דו"ח טכנולוגי: הגולם הסיני שקם על יוצרת האייפון 5

והחוצפה תנצח?

 

לפני שבוע סיפרתי לכם על חברה סינית שכבר החלה להפיץ ולמכור חיקוי אייפון 5. החמודים התחילו לעשות את זה זמן קצר לפני שאפל הפיצה הזמנות לאירוע בו תחשוף את המקור.

בשעתו זה היה קוריוז משעשע. עכשיו מסתבר שלמישהו בחברה הזו, שנקראת בשם ההולם GooPhone, ועיצבה את המכשיר שלה בהתאם לשמועות על חלקי החילוף של האייפון הבא - עלו נוזלים מסוימים לראש. החברה הצהירה שאם אפל תנסה לחקות אותה, כלומר תנסה להוציא את האייפון 5 אחרי שתחליף שלו כבר נמכר בשוק, היא תתבע את אפל על הפרת זכויות יוצרים. אחרי הכל, הם הוציאו ראשונים את המכשיר ועל כן מה שאפל מוציאה הוא בעצם, החיקוי.

נשמע מטורף ומופרך, וזה אכן מטורף ומופרך. כנראה שהחברה רוצה שאפל תשליך בכיוונה כמה מיליונים כדי שלא תצטרך לנהל מאבק משפטי מגוחך במדינה רודנית שבתי המשפט שלה לא ידועים באהדתם לזרים. אם זה המצב, בהתחשב בכך שאפל מעסיקה יותר עוכרי דין ממדינה אפריקאית ממוצעת, יצרנית החיקויי בחרה לה יריב לא נכון.

מצד שני, אפל אמורה להוציא אייפון עם מסך בן ארבעה אינץ'. כלומר, היא הולכת לחקות את המתחרים שלה. מעניין איך היא תגיב לתביעת זכויות יוצרים בנושא הזה מחברה אמיתית.

 

המשטרה בעקבותיכם

הורדתם תוכן מאיזשהו טורנט? ברכותי, אתם חשופים למעצר על ידי הרשויות מתי שיתחשק להן. למזלכם, אתם חיים בישראל, שבה מתייחסים לזכויות יוצרים עוד פחות מאשר לזכויות אדם.

זו מסקנתם של חוקרים שהגיעו אליה בדרך הישנה והבדוקה של מלכודת דבש: הם יצרו אתר מזויף שמתחזה לאתר ביטורנט - וכדי לעשות זאת, הם הפכו לשרת ביטורנט בעצמם. אחר כך הם עקבו אחרי התעבורה ומאיפה היא מגיעה. המסקנה שלהם חד משמעית: אם הורדת סרט, מוזיקה או מה שלא יהיה דרך ביטורנט, הרשויות יקבלו את כתובת ה-IP שלך תוך שלוש שעות, פלוס מינוס.

יש כמה הסתייגויות חשובות: ראשית, החוקרים מצאו שהמעקב הוא רק אחרי 100 הקבצים הפופולריים ביותר להורדה (כך שאם יש לכם טעם טוב, אתם כנראה מוגנים). שנית, תאגידי המוזיקה של ארה"ב כבר הכריזו שאין להם כוח לתבוע כל מי שרק מוריד שירים, כי המערכת המשפטית - שאשכרה מעניקה זכויות לנתבעים - מעייפת מדי. תאגידי התוכן יסתפקו כנראה בשליחת מכתבי סחיטה שמוסווים כמכתב איום מעוכר דין; איימו לקחת אותם לבית משפט, והאיום כנראה יתפוגג.

ושלישית - הבעיה הקבועה של בלבול בין IP ובין אנשים. ביותר מדי מקרים (בוודאי במקרים של רשתות לא מוגנות), כתובת IP הובילה לאדם אח בעוד העבירה בוצעה בידי מישהו אחר. כתובת IP רחוקה מלהיות המקבילה של טביעות אצבעות או בדיקת DNA - ובתי המשפט כבר התחילו לקלוט את זה. אם ארגוני התוכן היו משקיעים יותר ביצירת תוכן ראוי ובשיווק שלו במחיר נסבל, ופחות ברדיפה אחרי אנשים שלא עשו כלום או הורידו איזה שיר, הכל היה נראה טוב יותר, משני צדי המתרס.

הקץ לסבלנות

מתי בפעם האחרונה קיבלתם הודעה קולית? מתי בפעם האחרונה השארתם הודעה כזו? בדיוק.

איך יודעים שהשימוש בהודעות קוליות דועך? כי חברות הסלולר מציעות שימוש בלתי מוגבל בהן. הנתונים של חברת הסלולר המקוונת Vonage מעידים שהיקף ההודעות הקוליות ירד מיולי 2011 ליולי 2012 בכ-8% ושהיקף ההודעות שאנשים אשכרה טרחו להאזין להן ירד בתקופה האמורה ב-14%.

אנחנו רגילים להודעות טקסט, למיילים, לצ'טים - הודעות מהירות וקצרות שאפשר לקרוא במהירות. בשביל לשלוף הודעה מהתא הקולי, צריך להיכנס אליו, להכניס לפעמים סיסמה ולהתחיל להאזין לתפריטים על גבי תפריטים. למי יש זמן וכוח לזה?

לפני לא כל כך הרבה זמן, הודעות קוליות נחשבו למשהו ששינה את פני התקשורת האנושית, אבל התרגלנו לצרוך מידע באופן הרבה יותר מהיר ודחוס. יכולת הקשב שלנו, הסבלנות שלנו, התמעטו בהתאם. ולזה יש השלכות על כל אורחות חיינו, לא רק על הצורה שבה אנחנו מקבלים הודעות.

אדוני ירצה את הקפה שלו כרגיל?

יחס אישי, יודע כל בעל מסעדה - כל בעל עסק, בעצם - שמכבד את עצמו, הוא מה שמחזיר את הלקוח. על כן, החלו לאחרונה מסעדות להכנס לעסקי המעקב. מעכשיו, לא רק ארגוני ביון, משטרות חשאיות וחברות פרסום עוקבות אחריכם, אלא גם המסעדה השכונתית החביבה. בניו יורק, על כל פנים.

האם הלקוח מעדיף את החלק הקשה של הלחם דווקא? זה נכנס למחשב. הוא אוהב את הקפה שלו עם הרבה חלב? למחשב. האם הוא כאן בפעם הראשונה? לקוח קבוע? גר בסביבה? מכיר את הבעלים? איפה הוא אוהב לשבת? למחשב.

האם הוא שומר כשרות? אפשר לזכור את זה. אוכל חזיר, אבל לא שרימפס? הטעות לא תחזור על עצמה. נוהג לשרוץ במקום שעות ארוכות אחרי ששילם את החשבון? אין בעיה, נארגן לו כסא לא נוח. אם אתה לקוח בעייתי, אתה עשוי לגלות שלמרבה הצער, כל המקומות במסעדה כבר הוזמנו. מצד שני, אם אתה אלרגי לפריט מזון מסוים, השף ייוודא שהתחנה הבאה שלך אחרי האוכל לא תהיה בית החולים.

המידע נאסף לעתים קרובות באמצעות אתרי ההזמנה מראש של מקום במסעדה, לעתים תוך הצלבה עם רישומי מספר טלפון. למלצרים בכמה מוסדות יש הוראות קפדניות לא להתייחס לאשה שמגיעה עם הגבר בשמה - אלא אם הם מכירים אותה. המלצר עשוי להכיר את אשתו של הלקוח, אבל לא בטוח שמדובר באשתו.

יש גם להימנע מהטלת אימה על הלקוח: גם אם ידוע שהוא אוהב יין בורגונדי, אין לשאול אותו האם הוא רוצה יין כזה - אלא להמתין שישאל ואז להציע לו את היינות המתאימים. קשים חייו של המלצר המודרני.

קצרצרים

1. כמה מרוויח אמן מסטרימינג של שיריו? מעט מאוד. אייטיונז משלמת לו שלוש עשיריות הסנט עבור כל שיר שמוזרם, בעוד שספוטיפיי משלמת לו תשע עשיריות הסנט. כלומר, כדי להצליח לקושש סנט - לא סכום גדול כל כך, תצטרכו להודות - אמן שמנסה להפיץ את השירים שלו דרך אייטיונז צריך להזרים שלושה מהם. אפל, כהרגלה, מזמברת את האמנים ומשלמת להם פחות מספוטיפיי - למרות שיש לה הרבה, הרבה יותר כסף.

2. מוזילה מפסיקה לפתח לפיירפוקס ב-iOS, מערכת ההפעלה (בגן נעול ומבוטן) של אפל. במשך שנתיים ניסתה הקרן לקדם משהו מפיירפוקס בעולם העוין של אפל - שמעולם לא הסכימה לכך שלמשתמשים תהיה אפשרות לדפדפן אחר פרט לזה שהיא בחרה עבורם. מוזילה, שאבן היסוד שלה היא קוד פתוח ושקיפות, מעולם לא הסתדרה עם השילוב הגרוטסקי של בולשביקיות ואסתטיקה של דיסני שהיא iOS, וכנראה שלא היה לזה סיכוי מעולם. עכשיו זה נגמר.

3. אסטוניה, מדינה באלטית קטנה שהמציאה עצמה מאפר הכיבוש הסובייטי (בזמנו, כבשו אותה הסובייטים בהסכמת בעלי בריתם, הנאצים) - משקיעה המון בהייטק ומנסה להשלים פערים של חמישים שנות כיבוש פשוט באמצעות דילוג על כל התקופה הזו. היא כבר מאפשרת הצבעה באמצעות הרשת והחל מהשנה הבאה היא תציע לכל התלמידים בבתי הספר היסודיים שיעורים בתכנות. בינתיים, פה בישראל, מוציא שר החינוך את התלמידים לסיור חובה בעיר מעידן הברונזה, חברון.

4. סיפרתי לכם אתמול על הפסקת ההזרמה החיה של שידורי טקס ההוגו בגלל בולשיט זכויות יוצרים כלשהו, והערכתי שהתופעה הזו תתפשט במהירות. לא חלפו 24 שעות, והשידורים החיים של הוועידה הדמוקרטית ביוטיוב שובשו גם הם, גם הפעם בשל תואנת זכויות יוצרים כלשהי. גם הפעם, ככל הנראה הבעיה היא בבוט שתפקידו הוא לחשוף בעיות זכויות יוצרים לפני שמישהו מתלונן בכלל. אולי הדמוקרטים צריכים ללמוד את הלקח ולתקן את החוק.

5. ולפינת הטמבל: גבר אמריקאי הוכיח שהוא לא רק חלאה - הוא דקר מישהי במהלך סכסוך ביתי - אלא גם אידיוט. אחרי הדקירה, הוא גנב את האייפון של הקורבן. את ההמשך, אני מניח, אתם כבר יודעים: המשטרה איתרה את האייפון באמצעות האפליקציה הייעודית לכך ותוך ארבע שעות כבר עצרה את הדוקר.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"