בעקבות חשיפת "כלכליסט": עו"ד ישי בית־און הודח מתפקידו ככונס נכסי סלע שולדר

השופט ד"ר עדי זרנקין מבית המשפט המחוזי בחיפה הורה אתמול על העברתו המיידית מתפקידו של עו"ד ישי בית־און, ששימש מאז 2001 כונס נכסים של חברת הנדל"ן סלע שולדר. זאת בעקבות דו"ח ביקורת חקירתית שהכין רו"ח יהודה ברלב, שמונה לבודק מומחה מטעם בית המשפט וחשף התנהלות תמוהה ביותר לכאורה מצדו של עו"ד בית־און ושל הבנק הבינלאומי, לרבות הסכם שכר טרחה סודי שנחתם לכאורה ביניהם.

דו"ח הביקורת של ברלב שהוביל להדחתו של עו"ד בית־און נחשף ב"כלכליסט" ביוני 2012 . לפי הדו"ח, ב־2003 נחתם הסכם סודי בין הבנק לבין בית־און, שלא הובא לידיעת השופט גדעון גינת שטיפל בשעתו בתיק. לפי ההסכם, בית־און היה זכאי לשכר טרחה שיעמוד על 10% מהכספים שיגבה בתיק, וסך הכל 4.6 מיליון שקל מתוך 46 מיליון שקל שהצטברו בקופה.

בפועל, בית־און ביקש מבית המשפט שכר טרחה של 13 מיליון שקל, ובהמשך אף עדכן את הסכום ל־16.3 מיליון שקל, והוסיף לו "ריבית והצמדה" – כשהפרשי הסכומים בין מה שיפסוק לו השופט לבין מה שסוכם בינו לבין הבינלאומי היו אמורים להיות משולשלים לקופתו של הבינלאומי. בפועל פסק השופט גינת לבית־און 6 מיליון שקל, והבנק ובית־און חלקו בו, בהתאם להסכם הסודי ביניהם.

חלוקת השלל ללא שיתוף בית המשפט

ימים אחדים לאחר חשיפת "כלכליסט" על ממצאי דו"ח ברלב, נחשף ב"כלכליסט" גם הסכסוך המתנהל בין בית־און לבנק הבינלאומי, שהעלה ממצאים מדהימים ולפיהם הבנק הבינלאומי נוהג כדבר שבשגרה להחתים מראש עורכי דין המתמנים ככונסים מטעמו על הסכמי שכר טרחה, מבלי שבית המשפט מעודכן אף הוא בפרטי העסקה ובאופן חלוקת השלל.

הבנק הבינלאומי טען כי ההסכם שנחשף היה נוהג שנפוץ לא רק אצלו, אלא בכל המערכת הבנקאית. ובכל זאת כאשר "כלכליסט" פנה לבנקים אחרים לקבלת התייחסותם, הוכחש קיומו של נוהג כזה.

בהחלטתו להעביר את בית־און מתפקידו מציין השופט זרנקין כי הבנק ביקש להחליף את בית־און על רקע העובדה שאיבד בו כל אמון, לאחר שלטענתו התברר לו כי בית־און נטל לכיסו 1.06 מיליון שקל מתוך הכספים בקופה של תיק כינוס אחר. בית־און מצדו טען כי נטל לכיסו את כספי הכינוס בגין חוב שכר טרחה של הבנק כלפיו.

השופט זרנקין קובע כי "ייאמר כבר כאן כי לא בכדי איבד הבנק את האמון בכונס, ואף אני הגעתי לכלל דעה שאין הוא יכול להמשיך בתפקידו ויש להפסיק מינויו ללא שיהוי נוסף". השופט כתב כי מתוך דו"ח ברלב "עולה לכאורה כי התנהלותו החשבונאית של הכונס היתה בעייתית עד מאוד", והתייחס לשורת ממצאים נוספים של ברלב בנוסף להסכם שכר הטרחה הסודי.

בין היתר מתייחס השופט לממצאי ברלב שבית־און נהג להשאיר מיליוני שקלים בחשבון הבנק של הכינוס בלי להעבירם לחשבון אחר שהיה ביתרת חובה, במטרה לנסות ולהקטין חיובי ריבית שתפחו למאות אלפי שקלים, וכן לכך שבית־און נמנע מלגבות בחזרה מע"מ בגין ביטול עסקה על מכירת דירה בסך 124 אלף שקל ול"אי־התאמות וחריגות בקשר לשכר טרחתו של הכונס, ובכלל זה משיכת שכר טרחה ללא קבלת אישורו מראש של ביהמ"ש, גביית שכר טרחה ללא הוצאת חשבונית על סך של כ־546 אלף שקל, והגשת בקשה לבית המשפט לאישור שכר הטרחה ללא הצגת הסכם שכר הטרחה שבין הכונס לבין הבנק".

עם זאת, השופט זרנקין לא התייחס כלל לעובדה שגם הבנק הבינלאומי לא הציג בפני ביהמ"ש את הסכם שכר הטרחה הסודי, ואף הודיע לביהמ"ש כי הוא מסכים שבית־און יקבל 13 מיליון שקל בלי לגלות שהעודפים ישולשלו לכיסו.

השופט לא ביקר את ההסכם הסודי

גם בעניין הסכם סודי שנחתם בין הבינלאומי לבילו השקעות, נושה מרכזית של החברה בכינוס, נמנע השופט זרנקין מלבקר את הבנק הבינלאומי, בניגוד לביקורת שמתח על הבנק רו"ח ברלב. לפי דו"ח ברלב, ב־2004 נחתם הסכם סודי נוסף, הפעם בין הבינלאומי לבין בילו, שתיהן חברות בשליטת צדיק בינו, ובמסגרתו הסכים הבנק להחזיר לבילו פקדון שהפקידה אצלו בסך 6.5 מיליון שקל. ברלב קבע כי הבנק ובילו צריכים להשיב לקופת הכינוס כ־15 מיליון שקל בסך הכל כתוצאה מההסכם הפנימי ביניהם.

השופט קבע כי ברלב מצא לנכון להתייחס בחוות דעתו ל"מערכת הקשרים שבין הבנק ובילו, תוך שהוא מפרט את עץ המבנה של החברות שבשליטת מר צדיק בינו", והוסיף כי הדבר נעשה כדי להדגיש שמאחר ששתי החברות נשלטות על ידי אותו אדם, "הרי שההחלטה של הבנק להחזיר את הפיקדון לבילו הנה תוצאה של אותה זהות בשליטה והונעה משיקולים אלו בלבד, ושתי אלו חברו למעשה כדי לפגוע בנכסי החברות".

אלא שלדברי השופט, לבד מהעובדה שרו"ח ברלב מצא לנכון לתת פרשנויות משפטיות להסכם ולא לשם כך התמנה, הרי שהשופט "מתקשה לקבל לגופן את קביעותיו של המומחה" לגבי הסכם המימון.

לדברי השופט זרנקין, מדובר בהסכם מימון לכל עניין ודבר, ולא בהסכם שותפות וכי נראה לו שהבנק רשאי היה לפעול כפי שפעל.

השופט כתב בשולי החלטתו כי באשר ליתר ממצאיו ומסקנותיו של ברלב - הוא ימסור החלטה בהמשך, לאחר שהכונס החדש ייכנס לתפקידו ויקבל את עמדות הצדדים.

השופט הורה לפיכך על סיום תפקידו של בית־און ככונס נכסים אך דחה את בקשת הבינלאומי ובילו למנות במקומו את עו"ד דן עופר שמוסכם על שניהם. השופט קבע כי "אין זה רצוי במקרה זה כי ימונה ככונס מי שמוצע דווקא על ידי שני הנושים הללו ורצוי היה שאמנה כונס מתאים אחר".

לדברי השופט, זאת משום שייתכן שהכונס החדש "יגיע לכלל מסקנה כי עליו להגיש בקשה כנגד מי מן המשיבים, ומוטב כי בעשותו כן יהא משוחרר מזיקה כלשהי למי מהנושים המובטחים". השופט קבע לפיכך כי תפקיד הכונס יוצע לעו"ד חיים סמט שיודיע בתוך 21 יום על הסכמתו.

בית־און: "החלטה עם הרבה שגיאות"

עו"ד ישי בית־און מסר בתגובה: "קיבלתי את ההחלטה רק בשעות אחר הצהריים. מעיון ראשוני בהחלטה נראה שיש פה הרבה שגיאות. אלמד את ההחלטה ואפעל בהתאם".

בית־און הוסיף כי "על פניו החלטת כבוד השופט מנוגדת לסיכום ולמסקנות של רו"ח ברלב שהשופט עצמו מינה, כשברלב אמר שהממצא היחיד שלו זה נגד הבנק".