בוב דילר

מחר (ב') ישחרר בוב דילן את "Tempest", אלבום האולפן ה־35 במספר שלו, שיוצא קצת יותר מ־50 שנה אחרי אלבום הבכורה הסלף טייטלד מ־1962.

אם המבקרים והקהל אהבו את הקודם, "Together Through Life" משנת 2009, שזכה לביקורות נלהבות ולרביצה ארוכה בפסגת מצעדי המכירות, הפעם עיתונות המוזיקה עפה עליו בלי הכרה - חמישה כוכבים אצל ה"רולינג סטון", "הגארדיאן" הגדיר אותו "הדבר הכי טוב שדילן עשה בעשור האחרון", ומבקר "הטלגרף" כתב "אלבום שאני לא יכול לחכות לשמוע שוב, הצליל של אמן גדול שמגיע לדמדומי הקריירה שלו ביצירתיות חסרת פחד". ובצדק: מ"Duquesne Whistle", הרצועה הפותחת המוזרה אבל ממכרת, ועד שיר הנושא, אפוס בן 14 דקות על טביעת הטיטניק (כולל רפרנס ללאונרדו דיקפריו), "Tempest" מוצא את מקומו בטבעיות בקומת הפנטהאוס של הדיסקוגרפיה הענקית של דילן.

לא פחות מהאלבום עצמו, מעניין לראות את היצירתיות שהושקעה בקמפיין ההשקה של "Tempest". בשנים האחרונות מוזיקאים גדולים רבים מחפשים דרכים לא שגרתיות להתמודד עם קריסת המודלים הישנים של הפצה ומכירה של מוזיקה שגרם האינטרנט, משיטת ה"שלם כפי יכולתך" של רדיוהד, דרך ביורק שהוציאה אלבום בפורמט של סדרת אפליקציות אייפד, ועד הביסטי בויז, שהשיקו את האלבום האחרון שלהם ב"מסיבת השמעה" אירונית שבוצעה מתוך טייפ ישן שהונח במרכז אולם כדורסל ריק ושודרה בלייב ברשת.

אף על פי שהסאונד של דילן עדיין נטוע עמוק בבלוז וברוקנ'רול של הפליי ליסט של המאה הקודמת, מבחינת אריזה ושיווק הוא משאיר אמנים צעירים ועדכניים באבק, עם חבילה של מהלכים מבריקים.

לחשיפה הראשונית של השירים, למשל, נבחרה אסטרטגיה ראשונה מסוגה - בשבוע האחרון "פוזרו" עותקים דיגיטליים של שירים מתוך האלבום להאזנה בלעדית חד־פעמית בכתובות שונות בעשרות ערים בארצות הברית, אירופה, ברזיל ואוסטרליה, וכדי לשמוע את השיר נדרש מהמאזינים להגיע פיזית לכתובות שצוינו במפה באתר הרשמי, ולהאזין לשיר באמצעות אפליקצית סמארטפון בשם Sound Graffiti.

עוד טרנד שעליו רוכב דילן הוא חנויות הפופ־אפ - שלוש כאלה ייפתחו למשך שבוע בניו יורק, לונדון וברלין, החל מ־10 בספטמבר, ויציעו לקונים את "Tempest" במהדורות שונות, אלבומים קודמים של האמן ופריטי מרצ'נדייז שיוצרו במיוחד להשקה.

גם קונספט הספיישל אדישן, שהפך בשנים האחרונות לאמצעי חביב על אמנים רבים להציע ערך מוסף למעריצים ולהחזיר אותם מאתרי ההורדות אל העותקים הפיזיים שמכניסים כסף ליוצרים ולחברות התקליטים, מקבל פה שדרוג מבריק: שתי מהדורות הדלוקס של האלבום (אחת על ויניל והשנייה על CD, נמכרות ב־79 יורו) מגיעות עם מפוחית פה ממותגת דילן של יצרנית כלי הנגינה Hohner.

אז נכון, אפילו דילן הגדול לא מצליח לנצח את הדינמיקה הבלתי נמנעת של דליפה מוקדמת לרשת טרם השחרור הרשמי ואת האפשרות של כל בעל מחשב או סמארטפון להוריד את האלבום באיכות מצוינת ובלי לשלם שקל - אבל כמו בכתיבה, בהלחנה ובהגשה של השירים, גם במכירה הוא מצליח לשמור על פאסון נטול מאמץ.