אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השבוע - נתניהו והקו האדום: החיים כפרזנטציה צילום: אי פי איי

השבוע - נתניהו והקו האדום: החיים כפרזנטציה

ראש הממשלה בונה על יצר ההישרדות של הבוחר, וידאג להזכיר לו בקמפיין מעורר חרדות שהכל מתחיל ונגמר במי יעצור את הפצצה

04.10.2012, 08:43 | תמי ארד

ראש הממשלה פתח את החלון השבוע ומשבים של רוחות העיפו עצים. פברואר, הוא חשב. הבחירות בפתח, איך הזמן רץ כשנהנים, אבל למה כל כך לח? הוא שחרר את העניבה וניסה להיזכר מי נבחר לנשיאות ארצות הברית בנובמבר. שרשרת נייר מאחת הסוכות נחתה מעבר לכביש, אוקטובר חזר ביעף ותוך שתי דקות הוא הרוויח חמישה חודשים.

Always look on the bright side of life. הוא שרק באנגלית, גשם מלוכלך הביא הקלה רגעית מהחום ומרח את הקו האדום על המצח של קצבאות הילדים. נתניהו החליט לגנוז את הציור החדש שהכין. דווקא יש לו המון קווים אדומים אבל תקציב אין.

ראש הממשלה מסיים קדנציה בתחושה שהוא הציל את העולם מהדמון האיראני והוא לא מתכוון לאפשר לאף אחד לבלבל את העובדות ולקלקל לו את ההישג. לא לנשיא ארצות הברית ולא לשר הביטחון שממנו נפרד לאחרונה לאחר זוגיות צמודה של שלוש שנים וחצי. גם לא לכל המגזרים שעמם חתמה המדינה הסכמי שכר והתחייבה לשלם להם מתישהו - לרופאים, העובדים הסוציאליים ועובדי הקבלן. הוא לא מעוניין להצטייר לפני הבחירות כמפר הבטחות אבל הוא לא טייקון ולא קוסם ולכן שאלת 14 מיליארד השקלים תזכה לתשובה בממד אחר.

נתניהו משרטט את הקו האדום בעצרת הכללית של האו"ם, צילום: אי פי איי נתניהו משרטט את הקו האדום בעצרת הכללית של האו"ם | צילום: אי פי איי נתניהו משרטט את הקו האדום בעצרת הכללית של האו"ם, צילום: אי פי איי

"מי יציל אותנו מאיראן? שלי יחימוביץ'? יאיר לפיד? בואו נהיה ריאליים. האם בידי עיתונאית לשעבר ומגיש טלוויזיה ששירת ב"במחנה" נפקיד את גורלנו? כך, פחות או יותר, יתנהל קמפיין הבחירות הקרוב. נתניהו בונה על הפחד. הוא לא צריך אפילו לסנן "אתם מ־פ־ח־ד־י־ם", הוא יודע שברגע האמת הישראלים ישקלו את תקציב החינוך והבריאות מול סיירת מטכ"ל ויבחרו בסיירת. לא בברק, הוא מבליע עווית של חיוך. עוד סוס מת, הוא חושב, מבלי למצמץ וממשיך הלאה. אז מה אם הוא מניח על המאזניים ברזל ונוצות? החיים הם לא משוואה לוגית, הם פרזנטציה זולה, ואין לי מושג מי אמר את זה.

האנשים מאחורי הקולות מהקלפי

ובחזרה ליומיום, בין נירים אפורים, תחת עצי אקליפטוס ותיקים, ניסיתי להיזכר. בשמורת טבע שלווה בשרון, שם פגשתי בחול המועד את האנשים מאחורי הקולות מהקלפי והאמת היא שהם לא נראו מודאגים. הם טיילו להנאתם, רכבו על אופניים ומִנגלו במרץ.

ריח של סטייקים נישא באוויר ומבעד לעשן הצלחתי לשמוע דמות מעורפלת שרה קריוקי. גבר בשנות השלושים לחייו שר לתוך רמקול מוגבר של זמרים, כזה שעומד על רגל, "נזכר בתקופה, בתקופה הכי יפה שהיית תמיד אומרת אני אוהבת אותך, איך נעצר העולם והכל נעלם ואמרת לי מאמי זה נגמר", שיננתי את המילים ובדקתי בגוגל. עומר אדם. החיים הם פרזנטציה זולה, כבר אמרנו.

תגיות