צדק חברתי מחייב פנסיה סבירה

העובדים השכירים בישראל צברו עד 1994 את זכויותיהם הפנסיוניות בשבע קרנות פנסיה סקטוריאליות שהוקמו ונוהלו על ידי ההסתדרות. המעביד והעובד שילמו יחדיו לקרנות אלו 16% מהשכר ובתמורה העובד צבר זכות לגמלה בשיעור של 2% לכל שנת עבודה מלאה, ועד למקסימום של 70% מהשכר הממוצע בשלוש השנים שקדמו לפרישתו. הגמלה הזו צמודה למדד מעת הפרישה ומשולמת לגמלאי כל חייו. בנוסף, הקרנות הוותיקות לא היו חשופות לתנודות בשוק ההון כיוון שהמדינה הנפיקה להן איגרות חוב מבטיחות תשואה, שבהן הושקע כל הכסף שנצבר.

אולם, משהתברר כי קרנות הפנסיה עלולות להגיע לחדלות פירעון, סוכם בין הממשלה להסתדרות על הקמת קרנות פנסיה חדשות, המבוססות על איזון אקטוארי שוטף כשרק 30% מהכספים בהן מושקעים באג"ח מדינה מבטיחת תשואה. בתחילת האלפיים החליטה המדינה להלאים את חלק מהקרנות הוותיקות שהגיעו לחדלות פירעון, ובד בבד העלתה את גיל הפרישה ל־67 לגברים ול־62 לנשים, והגדילה את תשלומי המעבידים והעובדים לכלל הקרנות הוותיקות ל־17.5% מהשכר.

ביטול הקרנות הוותיקות הוא מהלך דרמטי 

 

ביטול הקרנות הוותיקות והקמת הקרנות החדשות הנו מהלך דרמטי שהציבור עדיין אינו מודע למשמעויותיו. כדי להמחיש את משמעות הרפורמה, נשווה בין הגמלה שמקבל מקרן ותיקה עובד שכיר ששכרו ההתחלתי היה 8,000 שקל לחודש וגדל ריאלית ב־1% לשנה עד שפרש בגיל 65 לאחר 35 שנות עבודה, לבין הגמלה שיקבל מהקרן החדשה בעל נתוני שכר זהים, שיפרוש לגמלאות בגיל 67 לאחר 37 שנות עבודה. ההשוואה נעשתה בהנחה שהקרן החדשה משיגה תשואה ריאלית של 1% לשנה.

הגמלה החודשית של חבר הקרן הוותיקה הנה כ־7,800 שקל והיא צמודה למדד למשך כל חייו. לעומת זאת, הגמלה החודשית של חבר הקרן החדשה היא כ־4,100 שקל בלבד, בהנחה שלא משך כספי פיצויים בעת החלפת מקום עבודה. גמלה זו אינה צמודה למדד אלא לתשואות שתשיג הקרן והיא עלולה לקטון אם הצורך באיזון אקטוארי יחייב זאת או אם תשואות הקרן יהיו שליליות, כפי שכבר קרה בעבר.

ההפרשות לקרן ההשתלמות יעברו לקרן הפנסיה

כיוון שהגמלה של החברים בקרנות החדשות תגיע ל־50%–55% מהפנסיה של החוסכים בקרנות הוותיקות, רמת חייו של דור זה תרד בצורה דרמטית. את הירידה ברמת החיים ניתן למנוע בשלוש דרכים. אפשרות אחת של העלאה נוספת של גיל הפרישה בישראל אינה מעשית בטווח הנראה לעין, במיוחד לאור העובדה שכבר היום הוא גבוה מזה הקיים ברבות ממדינות ה־OECD.

העלאת תשלומי המעבידים והעובדים לקרנות אפשרית, אך היא תפגע בהכנסה השוטפת הפנויה של העובדים. ניתן למנוע פגיעה כזו על ידי ניתוב הניכויים וההפרשות לקרנות השתלמות לקרנות הפנסיה החדשות. כספים אלה ניתנים למשיכה פטורה ממס לאחר שש שנים ומשמשים כיום בעיקר לצריכה שוטפת. לו כל הניכויים וההפרשות לקרנות ההשתלמות לאורך שנות העבודה יופנו לקרנות, הגמלה מהקרן החדשה תהיה קטנה "רק" ב־10% מזו ששולמה על ידי הקרן הוותיקה.

אפשרות נוספת היא שהמדינה תיתן לקרנות החדשות להשקיע 50% מכספי הצבירה באג"ח מדינה מבטיחת תשואה. כך הגמלה החודשית תגדל בכ־20% בהשוואה למצב הקיים, אך עדיין תהיה קטנה ב־20%–30% מהגמלה שמשלמת הקרן הוותיקה לעובד.

צדק חברתי איננו רק דאגה למצב העכשווי של תושבי המדינה אלא גם למצבם העתידי, ולכן חשוב לפעול בהקדם לבלימת עוצמת הפגיעה באלה שיפרשו בעתיד. במיוחד לאור העובדה שכבר חלפו יותר מ־17 שנים מאז הקמת קרנות הפנסיה החדשות.

הכותב מכהן כיו"ר כלל ביטוח

לתגובות על הכתבה ליחצו כאן

תגיות

פנסיהאביגדור קפלן