מדיניות כלכלית ללא תג מחיר

כשאדם בר־דעת הולך לקנות עגבניות הוא יודע שהוא לא יקבל אותן בחינם, כלומר שיש להן מחיר שאינו ידוע לו בדרך כלל. רק אחרי שיתחוור לו מחיר העגבניות, הוא יחליט אם וכמה לקנות מהן. על כן, מוזר לראות שבדיונים הנוגעים למדיניות כלכלית מסתפקים המתדיינים, לרבות הכלכלנים שבהם, בקביעה שאכן יש מחיר ולעתים אף מפרטים מהו ה"מטבע" שבו ייגבה - אבטלה, בריחת משקיעים, האטה בצמיחה - אך רק לעתים נדירות מציינים מה גובהו.

 

מהו המחיר המדויק של מדיניות כלכלית?

ניקח, למשל, את הטענה שהעלאת שכר המינימום תגדיל את שיעור האבטלה. כל מי שלמד כלכלה אמור לדעת שבמגזרים מסוימים של שוק העבודה צעד כזה עשוי להגביר את התעסוקה. גם אם נתעלם מכך, נותרת השאלה כמה עלייה בשכר תמורת כמה אבטלה? יש להניח כי ההתנגדות להעלאת שכר המינימום ב־20% תהיה חלשה יותר אם היא תגרום למשל לפיטורי 1,000 עובדים בהשוואה ל־50 אלף עובדים. כך גם הטענה שהעלאת מס ההכנסה תפגום בנכונות לעבוד.

כל מי שלמד כלכלה אמור לדעת שכנגד הוזלת הפנאי עומדת גם השפעת הרצון לפצות על ירידת ההכנסה. אבל גם אם נתעלם מהאפשרות שצעד כזה יגרום לאנשים דווקא לעבוד יותר, עדיין נותרה השאלה כמה פחות נכונות לעבוד תהיה כנגד העלאה נתונה כלשהי בשיעורי המס. מס חברות גבוה יותר יבריח משקיעים זרים וימריץ אנשי עסקים מקומיים להשקיע בחו"ל במקום בארץ? ייתכן. אך עדיין, האין זה מן הראוי שמקבלי ההחלטות יידעו בכמה צפויה להצטמצם ההשקעה במשק עקב כך?

מדיניות שמבוססת על אינטואציה

ומכאן גם למחלוקת על גודלה הרצוי של ההוצאה הממשלתית: הממעיטים סבורים שהמסים הכבדים יותר, המתחייבים מהוצאה ממשלתית גדולה, חונקים את פעילות הסקטור העסקי ומעכבים צמיחה; ואילו המרבים גורסים שהוצאות ממשלתיות גדולות על תשתיות פיזיות ואנושיות מעודדות את הצמיחה. אלא שגם אלו וגם אלו יתקשו לנקוב בגודל האופטימלי, לשיטתם, של ההוצאה שתבטיח את הצמיחה המהירה ביותר.

אם יש ביסוס עובדתי לטיעונים שנזכרו כאן, הוא שאוב בעיקר ממקורות זרים. מחקרים על השפעת שכר המינימום על תעסוקה שנערכו בארה"ב הניבו תוצאות סותרות.

אך מה שנשכח לחלוטין בדיונים הנוכחיים הוא שמבחינת התמריץ לעבוד, העלאת שיעור המע"מ כמוה כהעלאת שיעור מס ההכנסה: שתיהן מקטינות את כמות המוצרים שקונה שעת עבודה, כלומר מוזילות את הפנאי אך מקטינות את הכנסת הפרט. גודל הממשלה נבחן בעיקר בהשוואה בין מדינות שנבדלות זו מזו גם בתכונות רבות אחרות, וכך גם הקשר בין גובה מס החברות למשיכת או דחיית השקעות. חייבים להתלוות לדיון מושכל הערכות כמותיות של השפעות אלה והסבר על מה הן מבוססות. ללא הערכות כאלה, ניאלץ להסיק שהמדיניות מבוססת על תחושות בטן ונובעת בעיקר מהשקפת עולם.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה מהאוניברסיטה העברית