"משבר כלכלי עמוק יכול להיות גם דבר טוב"

טראומת המשבר היא אחד ההסברים העיקריים של הכלכלן השבדי הבכיר לארס קלמפורס למצבה המצוין של מדינתו כיום. בעוד שחלקים גדולים מאירופה לכודים במערבולת של חובות וצנע, הכלכלה השבדית צומחת והחוב של המדינה נמוך להפליא. וזאת, לפי קלמפורס, תודות למשבר החריף שחוותה המדינה בשנות התשעים, והלקחים שהפיקה אז. "משבר עמוק יכול להיות דבר טוב כי הוא נשאר בזיכרון של אנשים לאורך זמן", הוא אומר.

להקדים תרופה למכה ולהתנגד למחזור הכלכלי

קלמפורס (64), פרופ' באוניברסיטת שטוקהולם, שימש כראש המועצה המייעצת למשרד האוצר השבדי בשנות התשעים, וכיהן פעמיים בוועדה הבוחרת את זוכי פרס נובל בכלכלה. כיום הוא עומד בראש המועצה למדיניות פיסקאלית, המפקחת על המדיניות הכלכלית הלאומית. קלמפורס מציע ארבע תובנות מאירות עיניים שניתן להפיק מהניסיון השבדי. לפחות חלק מהתובנות האלה, יש להודות, אינן מפתיעות: למשל, הצורך באחריות, בריסון ובשקיפות. אבל להבדיל מהרבה מדינות אחרות, השבדים גם הצליחו ליישם את הלקחים.

1. צריך לחסוך ליום סגריר

"גם אנחנו נפגענו מהמשבר הפיננסי הנוכחי", אומר קלמפורס, "אבל אנחנו במצב טוב יותר ממדינות אחרות בעיקר מפני שנכנסנו למשבר עם עודפים גדולים בתקציב ב־2008 ו־2009. והסיבה לכך טמונה בתחילת שנות התשעים, שבהן חווינו משבר כלכלי ותקציבי עמוק מאוד, שדומה למה שספרד עוברת כיום. אחרי המשבר היה בשבדיה קונצנזוס שאנחנו צריכים לנקוט משמעת פיסקאלית גם בזמנים הטובים".

בעוד בישראל המחויבות להורדת החוב בטווח הארוך מתבטאת בקביעת יעד גירעון, בשבדיה קובעים דווקא יעד עודף. לדברי קלמפורס, "לאורך מחזור העסקים, אנחנו צריכים להגיע לעודף תקציבי של כ־1%, כך שנוכל להתמודד עם ההתדרדרות בזמנים הרעים".

לארס קלמפורס: "גם אנחנו בשבדיה נפגענו מהמשבר הפיננסי הנוכחי, אבל אנחנו במצב טוב יותר ממדינות אחרות מפני שנכנסנו אליו עם עודפים גדולים בתקציב"

קלמפורס מציין עוד כלי לשמירה על בריאות הכלכלה הלאומית: תקרת הוצאות. גם זה רעיון שמוכר בישראל, אבל גם כאן השבדים מדגימים מחויבות ומשמעת מיוחדת. תקרת ההוצאות הממשלתית נקבעת בשבדיה שלוש שנים מראש, והליך קביעת התקציב מובנה היטב: אחרי שמסגרת התקציב נקבעת, התקציב מוקצה ל-27 תחומים שונים, ואם הפרלמנט מחליט להגדיל את ההוצאה בסעיף מסוים, הוא חייב לקצץ בסעיף אחר באותו תחום.

2. שקיפות חיונית למנגנון

אך גם כללים תקציביים אפשר להפר בקלות. "היו בשבדיה ניסיונות מוגבלים לעקוף את הכללים, וההפרות היו די מינוריות", אומר קלמפורס. "הקונצנזוס שהתגבש בשנות התשעים הוא שאסור לנו לחזור לעולם למצב של גירעונות תקציביים וחוב ממשלתי תופח, ולכן החשבונאות היצירתית כאן היתה מוגבלת. יש הסכמה פוליטית שאנחנו צריכים לשמור על איזון".

וכדי לעמוד בפיתוי לחרוג מהכללים, כדאי שיהיה מי שיסתכל מעבר לכתף. "המנגנון השבדי נחשב לכזה שיש בו רמת שקיפות גבוהה יחסית, ובשבדיה יש דיון ציבורי ברמה גבוהה. המדינה נדרשת לספק הרבה מידע על מצבה הפיננסי, והיא עושה את זה. במדינה קיימים שורה של מוסדות עצמאיים שעוקבים אחרי המצב הפיננסי, ומגיבים כאשר הממשלה לא שומרת על משמעת פיסקאלית".

3. צנע אינו פתרון

יש מי שמנסה להשתמש בדוגמה של שבדיה ובצעדי הקיצוץ העמוקים שביצעה משנות התשעים כדוגמה לכך שמדיניות צנע אמיצה יכולה להניב התאוששות מהירה. רעיון זה משמש לעיתים כהצדקה לצעדי הצנע הברוטאליים הנכפים כיום על מדינות הפריפריה באירופה. אבל קלמפורס חושב שהלקח השבדי שונה לחלוטין. "יש כלכלנים שטוענים ש'הידוק פיסקאלי יכול להיות מרחיב', בין היתר בגלל שזו דרך לשפר את האמינות בשווקים ולהביא להורדת שערי ריבית", מסביר קלמפורס. "אבל זה לא מה שקרה בשבדיה בשנות התשעים. הסיבה שבגללה אפשר היה לשלב אז צנע עם צמיחה היא שהיה פיחות גדול בשער המטבע, וזה הביא לגידול בייצוא נטו ובהכנסות ממסים, ושיפר את המצב הפיסקאלי".

4. גם להצלחה יש מחיר

"עכשיו", אומר קלמפורס, "יש לנו מצב הפוך בדיוק. שבדיה נחשבת למקלט בטוח, ויש ייסוף גדול של הקרונה מול היורו, שעתיד לפגוע בייצוא. אם המגמה הזאת לא תתהפך, צפויים לנו קשיים בשנתיים הקרובות". קלמפורס מנסה לשכנע את הממשלה כיום שהמדיניות שלה דווקא שמרנית מדי, ושרמת החוב הנמוכה מאפשרת לשבדיה לנקוט צעדים מקלים בלי לקחת סיכון. "אולי הממשלה תקשיב למסר הזה עכשיו".