרכזי האירופי. לאור זאת, הנחת העבודה שלנו היא שהשווקים ימשיכו להיות תנודתיים בין אם בציפייה לתוכנית תמריצים ובין אם אחריה. בדרך כלל, אחרי התוכנית יש אופוריה ואם יש נתונים מאכזבים - השווקים מגיבים בשלילה. בהתאם לכך, כשהשוק בדיפרסיה, אפשר להגדיל נכסי סיכון ולאסוף נכסים, וכשהוא באופוריה, אפשר לסגור פוזיציות ולהוריד נכסים. כך, לדוגמה, בתחום האג"ח הקונצרניות, כשהמרווחים מול האג"ח הממשלתיות נסגרים צריך למכור, וכשהם נפתחים - לקנות".

ניצול הזדמנויות: מניות בחו"ל זו לא מילה גסה

"בתחום המנייתי אמליץ בארץ על סקטור הבנקאות מפני שהתמחור של מניות הבנקים, ובראשם הפועלים ולאומי, מגלם הרעה משמעותית בפעילותם, ולכן מכפיל של 0.5-0.6 על ההון העצמי נראה אטרקטיבי להשקעה. זו לא מילה גסה להשקיע היום במניות בינלאומיות, אבל צריך למצוא את החברות הנכונות, כמו חברת האנרגיה שברון, חברות רכב גרמניות כמו פולקסווגן ודיימלר, ופרנו־ריקרד בתחום האלכוהול. באג"ח אמליץ להשקיע בחו"ל באיגרות של חברות אמריקאיות וברזילאיות שמונפקות בדולרים, או באג"ח ממשלתיות של ממשלות קנדה, אוסטרליה או ברזיל. בישראל נמליץ על אג"ח קונצרניות של חברות שקרובות לתזרים המזומנים (חברות־בנות בחברות אחזקה - ע"צ) ועל אג"ח ממשלתיות במח"מ בינוני־ארוך".

השורה התחתונה של דני ירדני: "מכפילי הרווח של הבנקים בישראל נראים אטרקטיביים ובשוק האג"ח נמליץ על האפיק הממשלתי במח"מ בינוני־ארוך".
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות