אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שקט, מפריטים צילום: אוראל כהן

שקט, מפריטים

כמה הפרטות של שירותים ציבוריים בוצעו בישראל? האם ראש הממשלה הוא הגורם שמתכנן את כל מיקורי-החוץ? והאם באמת הפריטו את בדיקת בחינות הבגרות? שאלון קצר. הכתבה המלאה - ביום חמישי ב"כלכליסט"

24.09.2012, 08:02 | שאול אמסטרדמסקי

באחרונה המדינה עשתה משהו שהיא לא נוהגת לעשות: היא גייסה 750 עובדים חדשים לשורותיה. ומה אמורים לעשות עובדי המדינה החדשים, משרתי הציבור הטריים? לא לתת שיעורים לילדים, לא לשפר את שירותי ביטוח לאומי, גם לא להקל על העומס בבתי המשפט. עובדי המדינה החדשים גויסו כדי לגבות מסים. מדובר בתוספת כוח אדם משמעותית ומבורכת לשורות רשות המסים, שאושרה במסגרת התוכנית למלחמה בהון השחור. ברשות המסים מתכוונים לשים את היד, איכשהו, על 40 מיליארד שקל בשנה שעוברים מיד ליד בשחור, ולכן גייסו עוד אנשים. הנה, זו ההוכחה לכך שכשהמדינה רוצה - היא יודעת לקלוט עוד עובדי מדינה. משום מה זה נעשה רק כשהשירות המדובר הוא לקחת כסף מהציבור.

מדוע המדינה החליטה לגייס עוד עובדים מן המניין, בזמן שהיתה יכולה להוציא את משימת גביית המסים למיקור־חוץ, להפריט אותו, כפי שהיא נוהגת לעשות כמעט בכל מקרה אחר? מדוע המדינה בחרה לא לאתר חברה פרטית שתשלח בשמה אלפי עובדי קבלן שיגבו מסים מהציבור? הרי כדי לעודד את אותה חברה פרטית לעמוד במשימה היה ניתן להבטיח לה תמריץ כלכלי נאה - 10% מכלל הכנסות המסים שהיא תצליח למצוא.

10 שאלות מטרידות על הפרטות מי מפקח על ההפרטות? כמה שירותים ציבוריים הופרטו בשיטת מיקור-חוץ? מה טרם הופרט? ועוד שאלות שאול אמסטרדמסקי, תגובה אחתלכתבה המלאה

בתרחיש כזה, אם החברה הפרטית היתה מצליחה לאתר את כל 40 מיליארד השקלים הנסתרים, היא היתה מכניסה לכיסה סכום עתק של 4 מיליארד שקל בשנה, בעוד שהמדינה היתה מקבלת 36 מיליארד שקל מדי שנה. לא משתלם? תראו לי חברה אחת שלא היתה הופכת עולמות בשביל כל כך הרבה כסף בכל שנה. אז למה לא להפריט את גביית המסים?

לא תסריט דמיוני לגמרי

מי שסבור שמדובר בתסריט דמיוני לחלוטין, שיש דברים שלא מפריטים אותם, טועה. המודל שתואר בפסקאות הקודמות - עובדי קבלן של חברות פרטיות שנכנסים לבתי תושבים, מעקלים להם רכוש וגובים חובות - פועל זה יותר מעשור ברשויות המקומיות. גביית החובות הופרטה, חברות למטרות רווח מקבלות אחוזים מהיקפי החובות שהן גובות, וראו איזה פלא: היקפי גביית החובות עלו בעשרות מונים, והחברות הפרטיות משגשגות. אז אם הרשויות המקומיות כל כך אוהבות את המודל הזה, למה לא אימצו את הפטנט הזה גם ברמה הארצית?

אם הנימוק להשארת גביית המסים בידי עובדי מדינה הוא שמדובר בפעולה רגישה ומסוכנת, ולכן אסור להפקידה בידי גורמים פרטיים שעלולים לקדם את האינטרסים שלהם על חשבון האינטרס הציבורי - מצדדי ההפרטה יזכירו ודאי שורה של מקרים מהשנים האחרונות שחשפו מציאות הפוכה. במקרים האלה דווקא פקידים בכירים ברשות המסים הם שסרחו, מעלו באמון הציבור ולקחו לכיסם שוחד. תפקידם כעובדי ציבור לא הופך את עובדי המדינה בהכרח לישרים כמו סרגלים ונאמנים לציבור.

בשורה התחתונה, לא בטוח שיש נימוקים רציונליים משכנעים במיוחד מדוע לא להפריט את רשות המסים. צעד כזה יחסוך המון כסף למדינה מצד אחד, ויכניס לה המון כסף מצד שני. מנקודת מבטם של חסידי ההפרטה, זה ממש נראה כמו צעד מתבקש. לכן, בסופו של דבר, כנראה שהנימוק למה לא להפריט במקרה הזה אינו רציונלי בהכרח אלא ערכי: יש דברים שאינם ראויים להפרטה.

אין כוח אדם שיפקח

ביולי השנה חשף "כלכליסט" כיצד חברה אלמונית למרבית הציבור בשם "מרמנת" אספה במשך שנים את פיסות ההפרטה של משרדי הממשלה - ובעיקר את אלה שהשיל מעצמו משרד החינוך - עד שהגיעה להתקשרויות בהיקף כולל של חצי מיליארד שקל מול המשרד. התברר שהחברה הזו עושה כמעט כל מה שאפשר לחשוב עליו שמשרד החינוך עושה - מארגון משלחות נוער למצעד החיים בפולין, דרך בדיקת בחינות הבגרות ועד מתן רישיונות לבתי ספר. מאחורי כל אלה ומאחורי שירותים רבים אחרים עומדים עובדי קבלן של מרמנת והכסף זורם לכיס של הבעלים.

מבקר המדינה כבר מתח ביקורת על משרד החינוך פעם אחר פעם על כך שאינו מצליח לפקח כהלכה על השירותים הללו. אולם אם למשרדי הממשלה אין כוח אדם לספק את השירותים האלה בעצמם - מנין יהיה להם כוח אדם לפקח עליהם?

בעקבות הכתבה התקבלו ב"כלכליסט" פניות שהזכירו שמרמנת היא רק טיפה בים של הפרטות. ככל שפתחנו את הפריזמה לתחומים נוספים, התברר ששירותים ציבוריים רבים מופרטים, עד כי לא לגמרי ברור מה המדינה עדיין עושה בעצמה. ככל שהעמקנו לחקור התברר שלא רק שהמדינה מפריטה לדעת את השירות הציבורי - היא עושה זאת ללא דיון ציבורי בכנסת אלא לרוב בהחלטה של פקידים. אין מדיניות כוללת שקובעת מה מותר ומה אסור להפריט.

יתרה מכך, המדינה אפילו לא יודעת לומר כמה מתוך השירותים שלה הופרטו, כמה עובדי קבלן היא מעסיקה והאם זה משתלם בראייה ארוכת טווח. אחרי יום הכיפורים נחשוף ב"כלכליסט" עד כמה רחבה מכונת ההפרטה, כיצד אפילו הרגולציה עצמה כבר מופרטת, והיכן מסתתרים הכשלים המובנים של ההפרטה.

תגיות

5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
סלקטיביות בהתנגדות ובתמיכה בהפרטה
ברור שכאשר זה נוגע לתקשורת יש תמיכה גורפת בהפרטה, כי זה טוב ומועיל למבקרים אותה (בנוסף להצדקה העניינית). ברור גם שיש דמגוגיה בתאור כבדרך אגב של הסיבות והתועלות בהפרטה , לעומת תאור הכשל הפוטנציאלי (בד"כ לא הממשי), המובא בהבלטה בסיכום הדברים ומוצג כנגד התנהלות אוטופית של המגזר השלטוני הציבורי. אלא שזו לא המציאות. מבלי להכליל, השרירות והבטלנות של "משרתי ציבור" רבים גורמת לזלזול וטירדה מיותרת לאזרחים, כמו גם לנזק בל ישוער למגזר העסקי. נדרשת חוכמה קטנה מאוד כדי להצביע על מקרים בודדים בהם ההפרטה נכשלה ועל מקרים אחרים בהם יש ייתכנות לכשל (שטרם ארע), ולהתעלם מהרוב המכריע של הצלחות ההפרטה (לפי הקריטוריונים שנקבעו מלכתחילה, לא ביחס להשקפת העולם של העיתונאי). לדוגמא: במאמר יש בקורת על הפרטת מעצרי בית, אך אין נתון מספרי על המצב לפני ואחרי ההפרטה (לאחר תקופת הרצה מתבקשת). האם אין נתונים (ואז הבקורת לא רלבנטית) או לא הוצגו נתונים שלא תואמים את התזה? כך גם בנושאים רבים אחרים, בהן המערכות הציבוריות כשלו עד כדי אובדן אמון הציבור ביכולות השלטון להיטיב עמו, או שעלותן, במסגרת ממשלתית, למשלם המסים גבוהה יותר. ככל שנושא כלשהו מרבה להסתמך על אידיאולוגיה אוטופית, כך הסיכוי להצלחתו היישומית קטנה באופן ישיר. השאלה הנכונה, אידיאולוגית ומעשית, היא מה תפקיד המדינה בדאגה לאזרחיה ולקיומה שלה בערכים שהוגדרו כמוסכמים, והאם ריכוז הכוח והפעילויות בידיה מקדם או מפריע להשגת המטרות. מסתבר, מנסיונם של אחרים, כמעט ללא יוצא מהכלל, שריכוז כוח משחית הן את הצמרת השלטונית והן את חלק מעובדי הציבור שמתנהגים כ"עבד כי ימלוך". תהליכים רבים גם מתנהלים בעצלתיים ולא בלו"ז נדרשים. בהתאם, כאשר יש ליקויים (כמו בכל תהליך או בגלל ניגוד אינטרסים) חייבים לטפל בהם ולתקנם. בהפרטה תחרותית זה קל ופשוט יותר מאשר להיפטר מסרטן האוכל את המערכת מבפנים. לבסוף, צריך לזכור שמי שמבצעים בפועל את ההפרטה הם אזרחים ישראלים שזכויותיהם לא פחותות מזכויות פקידים ממשלתיים. ואם התועלת המצטברת לציבור מפעילותם רבה יותר, על מה מלין הכותב? [וחזור וראה את המשפט הפותח.]
עמוס , תל-אביב  |  28.09.12