אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מכונת ההפרטה: הפרטת השירותים צילום: טל שחר

מכונת ההפרטה: הפרטת השירותים

המדינה מעבירה לידי חברות פרטיות שירותים ציבוריים שהיא היתה אחראית להם

27.09.2012, 06:59 | שאול אמסטרדמסקי

מה הופרט? הפעלת אזיקונים אלקטרוניים כחלופה למעצר, שהיה בסמכות המשרד לביטחון פנים באמצעות משטרת ישראל.

הסטטוס: חברת השמירה G4S ישראל זכתה במכרז ומעניקה למדינה את השירות.

המשמעות: חברת השמירה הפרטית אמורה לאזוק באזיקים אלקטרוניים חשודים בעבירה ולאפשר את מעצר הבית שלהם. כך למעשה אמור להתבטל הצורך במעצר החשודים בבית מעצר רגיל.

הביקורת: החברה הפרטית לא מוכנה להיכנס בלי ליווי משטרתי לשטחים המוגדרים על ידיה כבעייתיים, דוגמת מזרח ירושלים. הבעיה היא שבשל אילוצים תקציביים ואחרים לא תמיד קיים ליווי כזה, וכתוצאה מכך אנשים שהיו יכולים להימצא במעצר בית בזכות האזיקון האלקטרוני מוצאים את עצמם במעצר של ממש. הדבר אולי נשמע שולי, אבל בפועל יש כאן פגיעה ממשית ביכולתה של המשטרה לפעול - וכל זאת בשל האינטרס של חברה פרטית.

 

סיירת ביטחון עירוני של עיריית חדרה , צילום: דורון גולן סיירת ביטחון עירוני של עיריית חדרה | צילום: דורון גולן סיירת ביטחון עירוני של עיריית חדרה , צילום: דורון גולן

במאי האחרון, כשהמדינה ניסתה לערער על החלטת בית המשפט להעביר צעיר מזרח ירושלמי ממעצר רגיל למעצר בית בשל סירובו של קבלן האזיקונים להגיע לאזור ללא ליווי משטרתי - שופט בית המשפט המחוזי בחיפה דניאל פיש אמר: "אין מדובר במדיניות ממשלתית אלא במדיניות שתחילתה במתאר הפעולה של חברה פרטית שנותנת שירותים למדינה. אילו היה מדובר במגבלה שנקבעה על ידי המדינה עצמה, ייתכן שהיה מקום לבטל את התנאים שנקבעו (מעצר בית - ש"א) ולהחזיר את המשיב למעצר. אולם כשמדובר במדיניותה של חברה פרטית, משתנה השאלה ומשתנים גם המאזן וההשפעה על זכויות המשיב. במצב שנוצר לא נראה לי שהמשיב צריך לשאת בנטל המדיניות".

משירות בתי הסוהר נמסר כי "החברה הפרטית אינה יכולה לסרב לבצע פיקוח אלקטרוני אלא מתאמת פעילותה מול המשטרה". בנוסף, בשב"ס ציינו והביאו דוגמאות לכך שבתי המשפט הכירו פעם אחר פעם כי המציאות הביטחונית במזרח ירושלים היא ייחודית, וכי היא אמנם מקשה על זכויותיהם של עצורים שחיים באזור הזה, אולם אין הדבר קשור בשום אופן לחברה הפרטית.

הכשל האפשרי: נוצרת תלות של המדינה בתנאים שמציב לה הזכיין.

שיטור עובר לחברות קבלן בלי כללי פיקוח

מה הופרט? שירותי שיטור ושמירה על הסדר הציבורי, שהיו בידי המשרד לביטחון פנים באמצעות המשטרה.

הסטטוס: הצעת החוק בעניין ההפרטה הזו, שהיתה במקור בחוק ההסדרים, פוצלה, וביולי האחרון אושרה לקריאה שנייה ושלישית. כעת היא ממתינה לדיון מחודש ואחרון בנושא לפני אישור סופי במליאת הכנסת.

המשמעות: הצעת החוק עוסקת בהסדרת מתן סמכויות למאבטחים פרטיים של חברות שמירה להפעלת "כוח סביר" במקומות בילוי ובבתי ספר במקרים של אלימות. המכרז עצמו מיועד לחברות קבלן בתחום השמירה.

 

הביקורת: כדי להבין את הבעייתיות הטמונה במהלך, די לקרוא את דברי יו"ר ועדת הפנים של הכנסת ח"כ אמנון כהן (ש"ס) בדיון הוועדה האחרון, רגע לפני יציאת הכנסת לפגרת הקיץ. "המשטרה מצמצמת אט־אט את סמכויותיה לשיטור עירוני, שיטור קהילתי ולמשטרה ירוקה - ועוד מעט כבר לא יצטרכו אותה", הוא אמר. "מאבטח פרטי אינו עובד מדינה ואינו עובד רשויות, אלא עובד של חברות קבלן. בכל יום הוא יכול להתחלף בהתאם לצורך של הארגון. מה גם שאי אפשר לדעת אם שומר מסוים קיבל את ההכשרה שלו".

הדיונים שניהל כהן חשפו בעיקר כי לא ברור מה דרישות ההכשרה של המאבטחים, ואם תהיה האפשרות להחיל עליהם דין משמעתי בשעת הצורך, שכן לא קיים או מתוכנן עדיין כל מנגנון משמעתי להענשתו.

"מדובר בסמכויות שלטוניות מובהקות שצריכות להיות של המדינה", אומר ל"כלכליסט" עו"ד ישי שרון מהסנגוריה הציבורית. לדבריו, "צריך ליצור מנגנוני פיקוח הדוקים ביותר, אך במקרה הנוכחי ההעברה של הסמכויות נעשית כלאחר יד. אין מנגנון משמעתי, אין מנגנון של הגשת תלונות על ידי הציבור ולא מוקמת יחידה שתפקח על זה".

 

במשרד לביטחון פנים מדגישים עם זאת כי המהלך נועד להתמודד עם התגברות תופעת האלימות. "הצעת החוק נועדה לתת למאבטחים שהוסמכו לכך סמכויות למנוע מעשה אלימות עד בואה של המשטרה", אמרו.

הכשל האפשרי: ריבונות המדינה תיחלש וזכויות האזרחים ייפגעו.

מוקד ביטוח לאומי נותק מהמוסד עצמו

מה הופרט? מוקד השירות של המוסד לביטוח לאומי, שהיה עד כה תחת חסותו של משרד הרווחה.

הסטטוס: הפרטת מוקד המידע של ביטוח לאומי יצאה לדרך ב־2007 והתקדמה שלב אחר שלב עד שהגיעה ליישום מלא. מי שקיבלה את המושכות להפעלת המוקד היא חברת טלאול .

המשמעות: מטרת ההפרטה היתה לקצר את זמני ההמתנה הממושכים. כדי לעמוד ביעד החדש, מוקדני החברה הפרטית צוידו בתסריטי שיחה קבועים מראש שלפיהם הם מוסרים מידע לאזרחים שפונים למוקד. אם לאזרח יש צורך במידע שאינו נופל במסגרת התסריטים, המוקד מעביר את פרטיו לביטוח לאומי להמשך בירור. גם מוקדי שירות ממשלתיים אחרים - דוגמת מוקדי משרד הפנים ומשרד הרווחה - הופרטו בצורה זו.

 

סניף ת"א ל הביטוח הלאומי, צילום: טל שחר סניף ת"א ל הביטוח הלאומי | צילום: טל שחר סניף ת"א ל הביטוח הלאומי, צילום: טל שחר

הביקורת: בדצמבר 2007 עמותת כן לזקן הגישה עתירה לבג"ץ נגד הפרטת המוקד. היא טענה שהשירות החדש אינו מתאים לכל הפונים למוסד, ובעיקר לא ללקוחותיו הכבדים של ביטוח לאומי הזקוקים לסיוע מקצועי וצמוד מצד פקידי המוסד עצמו. לפני שנה וחצי נדחתה העתירה הזו בטענה שהמדינה הסכימה לכך שהמוקד יפנה את הפונים אליו בעניינים מהותיים לפקידי ביטוח לאומי.

למרות זאת, מגישת העתירה מטעם כן לזקן, יפעת סולל, אינה מתרשמת מההחלטה. "מיקור־החוץ יצר מצב שבו הישראלים אינם יכולים לקבל מידע אמין לגבי זכויותיהם הסוציאליות. כל מי שמבקש לפנות לביטוח לאומי מגיע למסקנה כי מטרת המוסד היא לתת את השירות המינימלי במקום את מלוא המידע. אין ספק שהפרטת המוקד הטלפוני היא אחת הסיבות המרכזיות לתחושה הזו".

 

בביטוח לאומי מסבירים כי המוקד הטלפוני לא פועל לפי תסריטי שיחה כתובים מראש. תחת זאת הם "מכשירים נציגים בקורס מיוחד, מעבירים את המוקדנים מבחני ידע תקופתיים ומנטרים את שיחותיהם".

הכשל האפשרי: ניתוק המגע בין פקידי ביטוח לאומי לבין האזרחים המבקשים את שירותיו עלול לפגוע באיכות השירות.

אף עין לא בוחנת את מפקחי המשפחתונים

 

מה הופרט? הפיקוח על המשפחתונים, שבעבר היה בידי משרד התמ"ת.

הסטטוס: חברות א.ש.ד וססטים מספקות את השירות למדינה בעלות של 2.5 מיליון שקל.

המשמעות: במאי 2011 קבע מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס כי משרד התמ"ת כושל בפיקוח על מעונות היום ולא מוודא שהם עומדים בתקן הביטחותי שקבעה המדינה. הדבר נבע בעיקר מבעיית כוח אדם: על 1,600 משפחתונים ובהם 90 אלף ילדים היו אחראים רק 12 מפקחים. כך קרה שב־73% מהמשפחתונים נערך פחות מביקור אחד בשנה בממוצע.

במשרד התמ"ת החליטו לפתור את הבעיה, משום מה, על ידי הפרטת חלק מהפיקוח. למעשה, זו הפרטה מסדר שני - הפרטה של הרגולציה עצמה.

 

צהרון , צילום: טל שחר צהרון | צילום: טל שחר צהרון , צילום: טל שחר

הביקורת: ההסדרה של הנושא הזה נמצאת בתהליך חקיקה בוועדה לזכויות הילד בכנסת, ושם במהלך הדיונים התברר שלא לגמרי ברור אילו סמכויות יהיו בידי הפקחים הפרטיים, וכיצד ניתן יהיה לפקח עליהם. בכל מקרה, אם ישנו תקציב לטובת העניין, מדוע הוא צריך לעבור לגופים פרטיים? ואם התקציב לא מספיק, כיצד הגופים הפרטיים יספקו שירות הולם אבל עדיין ירוויחו?

במשרד התמ"ת מדגישים כי הבודקים הפרטיים עורכים עבור מיפוי מקיף של המעונות כדי לזהות פערי בטיחות בין המצוי לרצוי. במשרד מדגישים שלבודקים עצמם אין כל סמכויות לבד מהמיפוי שנעשה על פי סטנדרט שנקבע במשרד, וכי מנכ"ל המשרד עצמו מבצע מעקב שוטף אחר התהליך.

הכשל האפשרי: לא ברור מי יפקח על המפקחים הפרטיים ומה בדיוק יהיו הסמכויות שלהם.

חברות פרטיות גובות את תשלומי הארנונה

 

מה הופרט? גביית הארנונה וההיטלים העירוניים ברשויות המקומיות.

הסטטוס: ההפרטה מיושמת, ובכל רשות מקומית אופן יישומה שונה.

 

המשמעות: חברות קבלן פרטיות -מילגם, מגער ושוהר - קיבלו לידיהן את הסמכות לגביית הכספים מהאזרחים.

דבר המבקר: בדו"ח מיוחד מ־2008 כתב מבקר המדינה הקודם מיכה לינדנשטראוס כי "גביית חובות באמצעות חברות הגבייה הפרטיות מגלמת אינטרסים שעלולים להיות מנוגדים. פעולתה של חברת גבייה - שהיא חברה פרטית - נועדה למקסם את שיעורי הגבייה ובכך את הכנסותיה. הדרך לעשות זאת כרוכה לעתים בנקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע בזכויותיהם של החייבים".

תלוש ארנונה (ארכיון), צילום: ערן יופי כהן תלוש ארנונה (ארכיון) | צילום: ערן יופי כהן תלוש ארנונה (ארכיון), צילום: ערן יופי כהן

נוסף על כך, המבקר מצא כי הרשויות המקומיות שנבדקו "נכשלו בקיום פיקוח על הפעלת שירותי הגבייה". לטענתו, בחלק מהמקרים חברות הגבייה גבו עמלות מופרזות ולא חוקיות, ובמקרים אחרים נמצאו פערים של מאות אחוזים בתעריפים עבור פעולות של החברות ברשויות שונות.

 

הכשל האפשרי: ניגוד העניינים מובנה ואין מספיק פיקוח מצד העירייה על עבודת החברות הפרטיות.

אין בקרה על התנהלות אפוטרופסים פרטיים

מה הופרט? האפוטרופסות על "חסויים", אנשים שאינם יכולים לדאוג לעצמם. שירות זה היה בעבר בידי משרד המשפטים באמצעות האפוטרופוס הכללי.

הסטטוס: תאגידי אפוטרופסות פרטיים למטרות רווח וגופי סעד שלא למטרות רווח כבר קיבלו לידיהם את האחריות במקום המדינה.

המשמעות: בתי המשפט הם אלה שממנים אפוטרופוס חיצוני לאנשים שאינם יכולים לדאוג לענייניהם מסיבות שונות, דוגמת בעיות רפואיות, והדבר נעשה בהמלצת שירותי הרווחה. ב־2010 היו בישראל 43 אלף תיקים של אנשים שלהם מונה אפוטרופוס, בשווי נכסים כולל של כ־3.5 מיליארד שקל.

הביקורת: במאי 2012 פרסם מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס דו"ח חריף על התנהלות מערך האפוטרופסות, בין היתר בשל כמה מקרים פליליים שבהם אנשים שניהלו תאגיד אפוטרופסות פרטי - הגוף שמנהל את נכסיהם של מי שאינם יכולים לדאוג לעצמם - מעלו במיליוני שקלים בכספי הלקוחות.

בדיקת המבקר חשפה ליקויים משמעותיים בפיקוח על האפוטרופסים הפרטיים. למעשה, מדו"ח המבקר עולה כי הפיקוח כמעט שאינו קיים וכי חלק מהאפוטרופסים כלל אינם עומדים בדרישות הרף. האפוטרופוס הכללי אינו מנהל מעקב ואינו מחזיק ברשימה של אפוטרופסים שפוטרו או שהתגלו ליקויים בתפקודם.

כבר ב־2008 גילה האפוטרופוס הכללי מקרים שבהם בוצעו מעילות בכספים מצד אפוטרופסים פרטיים, אולם עד לבדיקת המבקר טרם יושמו ההצעות שנועדו למנוע מקרים דומים בעתיד. כמו כן, נמצא כי חלק ניכר מהאפוטרופסים הפרטיים אינם מגישים דו"חות בזמן לאפוטרופוס הכללי, ולמרות זאת הוא לא מפעיל צעדי אכיפה מתאימים. "מצב שבו האפוטרופוס הכללי מפקח חלקית בלבד על האפוטרופסים אינו תקין והוא בבחינת כר פורה לגורמים המבקשים לנצל חסויים ורכושם, תוך הפקרתם על ידי המדינה".

הכשל האפשרי: היעדר פיקוח מתאים עלול להוביל לפגיעה באינטרס של האנשים שמונה להם אפוטרופוס, תוך כדי מעילה בכספיהם.

האוצר הפריט את הפיקוח על כספי הפנסיה

מה הופרט? הפיקוח והבקרה על הגופים המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור. על השירות אחראי אגף שוק ההון במשרד האוצר.

הסטטוס: אגף שוק ההון לא מסוגל בכוחותיו המוגבלים לפקח על הגופים שמנהלים את חסכונות הציבור לפנסיה עד הפרט האחרון. לכן הוא מעסיק משרדי ראיית חשבון פרטיים, שמבצעים את הבקרה עבורו. כדי לעשות זאת, אגף שוק ההון מפרסם מכרז שבו זוכים שורה של משרדי ראיית חשבון שונים שנכנסים למאגר רואי החשבון שאגף שוק ההון רשאי לשכור את שירותיהם למטרת הפיקוח.

 

אילוסטרציה אילוסטרציה אילוסטרציה

 

המשמעות: נכון להיום 25%–30% מהביקורת על הגופים המוסדיים נעשית באמצעות המשרדים הפרטיים, שבפועל עושים את העבודה השחורה עבור המדינה. בין השאר, הם נוברים במסמכים של הגופים שנמצאים תחת הפיקוח בחיפוש אחר מקרים של אי־עמידה בהוראות הרגולציה.

הביקורת: במשרד האוצר טוענים כי התמקצעותם של משרדי ראיית החשבון בתחום הביקורת אינה הולכת לאיבוד, משום שאנשי אגף שוק ההון מלווים את משרדי ראיית החשבון בכל שלב בתהליך. הבעיה היא שבענף ראיית החשבון בישראל קיימת ריכוזיות גבוהה, בפרט בתחום הביקורת החשבונאית על הגופים המוסדיים. למעשה, פירמות ראיית החשבון ארנסט אנד יאנג וסומך־חייקין מבצעות בקרה חשבונאית עבור מרבית חברות הביטוח.

באגף שוק ההון אומרים כי שתי הפירמות האלה לא משתתפות בביקורות שנערכות לגופים המוסדיים, אך מודים כי משרדי ראיית חשבון אחרים - שכן מבקרים באופן שוטף גופים מוסדיים - אכן משתתפים בביקורות.

הכשל האפשרי: קיים חשש לניגודי עניינים ולאובדן המקצועיות של משרד האוצר.

הליך השפיטה עצמו עובר הפרטה

מה הופרט? מנגנון השפיטה הישראלי.

הסטטוס: הצעת החוק של משרד המשפטים בנושא בוררות חובה, שאמורה להפוך עורכי דין פרטיים לבוררים במקום בתי המשפט, נמצאת על שולחן ועדת החוקה של הכנסת, לקראת אישור לקריאה שנייה ושלישית. רק התנגדות עקרונית של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מפרידה בינה ובין התממשות.

המשמעות: אחרי שגם הפרקליטות וגם הייעוץ המשפטי לממשלה הופרטו, הצלע השלישית בתהליך הפרטת מערכת המשפט היא הפרטת בית המשפט עצמו. ואכן, בשנים האחרונות שר המשפטים יעקב נאמן מנסה לקדם בכל כוחו את הצעת חוק בוררות חובה, שמטרתה המוצהרת היא להפחית מעומס התיקים על השופטים על ידי העברת חלק מהתיקים לעורכי דין פרטיים שישמשו כבוררים במקום בית המשפט. הליך זה אמור להפוך להליך חובה, כשבהחלטת בית המשפט ניתן יהיה לשלוח את הצדדים לבוררות בכפייה. לפי חישובי "כלכליסט", משמעות המהלך תהיה התקשרות בהיקף של מיליארד שקל בשנה עם משרדי עריכת דין פרטיים.

 

בית משפט השלום בעכו, צילום: גיל נחושתן בית משפט השלום בעכו | צילום: גיל נחושתן בית משפט השלום בעכו, צילום: גיל נחושתן

הביקורת: לדברי עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח וממרכז חזן לצדק חברתי במכון ון ליר, להצעה הזו אין אח ורע בעולם, אפילו לא בארצות הברית. במאמר שכתבה ל"כלכליסט" בתחילת החודש ציינה סוצ'יו כי "כפייה על מתדיינים לקבל הכרעה מחוץ לבית המשפט לא רק שאינה מקובלת בעולם, אלא שכיום ישנה רתיעה הולכת וגוברת גם מהשימוש הנפוץ בסעיפי בוררות חובה הנקבעים בהסכמים. קיים חשש שגורמים עסקיים ינצלו לרעה 'הסכמה' של צד חלש".

סוצ'יו מסבירה, כי סעיפים כאלה נפוצים בחוזים סטנדרטיים של חברות ביטוח, בהסכמים לקניית מוצרים וגם בהסכמי עבודה - אך גם גורמים רבים מתקשים לעבור בשתיקה. "השימוש בסעיפי הבוררות מעורר ביקורת קשה מצד ארגוני זכויות עובדים וצרכנים בטענה שהסעיפים הללו מגבילים את יכולתו של העובד או הצרכן לתבוע את זכויותיו", היא אומרת.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה כי "לטענה שהאזרח הפשוט ייפגע אין ממש. העברת הדיון להליך בוררות עתידה להביא לקיצור הדיונים ולמניעת סחבת, דבר המיטיב עם האזרח ומגביל את כוחם של הגופים הגדולים בכל הנוגע להימשכות ההליכים".

הכשל האפשרי: חשש להיווצרות ניגודי עניינים ולפגיעה בכוחם של האזרחים מול התאגידים הגדולים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
לו המשטרה הייתה מופרטת הארנק של אשתי היה חוזר.
האומנם הפרטת המשטרה זה רע ? הנה לפני למעלה מחודשיים נגנב ארנקה של אשתי, ובו כל מסמכיה וארבעת אלפים שקל, מתוך תיקה במרכול. בסרטי מצלמות האבטחה נראית בבירור הגניבה ונראים בבירור פני הגנב, יהודי שמנמן כבן חמישים. היא הגישה תלונה למשטרה, והמשטרה קיבלה מהמרכול את סרט האבטחה,- ומאז כלום. פשוט כלום. וכל מי שאני מספר לו, מאז, קופץ: "גם אני, גם אני !!!". "לי גנבו, והיו תמונות, והם לא עשו כלום". מספר האחד. "אצלי", מספר השני, "הגנב עבר דרך שוער הבניין שרשם את שמו וכתבתו ואחר כך הוא גנב ורואים את זה ברור במצלמה, - ומסרתי הכל למשטרה, וכבר שנתיים, וכלום, פשוט כלום",- ואני תוהה. אילו הופרטה המשטרה כולה. אילו הזמנת ניידת הייתה בתשלום. בתנאי, כמובן, שהיא מגיעה תוך זמן נקוב,- כמו בסרטים אמריקאיים,- או כמו בהזמנת פיצה,- אילו התלונה על הגניבה של הארנק לא הייתה נמסרת לשוטר חביב שאין לו שום תמריץ,- שום תמריץ בכלל,- לעשות עם התלונה משהו חוץ מלהטיל אותה למגירה נידחת ולשכוח,- אלא התלונה הייתה נמסרת לפקיד של חברה פרטית, חברה שקיימת כדי להרוויח, שהיה אומר: גברת, היו לך 4000 שקל בארנק ? יש לנו צילום של הגנב, יש לנו קשר למחשב הראשי, יש לנו תוכנת זיהוי פנים, ויש לנו ניידת. יעלה לך אלף שקל לקבל, עוד הערב, את הארנק בחזרה. מוכנה ? הכי טוב היה אילו כל משרתי הציבור שלנו היו מסורים ומסבירי פנים וחרוצים וששים בפנים מאירות לעשות למען האזרח כמיטב יכולתם תמורת משכורתם המשולמת מכספי מיסינו,- למרבה הצער אני זוכר ימים בהם המתנה לקוו טלפון בישראל הייתה סיפור של שנים ועשרות שנים, ומבין שכנראה שזה לא תמיד עובד ככה. אז כן. "להפריט את המשטרה" ? זה נשמע נורא. אבל אילו המשטרה הייתה מופרטת, אילו שירותיה היו בתשלום, הארנק הגנוב של אשתי היה מוחזר כנראה עוד בו בערב, ובו, אכן, רק 3000 שקל במקום הארבעה שהיו,- אבל לא כמו היום שהארנק, על כל תכולתו, מרגע שנגנב, פשוט, בוודאות, פשוט לא יחזור לעולם.
אריה גל , כפר סבא  |  05.12.14