חקר ביצועים: השבוע של פישר, וינשטיין ומשפט אפל-סמסונג

שומטי החובות: לפרק, לפרק, לפרק

כשמנהלי הכספים המוסדיים מתחבטים, ממש בימים אלה, אם לדחוק את החברות החייבות להסדר או להוביל לפירוקן, הם לא ממש שואלים את החוסכים. ולחוסכים יש דווקא מה להגיד: סקר שפורסם השבוע ב"כלכליסט" מגלה כי רוב הציבור מוכן לקחת את החברות לפירוק גם במחיר של אובדן כמה מאות שקלים בפנסיה האישית של כל אחד. העיקר שמחזור שומטי החובות הזה יבין שסוף סוף יש לו עסק עם מלווה קשוח, שמוכן להפסיד קצת עכשיו כדי לא להפסיד הרבה בהסדרי חוב אחרים שעוד יגיעו, והם יגיעו. זאת הזדמנות מצוינת, אולי חד־פעמית, לנטוש את משחק ההגנה ולעלות להתקפה ולייצר חוקי משחק חדשים. צריך רק לקוות שמנהלי המוסדיים יצליחו להבין את זה - ובעיקר לשמוע את הציבור.

גולן פרידנפלד

מימין: יוסי מימן, יצחק תשובה ואילן בן-דב

רומני: יודע את העבודה

כרעם ביום בהיר פרסם השבוע אתר הרכילות גוקר 950 מסמכים חסויים של החברה שהקים מיט רומני, ביין קפיטל. המסמכים - שחשפו את הטקטיקות המתוחכמות ששימשו את חברת הענק כדי לשלם פחות מסים מעובד מקדונלדס, את מקלטי המס שלה ואת ההשקעות שלה בסיגריות ובהימורים - נתפסו תחילה כשערורייתיים, כעדות מרשיעה לחוסר מוסריותו של המועמד לנשיאות. אבל כתבים כלכליים בכירים מיהרו להסביר שכך עושים כולם, ורומני עצמו הצליח להפוך את המומנטום כשפרסם מאמר שבו התגאה איך מה שלמד בביין ישמש אותו כדי לשקם את כלכלת אמריקה. זאת כנראה הגישה הנכונה כרגע: נבחרי ציבור שמשחקים בכסף לטובתם האישית כבר לא מטרידים אף אחד, להפך - עושה רושם שהאמריקאים מעדיפים מנהיג שיודע לכופף את הכללים.

טלי שמיר

וינשטיין | צילום: עטא עוויסאת

וינשטיין: גילה תגלית

לאחרונה הגיעה גם לאוזני הפרקליטות השמועה שאריאל שרון אינו כשיר לעמוד לדין. בנו גלעד שומר על זכות השתיקה, והמיליארדר האוסטרי מרטין שלאף נזהר לא להגיע לישראל, אז קצת קשה לדובב גם אותו. לפרקליטות יש אמנם סיבות טובות להעריך שכספים לא כשרים זרמו משלאף דרך סיריל קרן עד חוות שקמים, אבל אין לה חשודים זמינים שאפשר לגבות את גרסתם. אין ספק שבמצב כזה, וכשהחשוד העיקרי כבר לא יישב על ספסל הנאשמים, אין טעם להשחית מאמצים על חשודים משניים. רק חבל שלפרקליטות נדרשו שנים להגיע לתובנה הזאת, וחבל שלצערו של היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, בתיקים אחרים - זה של אביגדור ליברמן, למשל - החיים לא כאלה קלים.

משה גורלי

צילום: Andreas Fuhrimann

אפל: בתקופה הגנובה שלה

“מעולם לא התביישנו בכך שאנחנו גונבים רעיונות מצוינים של אחרים", אמר ב־1994 לא אחר מסטיב ג'ובס, ואף ציטט את פיקאסו: "אמנים טובים מעתיקים, אמנים גדולים גונבים". באפל באמת לא התביישו להעתיק את הרדיו של חברת בראון (בתמונה) ולהפוך אותו לאייפוד או רמקול ש"סיפק השראה" למסך המקינטוש. אבל כשג'ובס חשב שגוגל גנבה ממנו את עיצוב הממשק של האייפון הוא הכריז מלחמה גרעינית. השבוע היה זה יורשו טים קוק שאמר כי פסק הדין שקבע כי סמסונג הפרה פטנטים של אפל מעביר מסר חשוב שלפיו אסור לגנוב. באפל הדגישו שזה לא עניין של כסף והם לא רוצים פיצוי, רק שהמתחרים יפתחו מוצרים מקוריים ולא יגנבו את הפטנטים שלה, גם אם אלה מתייחסים להמצאות חדשניות כמו מלבן עם פינות מעוגלות. אולי הגיע הזמן לנסח מחדש את הכלל של ג'ובס, שמתאים היום לכל, מתביעות פטנטים ועד "הישרדות": לגנוב זה מצוין, כל עוד אנחנו אלה שעושים את זה.

איתי שמושקוביץ

פישר | צילום: בלומברג

פישר: השמעון פרס החדש

הנגיד האמריקאי בן ברננקי והנגיד האירופי מריו דרגי אולי מזיעים בניסיונות נואשים למצוא תוכניות יצירתיות להצלת הכלכלות הגדולות בעולם, אבל החיים של סטנלי פישר קלים. יש לו איזו בועת נדל"ן קטנה על הראש וצמד סורר של ראש ממשלה ושר אוצר, אבל הוא לא צריך להציל את המערב מקריסה כלכלית. מה הפלא שבמצב העניינים הזה, הוא מקבל ציון A מושלם מהמגזין "גלובל פייננס", שמדרג אותו זו השנה השנייה בצמרת הנגידים העולמית, הרבה מעל ברננקי (B) ודרגי (B מינוס). אם מסתכלים קדימה מבינים שמצב הכלכלה הישראלית לא מעודד, בלשון המעטה, אבל הקרדיט לפישר רץ עדיין על אדי המשבר הקודם, ועושה רושם שהנגיד כבר עלה על "מסלול שמעון־פרס": נערץ בחוץ, נסבל בפנים.

סופי שולמן

שריג: לא מגלה לציבור

בעוד ארבעה חודשים תיכנס לתוקף הרפורמה מרחיקת הלכת של הממונה על שוק ההון עודד שריג, וביטוחי המנהלים ייעלמו מהנוף. עד שזה יקרה, החוסכים יהיו טרף קל מאוד לסוכני הביטוח, שכבר עכשיו מלעיטים אותם בפיתויים שונים כדי לעשות ביטוח מנהלים מהר מהר לפני שייגמר. הציבור ניצב חסר אונים מול השיווק הזה, כי אין לו מושג במה מדובר. זה מקרה קלאסי של א־סימטריה של מידע, ואפשר היה להקל עליו. באגף שוק ההון סבורים שלציבור לא כדאי לקנות את ביטוחי המנהלים הנוכחיים כי הם יקרים מדי, אבל לא טורחים להעביר את המסר הזה לקונים הפוטנציאליים. אז מה אם לאוצר יש מחלקת דוברות שלמה ועוד כמה יועצי תקשורת חיצוניים שמקבלים שכר מכספי המסים. זאת עדיין לא סיבה להרים קמפיין שיסביר לחוסכים איך לא ללכת לאיבוד ולהתעמת עם סוכני הביטוח.

גלית חמי

פרי | צילום: אלעד גרשגורן

פרי: דורש ופולש

יו"ר מזרחי טפחות יעקב פרי מתכנן לדרוש מהדירקטורים של הבנק לעבור בדיקת פוליגרף בניסיון לאתר מי הדליף את המכתב ששלח המנכ"ל אלי יונס לדירקטור בייגה שוחט. החוק אמנם מתיר ליו"ר לבצע "פעולות חקירה", ולפרי יש כנראה תפיסה מעניינת של מהן "פעולות חקירה" מאז ימיו בשב"כ, אבל פוליגרף היא בדיקה פולשנית הפוגעת בחופש הפרט. היא בעייתית עוד יותר כשהיו"ר מעוניין לזמן אליה אנשים שלא הוא מינה, אלא את נבחריו של ציבור בעלי המניות שאמורים לפקח על פעילות הנהלת הבנק. אין ספק שהם צריכים להיות נאמנים למקום עבודתם, אבל מי שצריך לבדוק את נאמנותם הם שולחיהם, לא מכונות, ובדיקת פוליגרף לא עומדת בסטנדרטים של תרבות עסקית מכובדת ונקייה.

עומרי כהן

עתיד החינוך הוא קריסת שוק העבודה

כהרגלה פתחה הלמ"ס את שנת הלימודים עם שלל נתונים על מערכת החינוך, ובין השאר סקרה את השינוי במספר התלמידים במגזרים השונים, כולל תחזית לחמש השנים הקרובות. כשמעמיקים בנתונים האלה מגלים אחד מטריד במיוחד: קצב הצמיחה השנתי הממוצע של תלמידי החינוך הממלכתי - כלומר החילוני - נאמד בשנים 2017-2001 ב־0.15% בשנה, ואילו קצב הצמיחה של מספר התלמידים החרדים באותה תקופה נאמד ב־5.66. הפער המגזרי הזה הוא פער בין תלמידים שמקבלים הכשרה לקראת שוק העבודה לתלמידים שלא לומדים דבר וחצי דבר שמכין אותם לשוק, כך שאם מסתכלים 20 שנה קדימה, מבינים שבעצם העלייה במספר הלא־עובדים תהיה גדולה פי 38 מהעלייה במספר העובדים, אלה שמחזיקים את המשק הישראלי. בפעם הבאה שמישהו במשרד החינוך מתלבט לגבי לימודי הליבה, שינסח איזה תרגיל מתמטיקה בסיסי שיבהיר לו מה המשמעות של התוצאה הזאת, פי 38.

שאול אמסטרדמסקי