בית המשפט דחה בקשה לפסול בורר שמתפלל עם פרקליט אחד הצדדים
השופטת שפרה גליק: "בעצם העלאת הבקשה חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר על לא עוול בכפו"
"לעניות דעתי, לא דבק כל דופי בהתנהגותו של הבורר, ויש בתביעה ובעצם העלאת הבקשה חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר על לא עוול בכפו". כך סיכמה השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה בת"א את החלטתה לדחות בקשה לפסול את הבורר, השופט בדימוס יצחק שנהב, מלדון בסכסוך עסקי־משפחתי בין בני זוג.
הבסיס לבקשה שהוגשה בידי נציגי הבעל, עוה"ד ד"ר ישראל שמעוני ורפי שדמי, היה בקשרים החברתיים לכאורה בין הבורר ובא כוח האשה, עו"ד עידו דיבון. בין היתר נטען שהשניים מתפללים באותו בית כנסת. "גם בבית המשפט שבו אני מכהנת", כותבת השופטת, "מתקבצים שופטים ועורכי דין למניין בתפילת מנחה ואיש לא מעלה על דעתו לבקש פסלותם של השופטים המתפללים עם עורכי הדין".
השופטת דחתה את הטענות ל"חברות קרובה" ו"קשר אישי הדוק וארוך שנים" בין הבורר לעורך הדין. לעניין זה קיבלה את טענתם כי מעולם לא ביקרו זה בביתו של זה או הוזמנו לשמחות משפחתיות זה אצל זה.
פסק הדין מנתח את "קוד דנציגר", ההלכה שקבע שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר באשר לרמת וחובת הגילוי הנדרשת מבורר על קשריו עם באי כוח הצדדים לפני תחילת הבוררות. השופטת קובעת שדנציגר כיוון לחובת הגילוי של קשר ואינטרס ממשי, ואילו כאן הקשר בין שנהב לדיבון הוא "סתמי ושולי שאין בו כל ממש, וממילא אין בצדו כל 'חובת גילוי' ובוודאי שלא היה לבורר אינטרס כלשהו בבוררות או שמץ של ניגוד עניינים בינו לבין מי מהצדדים".
ההתחככות בין שופטים, שופטים בדימוס ועורכי דין היא טבעית ומייצרת מטבע הדברים היכרויות רבות. בנוסף, הצביעה השופטת על חוסר תום לב בהתנהלות הבעל, שהשהה את בקשת הפסילה עד לסמוך למתן פסק דינו של הבורר, הרבה אחרי שעובדות הקשר "הפסול" נודעו לו.
תגובה אחת לכתיבת תגובה