הקץ לתסכול: סיפורו של האיש שהמציא את ה-Escape

מקש Escape (או Esc) הוא הרבה יותר מאשר המקש שמעביר אתכם בחזרה ליוטיוב כשאתם צופים בסרטון במסך מלא: לדברי ג'ק דנרליין, מומחה בממשקי אדם-מכונה באוניברסיטת הארוורד, המקש הקטן היה אחד הכלים החשובים ביותר במהפיכת המחשוב של שנות השבעים והשמונים. "זה היה המקש שאמר למחשב 'תעצור את כל מה שאתה עושה, אני רוצה את השליטה עכשיו", אמר דנרליין בראיון לניו יורק טיימס.

ארצה, מחשב!

המקש נולד ב-1960, כאשר בוב במר, מתכנת ב-IBM ניסה לשפר את הדרכים בהן מחשבים של יצרנים שונים מסוגלים לתקשר ביניהם. במר המציא את המקש בתור כלי שמאפשר מעבר בין שפת תכנות אחת לאחרת. בלעדיו, היו מתקשים המתכנתים לבנות סטנדרטים קבועים למערכות המחשוב.

במר עצמו קידם רבות את סטנדרטיזציית המחשבים, שהפכה מקש שיעבור בין קודים שונים למיותר - אולם עדיין הצריכה כלי שיוכל לתת "משיכה חזקה ברצועה" של המחשב, לצעוק עליו "ארצה!" ולקחת שליטה על פעולותיו. היכולת לעצור פעולה של המחשב בלחיצת כפתור הקלה הן על המתכנתים והן על המשתמשים - בשנות השמונים בהן מחשב ביתי היה עדיין עוף מוזר ולא מוכר.

למה דווקא "Escape"?

בוב במר היה בחור דאגן ולחוץ. לעיתים, בצדק: כבר בשנות השבעים הוא הזהיר את הנשיא ניקסון מפני "באג 2000" ובעיות תוכנה קיצוניות שהוא עשוי לגרור. ככל הנראה שהכפתור נקרא כך ולא "עצור פעולה" או "תוציא אותי מכאן, מה לעזאזל אתה עושה" בגלל אופיו הפרנואידי של במר. כיום יש לנו מחשבים יציבים בהרבה מבעבר ולכן כפתור אסקייפ הפך לפונקציית Back בצפיה בתמונות ובסרטים במסך מלא (ולא הרבה יותר, עבור המשתמש הבסיסי).