"אבי חזר מעבודתו בים המלח רק בסופי שבוע, ואמי טענה: "אני לא רוצה לשמוע על ים המלח, בגללו אין לנו חיים"

אבי משה (מוסיה), ראשון חלוצי ים המלח, הגיע ארצה ב־1921 ממזרח סיביר כדי להקים אתר ניסויים להפקת אשלג לחוף ים המלח. במשך שלוש שנים פעל לבדו בתנאים שלא ייאמנו: בדידות חברתית, ללא חשמל, טלפון, רדיו או אמצעי קירור. בהמשך התגבש סביבו גרעין של כ־20 חלוצים שעלו מרוסיה, ובהם אמי פרומה, חברה בתנועת החלוץ שהפכה עם השנים לאחות בהדסה ירושלים. שני הוריי היו עקשנים ולוחמניים, וזה הפך את החיים הזוגיים ללא קלים.

"ב־1930 הוקמה חברת האשלג הארץ־ישראלית, ואבי מונה למנהל מערך השינוע היבשתי והימי שלה, כמו גם למפקד הראשון של ההגנה. אמי, אשה חכמה שסיימה מדי יום ספר, התעקשה לגדל את אחותי ואותי בירושלים ולא בים המלח, ואבי הגיע הביתה רק בסופי שבוע. זה מנע מאמי לחיות חיים נורמליים, לצאת בערב, ללכת להצגה. ים המלח הרחיק את אבי מהמשפחה והפך ליריב הגדול של אמי, שטענה: 'אני לא רוצה לשמוע על ים המלח הזה, בגללו אין לנו חיים', אך האמת שהיא היתה חצויה וגם התגאתה באבי, והקפידה שנחגוג מדי שנה את מועד הגעתו לאזור. כילד ים המלח היה עבורי שדה משחקים אינסופי, מעין מערב פרוע. הייתי הילד הראשון שם, הבן של ראשון החלוצים, וזה היה מרחב החלומות.

1936. יוסי לנגוצקי, בן שנתיים, עם אמו פרומה בחוף הים בחיפה | צילום רפרודוקציה: עמית שעל

"העבודה היתה ערך עליון בחיי אבי, הוא לא ידע מה זה לבלות. כשהכיר את אשתי החמיא לה: 'רותי חברמנית, עובדת כמו עשרה סוסים'. כל חייו הוא נהג לומר בהומור: 'ככל שאני מכיר יותר בני אדם אני יותר מעריך סוסים'. הוא התכוון לצירוף תכונות של נאמנות ועוצמה.

"בגיל 32 נסעתי עם אבי לרוסיה, ונעצרנו לחקירה של המודיעין הרוסי. קבוצת בריונים רוסים צעקו עלינו: 'תתביישו לכם שאתם קפיטליסטים!'. אבי הזדקף ואמר לחוקר הראשי: 'תראה לי את הידיים שלך'. הרוסי פרס בהשתאות את כפות ידיו, ואז הציג אבי את כפות ידיו ואמר לו: 'אלה נראות לך ידיים של קפיטליסט? תתבייש לך! לך יש ידיים של פקיד מפונק, שלא תעז ללמד אותי מה זאת עבודה!'. החוקרים נדהמו והשתתקו.

"גם לי וגם לאבי יצא להיות חלוצים של תרומה דרמטית לישראל בתחום אוצרות הטבע. אבי כראשון חלוצי ים המלח, ואני כמי שיזם והניע את תגליות שדות תמר ודלית (על שם נכדתי ובתי), והביא בכך למהפכת הגז בארץ. פעלנו מתוך אמונה שאנו עושים מעשה בעל ערך לישראל. אשמח לקבל את הפיצוי המגיע לי בגין הנזק שנגרם לי על ידי קבוצת שטיינמץ, אך לא זה היה המניע שלי להילחם במשך עשור להגשמת המיזם. אנשים אינם משערים עד כמה היה קרוב להתמוטטות טרם קדיחתו. אם לא הייתי נחוש, להוט ודבק במשימה כמו אבי, לעולם לא הייתי מגיע לזה".