שנת אופנה טובה

איכר חורש, ילד בכובע טמבל ורקדניות בצעד תימני. לרגל ראש השנה מעצבי אופנה מובילים עיצבו במיוחד עבור "כלכליסט" בגדים במחווה ל"שנות טובות" של פעם

12.09.2012, 10:16 | לרה רוטר

הנוסטלגיה כבר מזמן לא נראתה אטרקטיבית כל כך, והמבט המתגעגע לאחור הולך ומשתלט על רבים מתחומי הפנאי. בקולנוע "הארטיסט" התרפק בהצלחה גדולה מאוד על עידן הסרט האילם, ובטלוויזיה, לדוגמה, הסדרה "מד מן" החייתה את הפיפטיז והכתיבה מגמות. בין בתי האופנה המובילים אפשר להזכיר את גוצ'י, שקולקציית קיץ 2012 שלו נעשתה בהשראת שנות העשרים, והדוגמאות עוד רבות.

איגרות הברכה לשנה החדשה, שנהגנו לשגר זה לזה טרום עידן הסמסים והאימיילים בתפוצה המונית, התמקדו בנושאים שהעסיקו אותנו - ובראשם הביטחון, כמובן - אך הן גם שיקפו את חיי היומיום ואת המראה שהיה מקובל באותן שנים.

לכבוד ראש השנה תשע"ג "כלכליסט" מצטרף לגלי הנוסטלגיה, ומציץ דרך אותן "שנות טובות" למנהגים, לפריטי הלבוש ולנופים של פעם.

פנינו לנטע שוחט מחנות הווינטג' שיינדלע בגבעתיים, שבבעלותה אוסף של איגרות ברכה, בחרנו מתוכן ארבע שעוררו געגוע, והפקדנו אותן בידי ארבעה מעצבי אופנה מובילים - דורון אשכנזי, שי שלום, דיוויד ששון ולי גרבנאו - שהתבקשו לעצב דגמים מקוריים בהשראתן. "כלכליסט" פותח שנת אופנה עכשווית עם מבט לתמימות של פעם.

1. דורון אשכנזי: מאירופה לארץ ישראל

האיגרת: בשנות החמישים החקלאות עוד היתה נושא פופולרי, וברבות מן האיגרות של אותה תקופה חוזרים ונראים עובדי אדמה צרובי שמש, שדות פוריים ומשקי חי משגשגים.

הדגם: סרבל מחויט.

דבר המעצב: "התמקדתי באנשי העליות מאירופה, ובדרך שבה ההסתגלות לאקלים המקומי גרמה להם לשנות את הלבוש שלהם. כשהגיעו הם עוד נהגו ללבוש חליפות שלושה חלקים מאריגים כבדים, עם עניבות וצווארונים מעומלנים, אך עד מהרה הבינו שאלה לא יתאימו למזג האוויר במזרח התיכון. בדגם הזה, שהוא בעצם סרבל מחויט, יצרתי את השלב הבא באבולוציה של התפתחות הלבוש בארץ. השארתי את המראה המחויט, אבל השתמשתי בבדים רפויים המתאימים לעבודה. השארתי בדגם את התפיסה של הלבוש הרשמי, אבל בפרשנות ארצישראלית".

בדים: כותנת דריל וכותנה רגילה.

2. לי גרבנאו: ויקטוריאני בשכבות

האיגרת: שייכת לקבוצת איגרות מאוירות בשחור־לבן משנות השבעים. היא בעלת אופי היתולי, ובעיקר מסמלת התנתקות מהדימויים הישראליים־צבריים.

הדגם: מערכת לבוש שלמה בהשראת התקופה הוויקטוריאנית.

דבר המעצבת: "מהאיגרת נודפת אווירה ויקטוריאנית מאוד. השכבות הרבות בשמלה, הכובע המעוטר בציפורים, הכפפות והמטרייה היוו השראה לדגם שיצרתי. בחרתי להישאר עם הצבע השחור ועם מראה השכבות. לחצאית שכבה תחתונה מתחרה הצמודה לגוף, ושכבה עליונה שנעשתה בדיגום חופשי, בעלת פתחים בצדי הגוף, שדרכם נחשפת התחרה. החלק העליון עשוי גם הוא משתי שכבות. התחתונה היא ליבית קולר לבנה רכוסת כפתורים, והעליונה עשויה תחרה. כדי לשמור על היוקרה שבמראה, הוספתי שרשרת מאם־פנינה וכיסוי ראש עטור ציפורי זהב. ניסיתי להשאיר את המראה האלגנטי, הנשי והיוקרתי, אך לתת לו גם טיפה של רכות ועדינות".

בדים: תחרה, ז'ורז'ט, כותנה.

3. דיוויד ששון: הנוער העובד והמבלה

האיגרת: משקפת היטב את אופנת שנות השישים בהתיישבות העובדת. איכרים חלוצים שמציגים את פרי עמלם, בכובע טמבל, מכנסי חאקי קצרים וצווארון רחב.

הדגם: חולצה כחולה.

דבר המעצב: "את המראה של התקופה - על מכנסי החאקי, נעלי העבודה וחולצת העבודה - שלרוב היתה כחולה כמו בתנועות הנוער העובד והלומד ומחנות העולים - לקחתי למקום מודרני ועכשווי הרבה יותר. חולצת העבודה של הסיקסטיז הפכה לחולצת דנים כחולה, שמשמשת כיום כחולצת עבודה. את מכנסי החאקי הנפוחים מפעם עיצבתי בגזרה צמודה יותר ובגוון חום, אשר מדגיש את הזיקה לצבע האדמה. נעלי העבודה, ששימשו את החקלאים ברפת ובלול, קיבלו בגרסה שלי מראה צבאי, בעור חום דהוי, וכובע הטמבל הוחלף בכובע קסקט. יצרתי מערכת לבוש שבן המאה ה־21 בהחלט יכול לצאת בה לבילוי בבר או במועדון".

בדים: דנים, כותנה, עור.

4. שי שלום: אתניות מעודכנת

האיגרת: נערות מחוללות, מסוף שנות השישים. התלבושות של ריקודי העם - חולצות רקומות ושמלות אתניות מתנופפות - נחשבו למקובלות גם בחיי היומיום.

הדגם: אוברול מבד מכווץ בהשראת מוטיבים אתניים.

דבר המעצב: "הדמויות על גבי האיגרת שקיבלתי מתאפיינות במוטיבים אוריינטליים, ומשקפות את הלך הרוח האופנתי באותה תקופה. בדגם שיצרתי התמקדתי במוטיב האתני, שאותו תרגמתי לאוברול בן זמננו, הנאסף באזור הרגליים לכדי שמלת־מכנסיים. בשילוב עם בד הפליסה (קפלונים), הדגם הוא תזכורת למראה המופיע על גבי כרטיס הברכה. ביקשתי ליצור מראה שייתן ביטוי לאופנה, ולא ייראה כתחפושת תקופתית, תוך שמירה על עדכניות ורלבנטיות אופנתית".

בדים: שיפון משי מכווץ.