צילום: אוראל כהן
"תמיד היו פטרוני אמנות"
שישה אמנים נבחרו מתוך 200 מועמדים לתוכנית הרזידנסי בת"א, המספקת להם סטודיו ומלגה למשך שנה. ל"כלכליסט" הם מספרים על ההקלה הכלכלית, על השילוב בין אמנות לקהילה ומה הם חושבים על הקשר בין בעלי הון לאמנים
"אני מרגיש בר מזל שאני כאן", אומר יאיר פרץ, אחד משמונה אמנים שנכנסו למתחם "ארטפורט" החדש בדרום ת"א. פרץ, ולצדו עוד חמישה אמנים ישראלים - עינת עמיר, עידו מיכאלי, רפרם חדד, מעין שלף ורונית פורת - נבחרו מתוך כ־200 מועמדים לתוכנית הרזידנסי מטעם המרכז לאמנות צעירה - ארגון ללא מטרות רווח שיזם ג'ייסון אריסון, יו"ר הקרן המשפחתית על שם תד אריסון. בתוכנית ישתתפו גם שני אמנים זרים - אדוארד פרוידמן האוסטרי ואולריך ווגל הגרמני, שהוזמנו באופן אישי על ידי הקרן.
שיתופי פעולה
"רזידנסי" הוא עניין מוכר ברחבי העולם. מדובר בשהות אמן לתקופה מסוימת, במקרה הזה שנה, שבה הוא מקבל חלל לטובת עבודה ומלגת מחיה שתאפשר לו להתרכז בעשייה האמנותית. במקרה של "ארטפורט", מלבד חללי הסטודיו שיקבל כל אחד מהאמנים, הם ייקחו חלק במגוון פרויקטים קהילתיים, יזכו להשתתף בהרצאות וסדנאות של אמנים מצליחים מהארץ ומחו"ל, ואם ירצו יציגו את עבודותיהם בחלל הגלריה במתחם.
"זו הקלה של ממש שאפשר להפסיק ולחפש אופציות בחו"ל", אומרת פורת. "יש לי תערוכה בנובמבר, ואני בונה על זה שאוכל להתקדם בצורה משמעותית מעכשיו. כמו כן, אני חושבת שהאופציה לשתף פעולה עם אמנים אחרים תפרה כל אחד מאיתנו".
מעבר לעשייה האינדיבידואלית, ישתתפו האמנים במהלך השנה בפרויקטים חברתיים וקהילתיים שיבחרו בעצמם.
חלל משלי
עבור שלף, היחידה מבין השמונה שכחלק מהרזידנסי תשמש כאוצרת, זהו הגורם העיקרי להשתתפותה בתוכנית. "מבחינתי העבודה עם הקהילה היא הפרויקט עצמו, אין הפרדה. הרעיון שיש לי כרגע בראש הוא ליצור היפוך מהדרך המקובלת של אמנות חברתית - ללמוד את הקהילה דרך האנשים שחיים בה, ורק אז להביא אמנים שיפעלו בה".
גם לפני כן עבדתם בסטודיו, או בפרויקטים כאלה ואחרים. מה ההבדל?
"לי אף פעם לא היה סטודיו", אומרת פורת, "אני עובדת בבית ובגלריה השיתופית אינדי. האופציה לחלל משלי מקסימה אותי". "עבורי השוני הוא בעיקר בפוטנציאל של ממד קולקטיבי בעשייה", אומרת שלף. "ודווקא מפני שזהו ממד פתוח ולא כפוי, הוא מעניין. מדובר בקבוצה של אנשים שמחליטים בעצמם איזה תוכן לצקת למרחב".
ההשתתפות בפרויקט דורשת להפסיק או להמעיט בשאר העיסוקים שלכם, לעשות פאוזה לשנה. זה משתלם?
"אני מרגישה שהשנה הזאת תאפשר לי לפתח את הצד של העבודה עם הקהילה, וזה נכון לי כרגע למרות הקצוות הפרומים של העתיד", אומרת שלף, שעזבה לטובת התוכנית את תפקידה כאוצרת של המרכז לאמנות עכשווית בת"א. "המקום הזה קצת מפחיד", מוסיפה פורת, "ויש מחשבות על מה שיהיה בסוף השנה. אבל זה נותן לי זמן ואפשרות להתמקד בדברים שאני רוצה לעשות". פרץ, לעומתן, ימשיך במהלך השנה בעבודתו הנוכחית. "אני עובד עם פגועי נפש", הוא אומר, "העבודה חשובה לי מבחינה אישית, ואני לא מוותר עליה. הם מאפשרים לי להתגמש, ומעבר לזה אני צריך לחשוב על העתיד".
עד כמה הוקל לכם בהיבט הכלכלי?
"וואו", אומר פרץ באנחת רווחה. "זה מאוד מרגיע. לא בונים מזה בית, אבל זה מאוד מקל".
אנחנו נמצאים בתקופת של מחאה והתוכנית הזאת ממומנת מכיסם של בעלי הון. זה מפריע לכם?
"אני לא אגיד שלא חששתי מהשילוב", אומרת פורת. "אבל ברגע שיש בתוכנית פוקוס חברתי, אנחנו לא רק מקבלים אלא גם נותנים, מה שגרם לי להחליט שזה מתאים לי". "לכל אורך ההיסטוריה תמיד היו פטרוני אמנות", אומר פרץ. "ובמקרה שלנו המדינה לא עושה יותר מדי, ואין לנו באמת מתוך מה לבחור. אין לי קונפליקט בעניין הזה". "אם מישהו מציע לי כסף בעבור עשייה של משהו שאני אוהבת, ומאפשר לי גם לתרום במקביל - אין סיבה שלא אקח אותו", אומרת שלף, "מעבר לזה, אני לא חושבת שכל מי שיש לו כסף הוא רשע. אם בעלי הון בוחרים לתמוך בקהילת האמנות ובמיוחד באמנות החברתית, שבאופן אינהרנטי תומכת בקהילות נוספות, מדובר בדבר חיובי. ועוד דבר מהותי כאן הוא שהרזידנסי מאפשר ביקורת, וזה שאנחנו משתתפים בו לא אומר בהכרח שאין לנו ביקורת על קפיטליזם".
תגובה אחת לכתיבת תגובה