אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם גוגל בוזזת מידע מתיבת הג'ימייל שלך?

דו"ח טכנולוגי

האם גוגל בוזזת מידע מתיבת הג'ימייל שלך?

תביעה נגד גוגל בשל פרסומות שמתבססות על קריאת הודעות בג'ימייל, בבריטניה משמידים טרולים (יחד עם חופש הביטוי), דיוויד קמרון סופג קבלת פנים לוהטת בטוויטר ואתרי טכנולוגיה ממהרים להספיד את כתב היד

09.10.2012, 14:02 | יוסי גורביץ

האם מותר לגוגל להשתמש במידע של נמעני ג'ימייל?

אזרח קנדי, וויין פלימר מקולומביה הבריטית, הגיש תביעה מעניינת נגד גוגל, שהוא שואף להפוך לייצוגית: לטענת פלימר ועוכר דינו, שירות המייל של גוגל "מיירט, אוסף ומשתמש במידע אישי" ישירות מתוך המיילים שלכם.

כן, אתם אומרים, זה ידוע. זה הסכם מפיסטו שבין גוגל ובין המשתמש: היא מניחה לו להשתמש בתיבת מייל ענקית בחינם, ובתגובה היא עוברת על כל המיילים היוצאים שלו, מנתחת אותם, ומתאימה לו פרסומות. שום דבר חדש כאן: כך ג'ימייל עובד מאז 2004.

מי גונב מידע, אנחנו? מה פתאום, איור: יונתן וקסמן מי גונב מידע, אנחנו? מה פתאום | איור: יונתן וקסמן מי גונב מידע, אנחנו? מה פתאום, איור: יונתן וקסמן

כן, אומרים פלימר ועוכר הדין, זה נכון. ואם הסכמת לזה (אם לא הסכמת, אין לך חשבון ג'ימייל) אין שום דבר שאפשר לעשות בנידון. אבל אנחנו לא מדברים על המיילים היוצאים שלך: אנחנו מדברים על המיילים הנכנסים. ספציפית אלה שנכנסים מחשבונות מייל שאינם ג'ימייל.

פלימר טוען שהוא לא משתמש בג'ימייל, אף פעם לא השתמש בג'ימייל, לא היתה לו כל כוונה להשתמש בג'ימייל, ואף על פי כן גוגל מרשה לעצמה לעבור על מיילים שהוא שולח למשתמשי ג'ימייל, לאנדקס אותם, לפגוע בזכויות היוצרים שלו וליצור פרסומות על סמך התוכן שלו. הכל ללא הסכמתו, שלא לדבר על כך שהחברה אוגרת בעליצות את המידע ששולח פלימר למשתמשי ג'ימייל, שיכול לפגוע בחסיון עוכר-דין-לקוח שלו, חסיון רפואי ועוד.

גם זו לא טענה חדשה. היא הושמעה כבר ב-2004, כשגוגל הציגה את ג'ימייל. אז בתי המשפט דחו אותה על הסף. מצד שני, חלפו שמונה שנים. ב-2004, גוגל עדיין יכלה לומר שהמוטו שלה הוא "אל תהיה רע" בלי לגרור צחוק כללי. ב-2012, אחרי היסטוריה משפטית בעייתית מאוד, בהחלט יתכן שבתי המשפט יראו את העניין באופן שונה. מצד שלישי, לגוגל יש כנראה עוכרי דין טובים יותר - ובסדר גודל של גדוד.

האשמה: טרול. העונש: שלושה חודשי מאסר

 

בריטניה היתה ידועה פעם בתור מבצר של חופש הביטוי; קרל מארקס ישב בספריה הבריטית כגולה, וכתב שם את הספרים שלו שקראו להפלת המשטר שלה באלימות.כיום מתדרדרת המדינה במהירות. בימים אלה אחוזה בריטניה בהיסטריית חטיפת ילדים: ילדה בת 5 בשם אפריל ג'ונס נעדרת, ולמשטרה יש חשוד בחטיפה וברצח שלה.

מבוקש: טרול עם טעם רע במיוחד בסטטוסים, צילום: Shutterstock מבוקש: טרול עם טעם רע במיוחד בסטטוסים | צילום: Shutterstock מבוקש: טרול עם טעם רע במיוחד בסטטוסים, צילום: Shutterstock
בהתחשב בכל זה, זה היה כנראה רעיון לא חכם מצד שרץ קטן בשם מת'יו ווד להעלות פוסטים לפייסבוק שקשורים לג'ונס, שנחשבים ל"חומר דוחה בעליל" (grossly offensive). הוא פרסם כמה הערות דוחות במיוחד בקבוצת פייסבוק שמיועדת לתמיכה בבני המשפחה של ג'ונס: בין השאר הוא כתב "איזה בנאדם שפוי יחטוף ילדה ג'ינג'ית?" ו"התעוררתי הבוקר בחלק האחורי של טרנזיט עם שתי ילדות קטנות ויפהפיות, מצאתי את אפריל במקום חסר תקווה".

הוא נעצר אתמול, כשהמשטרה טענה שעשתה זאת "לשם הגנתו" - לא ברור מפני מה, אלא אם מדובר באספסוף זועם. באותו היום גם הורשע  הבחור ונידון לשלושה חודשי מאסר בפועל.

תשמור מפלצת הספגטי המעופפת ותציל. חופש הביטוי, נזכיר, לא מיועד להגנה על דעות מקובלות; הן הרי לא נמצאות בסכנה. הוא לא מיועד להגנה על ביטוי מהוגן; איש לא מתנכל לו. הוא מיועד להגנה על הדעות החריגות, הבוטות, הגסות, וכן - גם הפוגעניות ואלו שנאמרות בטעם רע. עכשיו, אם משפחתה של ג'ונס היתה תובעת אותו על משהו, מילא. אבל כלא? על בדיחות גרועות (אוקיי, גרועות מאוד)? לא נסחפנו?

כשראש הממשלה בטוויטר

ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, לא ממש מחובר לעולם הטכנולוגי. הוא לא יודע אפילו לשלוח מסרוני SMS. חשבונות המדיה החברתית שלו מופעלים על ידי רמ"ח (רועצי מדיה חברתית). יתכן שזה עניין של גיל. נתניהו, כידוע, נולד כשעוד היו חיילים בריטים בארץ.

איך עושים פה לייק? קמרון עולה לטוויטר, צילום: בלומברג איך עושים פה לייק? קמרון עולה לטוויטר | צילום: בלומברג איך עושים פה לייק? קמרון עולה לטוויטר, צילום: בלומברג

עמיתו הבריטי, דיוויד קמרון, אף שגם הוא מוביל את המפלגה השמרנית, מחובר הרבה יותר. לאחרונה הוא אף פתח לעצמו חשבון בטוויטר, למרות שבעבר הוא הסתבך כאשר כינה את משתמשי טוויטר twats, מילה שאני לא בטוח שמותר לתרגם אותה באתר שנועד לכל המשפחה.

ובכן, קמרון קיבל קבלת פנים לוהטת. ברנש בשם לורד פרסקוט, לשעבר סגן ראש הממשלה מטעם הלייבור וכעת, כאיש אופוזיציה, יש לו המון זמן להשקיע בטוויטר, ביקש מהגולשים בנימוס לשלוח לקאמרון שאלות. או, במילים אחרות, הוא הטריל את קאמרון. להטרלה הזו יש האשתג: #askdave.

השאלות הגיעו במהרה; רובן התייחסו למוצאו של קמרון, מהמעמד העליון. "השכן שלנו הוא בעל מקצוע, האם זה יהיה לא ראוי להזמין אותו לארוחה הבאה שלנו בכפר?", "איזה יין הולך טוב עם ברבור צלוי?", ועוד. אחרות היו מרירות יותר והתייחסו למדיניות החברתית (או, שמא, האנטי-חברתית) של קאמרון: "כשאמרת שהשמרנים יקדמו צמיחה בממלכה המאוחדת, התכוונת לצמיחה באבטלה, בשיעור חסרי הבית והגרעון, נכון?", "האם יש לך עדשות מגע שהופכות את העניים לבלתי נראים?" ואחרות.

בעצם, את השאלה האחרונה אפשר להפנות גם לנתניהו. הבעיה הקבועה עם כל זה היא שזו יופי של דרך להוצאת קיטור, אבל היא גורמת לאנשים להרגיש שהם עשו משהו בעוד שכל מה שהם עשו היה להשליך מילים לחלל הקיברנטי – זו אפילו לא המקבילה של גרפיטי. בגרפיטי יש סיכון מסוים. רשתות חברתיות עשויות להתברר כחסם היעיל ביותר לשינוי חברתי. מהפכה לא עושים בלייקים.

כתב היד לא מרגיש כל כך טוב

בעיני עיתונות הטכנולוגיה העולמית, כל כלי, שירות או מוצר שנמצא במגמת ירידה מוכרז מיד כ"מת" - גם אם הוא יהיה איתנו עוד הרבה מאד שנים. החלל הטרי ביותר, לראייתה הוא לא אחר מאשר כתב היד. אני אישית מוכן לשים הרבה מאוד כסף על כך שכתב יד יהיה איתנו גם אחרי שהכותבים של גיזמודו ישבו בבית אבות ויריבו ביניהם מי היה האייפון קילר הראשון. הסיבה לכך פשוטה: מדובר בטכנולוגיה עם סף כניסה נמוך עד אפסי. המשתמש צריך לדעת לכתוב - לאו דווקא להצטיין בכך - והוא צריך עט, עפרון, או במקרה קיצוני גוש פחם (רובכם חתמתם לפחות פעם אחת על קבלה של אשראי באמצעות הציפורן).

מה יעלה בגורלו של כתב היד? שום דבר, בינתיים, צילום: shutterstock מה יעלה בגורלו של כתב היד? שום דבר, בינתיים | צילום: shutterstock מה יעלה בגורלו של כתב היד? שום דבר, בינתיים, צילום: shutterstock

עכשיו, אין ספק שעם המעבר החד בעשור האחרון לשימוש בסמארטפונים ועם הזינוק בשליחת הודעות טקסט, חלה ירידה כללית בשימוש בכתב יד. כמובן, זה תהליך שמזין את עצמו: אנחנו משתמשים הרבה יותר במקלדות מאשר בעטים, וכתוצאה מכך כתב היד שלנו מתנוון, כמו כל כישור שהוזנח. וכיוון שהוא מתנוון, אנחנו מעדיפים עוד יותר להשתמש במקלדות.

אבל כתב היד לא מת. הוא מת רק אם מוציאים בהתנשאות מהאוכלוסיה את כל האנשים מעל גיל 50, ואת כל אוכלוסיית העולם הלא מערבי, שם השימוש במחשבים נפוץ הרבה פחות. יכול להיות שהוא ימות; אחרי הכל, אנחנו כבר לא כותבים בנוצה על קלף והמחשב שלי כבר לא מקבל כונני לוחות חרס שרופים. אבל בינתיים, ולעוד זמן רב, הוא כאן איתנו.

קצרצרים

1. פחחח. למה יצאה אפל למלחמות הפטנטים? כי הנוכל שהנהיג אותה, סטיב ג'ובס, נכווה אחרי שנאלץ לשלם 100 מיליון דולר בפיצויים על כך שהעתיק את האייפוד מחברה אחרת - זה קרה בתקופה ש-100 מיליון עדיין היו כסף גדול מבחינת אפל. סיינט ג'ובס ונשבע אחרי הפאדיחה הזו להוציא פטנט על כל דבר שאפל מייצרת. ועל ערימה של דברים שאפל לא מייצרת, אבל עשויה בשלב כלשהו לשקול לפתח. כפי שמודה אחד מעוכרי הדין לשעבר של אפל, החברה הגישה בקשות פטנטים גם כאשר היא ידעה שלבקשה שלה אין שום בסיס.

"אם אני לא טס, אף אחד לא טס!" ג "אם אני לא טס, אף אחד לא טס!" ג'ובס | צילום: רויטרס "אם אני לא טס, אף אחד לא טס!" ג

2. ובאותו הנושא: אפל מדברת על החדשנות שלה, אבל נראה שתחום החדשנות העיקרי שלה הוא הליכים משפטיים. כדי לקבל מושג על איזה בוץ אנחנו מדברים כאן, צריך להבין שהן אפל והן סמסונג - שאותה גררה אפל למלחמת עולם - הוציאו בשנה שעברה יותר כסף על הליכים משפטיים ורכישת פטנטים מאשר על מחקר ופיתוח. בגוגל טוענים שהמטרה של אפל היא להמשיך את ההליכים המשפטיים לנצח: זה מושך את תשומת ליבם של המתחרים, משמש הסחה, ומאפשר לה להמשיך למכור אויפונים. ואה, כן: התפיסה ההיא, שסמסונג העתיקה במכוון את האייפון? הבלוג המשפטי Groklaw עשה עבודה מתבקשת, קרא את המיילים הרלוונטיים של סמסונג שאפל הציגה לבית המשפט, והגיע למסקנה שלהד"מ, ושעוכרי הדין של אפל -הפתעה! - הטעו את חבר המושבעים והעלימו ממנו חלקים רלוונטיים מאוד.

ממש לא חביב הקהל. אסאנג ממש לא חביב הקהל. אסאנג' | צילום: אי פי אי ממש לא חביב הקהל. אסאנג

3. הטמבלים ששילמו את הערבות עבור ג'וליאן אסאנג' - זו שאפשרה לו להסתובב חופשי בזמן שמשפט ההסגרה שלו מתנהל - יצטרכו כעת לשלם אותה. זאת משום שהבריחה של אסאנג' אל המתחם של שגרירות אקוואדור מהווה הפרה גסה של תנאי הערבות, והשופט קבע שאף שהערבים פעלו בתום לב, הם לא הצליחו לעמוד בתנאי הבסיס של ערבות: לוודא שאסאנג' יתייצב למשפטו. בקצב שבו ג'וליאן אסאנג' שורף תומכים, נראה שיהיה תור ארוך של מתנדבים להצית את המוקד שלו, לכשייתפס.

4. פקיסטן היא אחד המקומות המפחידים והפחות יציבים בעולם: מדובר במדינה סונית-איסלמית במפגיע, עם שיעור חריג של מעורבות בטרור וגם כמה כלי נשק גרעיניים, שעליהם היא לא שומרת מי יודע מה. ממשלת פקיסטן ניצלה את המהומות סביב סרטון הנביא מוחמד כדי לסגור לא פחות מ-20,000 אתרים - בטענה שהם מפיצים תוכן "מעורר התנגדות". היא מאיימת, בין השאר, להמשיך לחסום את יוטיוב עד שזו תסיר את הסרטון. קשה להאמין שהיו 20,000 אתרים שפגעו בדמותו של מייסד האיסלאם, אבל ככה זה כשדיקטטורה למחצה מוצאת תירוץ לצנזורה.

5. ניו זילנד, שתחום העיסוק העיקרי של תושביה עבר הסבה בשנים האחרונות מגידול כבשים לשימוש כניצבים בסרטי טולקין של פטר ג'קסון, חגגה את הפיכתה למקדם הרשמי של הארץ התיכונה על ידי הנפקת כמה מטבעות מפוארים, שמכילים דמויות מהסדרה כמו גם רונות בשפת הגמדים שהמציא טולקין. אף שרשמית מדובר במטבעות בשווי עשרה דולרים ניו זילנדיים, בפועל אלה מדליות לאספנים: כדי לרכוש ערכה של שלושה מטבעות תצטרכו להרוג את הדרקון הקרוב למקום מגוריכם ולבזוז את האוצר שלו תוך הטעיית גובי המסים: מדובר ב-9,040 דולר אמריקאי לערכה.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
אני יכול לשלוח מייל פרטי למישהו והוא יכול לחלוק אותו עם חברים- אז אני יכול לתבוע את
החבר שאיתו המישהו הזה חלק את המייל שלי? ברור שלא! וזה בדיוק מה שהולך כאן, הנמענים שאליהם אני שולח חתומים על הסכם שהם חולקים את כל האינפורמציה שהם מקבלים עם גוגל. מה שכן, זאת באמת נקודה טובה: רופאים ועו"ד שחולקים מידע עם צד שלישי- צריך לבטל להם את הרשיון!
09.10.12
לכל התגובות