שוויון בנטל או אי שוויון בתמורה?

הרצון להגיע לסוג של שוויון בנטל הוא חשוב בכל חברה ובטח בחברה הישראלית אך אנחנו צריכים לחשוב האם בסופו של דבר זה יגדיל את התועלת החברתית או יקטין אותה. זה לא סוד שצה"ל פוטר הרבה צעירים מגיוס מכל מיני סיבות שונות ומשונות. בנוסף, בלא מעט בסיסים יש אבטלה סמויה (או לא סמויה) ונראה כי צה"ל משלם בחוסר יעילות עבור הצורך החברתי של גיוס לכולם.

אז האם באמת גיוס של חרדים או ערבים הוא זה שיגדיל את הביטחון ואת החוסן החברתי של ישראל?

התשובה היא ממש לא!!

גיוס החרדים הוא יקר מאד וחייל חרדי יעלה הרבה יותר כסף מחייל חילוני בגלל הסטטוס המשפחתי (רובם בעלי משפחות ולכן יקבלו תשלומי משפחה) ובגלל הצרכים המיוחדים (כשרות וכו'). האם זה מה שחסר לצה"ל בתקופה כזו של גרעון תקציבי? עדיף לקחת את הכסף ולהשקיע אותו במקומות חשובים יותר.

כנראה ששתי מערכות כיפת ברזל יתנו יותר הגנה לתושבי ישראל מאשר שני גדודים נוספים של חיילים חרדים (או חיילים באופן כללי). תנסו לחשוב מה יגרום יותר נזק למדינת ישראל, אי גיוס של כמה מאות חרדים או פגיעה של טילים במרכז הארץ בגלל החוסר במערכות הגנה. מלבד המחיר שתשלם מערכת הביטחון, גם ברצון לקלוט חרדים לשוק העבודה לא תמיד יש היגיון ומחשבה תחילה. האם באמת שוק העבודה מסוגל לקלוט עוד עובדים?. חלק מהחרדים שלומדים באקדמיה מכוונים למקצועות כמו משפטים, ראיית חשבון ומנהל עסקים. האם המשק הישראלי מסוגל לקלוט עוד מאות או אלפי עו"ד ורו"ח?.

התהליך של המחאה החברתית לימד אותנו לקח כלכלי חשוב, בסוף מגיע החשבון וצריך לשלם אותו. כמו בכל דבר בישראל אין תכנון מוקדם, חשיבה לטווח הארוך או חלוקה אופטימלית של המשאבים. אנחנו עובדים מתוך הרגש והרצון שכולם ייקחו חלק בנטל אבל לא שואלים את עצמנו מי ישלם את המחיר.

המחאה החברתית נכשלה כי המלחמה הייתה על הדבר הלא נכון. צדק חברתי נתפס תמיד בעינינו כחלוקה שווה של הנטל (מסים, שירות צבאי ועוד) ודרישה כי אחרים יעשו או ישלמו יותר ממה שהם עושים. לו הייתה המחאה החברתית עוסקת בשאלת התמורה התוצאות היו אחרות. נשלם מיסים, נשרת בצבא אבל אנחנו רוצים לקבל את התמורה. חינוך יותר טוב, מערכת בריאות טובה יותר וחלוקה אופטימלית של המשאבים.

את השוויון בנטל הגיוס אפשר וצריך להפוך לאי שוויון בתמורה. חייל או חיילת ששרתו בצבא צריכים לקבל לימודים חינם וסיוע במהלך השנים הקשות בהם הם נאבקים להיות סטודנטים. לעומת זאת תלמיד ישיבה חרדי שלא משרת ולא רוצה לשרת בצבא לא צריך לקבל מימון ללימודיו או למחייתו. את האי שוויון בתמורה אפשר ליישם בזכאות למשכנתאות או לדיור לפי קריטריון אחד והוא השירות בצבא או השירות לחברה, לא על פי מספר הילדים או האחים במשפחה (או כל קריטריון אחר שתפור לחרדים).

למדינת ישראל יהיה קל יותר ונכון יותר להגיע לאי שוויון בתמורה מאשר לאלץ קבוצות שונות בחברה להתגייס לצבא או לשירות חברתי. אפשר להגיע להישגים חברתיים טובים יותר על ידי הגזר (התמורה) ולא רק על ידי המקל (חובת הגיוס).

הכותב הוא מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, ראש המחלקה למימון, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל