על בריאות ותחרות

1. מחכים לתחרות, ומחכים ומחכים. אחד הטיעונים ששימשו את הרגולטורים של משק החלב להוציא מוצרי חלב מפיקוח מחירים, לרבות הקוטג' - אף שכל התנאים והמחקרים הצביעו על כך שמדובר בשוק לא תחרותי - היתה האמונה שיום אחד התחרות תוריד את המחירים. לאופטימיות הזו לא היה בסיס של ממש, והגבינה המדוברת הפכה לפרזנטורית של מחאת הצרכנים בקיץ שעבר.

עכשיו עונים במשרד החקלאות למבקר המדינה כי תחרות צריך לבחון על פני שנים רבות, ולא שנים ספורות. כלומר, לפי משרד החקלאות, מחאת הקוטג' נבעה מחוסר סבלנות, ואם רק היינו מחכים עוד כמה שנים היינו מגלים שהם בעצם צדקו, והתחרות הברוכה היתה מורידה את המחיר.

את עליות המחירים הם מייחסים לשינויי הבעלות בתנובה. גם אם נקבל את ההסבר הזה, מי בדיוק אמור לבדוק שחברה זרה לא מנצלת את כוחה לרעה כדי להאכיל את הצרכן הישראלי במחירים מופקעים? אותו גוף פיקוח על המחירים. למה הם לא בדקו? כנראה הם היו עסוקים בלחכות לתחרות.

2. הרווחיות הנסתרת של הרשתות. אחד המרכיבים הנשקל בפיקוח המחירים הוא רווח סביר ליצרן ולקמעונאי. הגדרת הרווח הסביר בעייתית מספיק בפני עצמה, אך דו"ח מבקר המדינה מעלה נקודה בעייתית נוספת - הספקים מעניקים הנחות לרשתות הגדולות, שיכולות להגדיל משמעותית את הרווחיות ממכירת מוצרים בפיקוח. בבדיקת דו"חות תנובה לשנת 2002 על ידי רואה חשבון חיצוני, עלה כי ההנחות שניתנו באותה שנה לרשתות הגדולות והגדילו את רווחיהן עמדו על כ־4.5% - הרבה מעל הנחות המשוואה עליה מסתמכת ועדת הפיקוח, העומדות על 3%. בכמה עלה או ירד שיעור ההנחה בעשר השנים האחרונות? אם מישהו בגופי הפיקוח היה טורח לבדוק את דו"חות תנובה, היינו יודעים.

3. בריא יותר לחשוב לטווח הארוך. ב־2003 פנה משרד הבריאות לוועדת המחירים בבקשה להכניס את הלחם המלא לפיקוח, לצד הלחם הלבן. הסיבה: הלחם המלא בריא יותר. ועדת המחירים התעלמה מהבקשה, אך משרד הבריאות לא התייאש ובסוף 2011 הכניס להחלטת ממשלה את העיקרון לפיקוח על מחירי סל מוצרים בריאים. משרד האוצר דאג למחוק את הסעיף.

האם מישהו במשרד האוצר בדק מה העלות של הרגלי האכילה הלא בריאים שמקדמים המוצרים בפיקוח למערכת הבריאות? ידוע שבמשרד האוצר מפחדים מפיקוח מחירים, אבל אולי פיקוח יכול להיות גם מהלך כלכלי, אם הוא מקדם התנהגות שתחסוך עלויות לבתי החולים בהמשך הדרך. מי כמו משרד האוצר יודע שהכל יוצא מאותו כיס.