אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תעודת גמר: מחאה חברתית, העלאות מסים וגירעון תופח צילום: אי פי איי

ניתוח כלכליסט

תעודת גמר: מחאה חברתית, העלאות מסים וגירעון תופח

רק מחאה חברתית הצליחה לעצור את דהרת הסוסים של הרפורמה במס, יוקר המחיה המשיך לטפס, הסתמכות המדינה על היצוא הלכה ונעלמה, ואת נתוני הצמיחה המרשימים קשה לייחס למדיניות הממשלה. שלטון נתניהו - סיכום קדנציה

11.10.2012, 07:50 | אמנון אטד

ביום שבו נכנס בנימין נתניהו לתפקידו כשר אוצר, בתחילת 2003, התפרסמו באתר האינטרנט של המשרד קורות חייו, שפירטו את מפעלותיו של נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. הביוגרפיה המשוכתבת של הקוסם מהאוצר ייחסה לנתניהו, בין היתר, את הורדת האינפלציה מ־13% ל־2%, קיצוץ הגירעון התקציבי בחצי וביטול הפיקוח על מטבע חוץ.  

הכלכלה והבחירות

העובדות היו כמובן שונות לחלוטין. בשנתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה האינפלציה דווקא עלתה, והיא המשיכה להיות גבוהה יחסית גם בשנתיים שלאחר מכן. הגירעון בתחילת כהונתו הראשונה כראש ממשלה היה אמנם כפול מזה שנרשם בסופה, אבל מדובר בשני נתונים שונים בתכלית שלא ניתן להשוות ביניהם כי הממשלה שינתה את הגדרת הגירעון, מגירעון מקומי לגירעון כולל. ובאשר למטבע החוץ, תהליך הליברליזציה התחיל שמונה שנים לפני שנתניהו מונה לראש הממשלה, והושלם רק שלוש שנים לאחר סיום כהונתו.

לכן, לפני שמישהו מזדרז לחזור על היוזמה המשונה של אנשי האוצר מ־2003, זה המקום לנסות להעריך את פועלו של שר־העל לענייני כלכלה בצורה קצת יותר מאוזנת ושקולה.

מדיניות המסים: כמו רובין הוד, רק להפך

חזרתו של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו לתפקיד המוציא והמביא בתחום הכלכלי בתחילת 2009 בישרה יותר מכל על שובה של הרפורמה במס הכנסה. זאת למרות העלויות הכספיות העצומות הכרוכות בה, ולמרות העובדה שכבר עם כינונה של ממשלת נתניהו השנייה ניצב המשק מול משבר בכלכלת העולם.

שנת 2008, שנתו הראשונה של המשבר, הסתיימה בגירעון ממשלתי מתון של 2% מהתוצר. בשנה הראשונה של נתניהו בתפקיד החדש־ישן השתנתה כבר תמונת התקציב מן הקצה אל הקצה, והגירעון זינק לרמה מסוכנת של 5.1% מהתוצר. גם השנה צפוי להירשם גירעון גבוה במיוחד של יותר מ־4% מהתוצר (יותר מ־36 מיליארד שקל). רק המחאה החברתית בקיץ שעבר וועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבותיה שכנעו בסופו של דבר את נתניהו לסגת מהמהלך השגוי.

בנוסף לגירעונות הגדולים בתקציב, גרמה הרפורמה במס הכנסה של נתניהו גם לאי־צדק חברתי גדול במיוחד. בשנים 2009–2011 הסתכמה עלות הרפורמה במס הכנסה ליחידים (שכירים ועצמאים) בכ־7 מיליארד שקל. עלות הרפורמה במס חברות הסתכמה בכ־2.5 מיליארד שקל נוספים. כמעט כל הסכום העצום הזה זרם לכיסיהם של שלושת העשירונים העליונים. בנקודה זו התגלה נתניהו כהיפוכו של אותו אנגלי שהתרוצץ ביערות בגרביונים ירוקים, לקח מהעשירים ונתן לעניים.

כדי למזער את נזקי הרפורמה במס הכנסה הגדילה ממשלת נתניהו את נטל המסים העקיפים, כמו המע"מ והמס על הדלק, על הסיגריות ועל האלכוהול. מסים המוטלים ללא התחשבות בגובה ההכנסה, מעצם הגדרתם פוגעים יותר בבעלי ההכנסות הנמוכות.

צמיחת המשק: לא אי של יציבות

הנתון הכלכלי שבו צפוי נתניהו לנופף יותר מכל הוא צמיחת המשק בתקופת כהונתו. אין ויכוח שהמשק הישראלי צלח את המשבר של 2008–2009 טוב יותר מחלק גדול ממדינות המערב. אבל לשאלה במה תרמה מדיניות הממשלה הנוכחית לכך, יש כבר יותר מתשובה אחת. התשובה הפשטנית, אבל ככל הנראה גם הנכונה, היא שהמשק הישראלי פשוט נכנס למשבר הגלובלי במצב טוב ממשקים אחרים. ועם עובדה זו אפילו משכתבי ההיסטוריה של נתניהו יתקשו להתמודד.

למרות כל זאת, המשק הישראלי אינו ממש אי של יציבות. בשנה שקדמה לחזרתו של נתניהו למשרד ראש הממשלה, שהיתה גם השנה שבה פרץ המשבר הגלובלי, צמחה כלכלת העולם ב־3%. המשק הישראלי, שכ־45% מתוצרתו מופנים ליצוא, צמח גם הוא בשיעור סביר של 4%. בשנתו הראשונה של נתניהו בתפקיד, שהיתה גם שיא המשבר, כלכלת העולם רשמה צמיחה שלילית של 0.6%. בהתאם, המשק הישראלי צמח ב־0.8% בלבד.

תמונת הראי של הצמיחה במשק היא מצב התעסוקה והאבטלה. כאשר המשק מעלה הילוך וצומח במהירות, מצטמצם מספר המובטלים ולהפך. השנה קשה להשוות בין נתוני האבטלה לשנים קודמות, כי בסוף מרץ האחרון שינתה הלמ"ס את שיטת חישוב התעסוקה.

עם פרוץ המשבר הגלובלי, ברבעון האחרון של 2008, היה שיעור האבטלה במשק (על פי שיטת החישוב הקודמת) 6.5% מכוח העבודה האזרחי, ומספר המובטלים הגיע לכ־195 אלף איש. בחודשים האחרונים, במקביל לבלימת הצמיחה, שבה האבטלה ושוב היא מתחילה לעלות. בחודש אוגוסט הגיע שיעור האבטלה ל־6.9% מכוח העבודה, ומספר המובטלים הסתכם בכ־250 אלף איש.

יוקר המחיה: חלום הדירה התאדה באוויר

נתוני האינפלציה הרשמיים בארבע השנים האחרונות מצביעים על עליית מחירים שנתית ממוצעת די סבירה: בין 2.2% בשנה שעברה ל־3.9% ב־2009. בהחלט לא משהו שאמור לגרום למאות אלפי מפגינים לצאת לרחובות ולדרוש צדק חברתי. הדוגמה הטובה ביותר לנתק בין נתוני האינפלציה הרשמיים לבין המחנק שירד בשנים האחרונות על דור שלם של צעירים היא מה שקרה למחירי הדירות. מתחילת 2009 ועד אמצע השנה הנוכחית זינק מדד מחירי הדירות שמחשבת הלמ"ס בשיעור מצטבר של לא פחות מ־45%. השכר הריאלי נותר בתקופה זו פחות או יותר ללא שינוי. הפער בין שני נתונים אלה מסביר יותר מכל את הנתון מאיר העיניים הבא: במחצית הראשונה של 2012 נזקק השכיר הישראלי ל־127 משכורות חודשיות כדי לרכוש דירה ממוצעת, לעומת 103 משכורות ב־2008.

סחר חוץ: התחזקות הדולר תייקר מחירים

אחד הנתונים הכלכליים הכי פחות מובנים, וגם אחד החשובים ביותר, נושא את השם הארוך "החשבון השוטף במאזן התשלומים". החשבון השוטף מבטא את הפער בין סך היבוא והיצוא של כלל הסחורות והשירותים, בתוספת העברות חד־צדדיות שונות, כגון מענקים ותרומות. בעשור האחרון נהנתה ישראל מעודף רצוף בחשבון השוטף, שמשמעותו היתה שהיקף היצוא הישראלי עלה על היקף היבוא.

בשנתיים הראשונות של ממשלת נתניהו הסתכם העודף בשיעור שנתי ממוצע של 3.25% מהתוצר. מיליארדי הדולרים שזרמו אז לארץ מדי שנה כתוצאה מהפער החיובי בין היצוא ליבוא היו אחת הסיבות העיקריות להתחזקות שנרשמה בשנים האחרונות בשער השקל מול הדולר והיורו.

בשנתיים האחרונות החלה תמונת סחר החוץ החיובית של ישראל להשתנות. בשנה שעברה נרשם בחשבון השוטף עודף סמלי של 0.1% מהתוצר, והשנה כבר צפוי להירשם פער שלילי בין כלל היצוא והיבוא. המשמעות היא שזרם הדולרים הגדול שהגיע לארץ בשנים האחרונות שינה כיוון והתחיל לזרום לחו"ל. המשך העלייה בגירעון בחשבון השוטף יגרום להתחזקות הדולר, שתגרום מצדה לעלייה במחירי היבוא ולהתגברות האינפלציה.

תגיות