צילום: ערן יופי כהן
ביקורת הופעה: יוני רכטר בזאפה הרצליה
קשה למנות את הלהיטים שהלחין רכטר. האיש הצנום (עדיין) והגבוה שישב קצת ברקע של "כוורת", התבגר למוזיקאי שהפסקול שלו חרות על לב כל ישראלי שני
זה נבנה כמו יצירה מוזיקלית, פרקים פרקים. בהתחלה רכטר לבדו מגיח מן החושך, מתיישב ליד הפסנתר ופותח את ההופעה. השיר "שוב היא כאן" השקט אידאלי לעירום הפשוט הזה, של אדם מול קלידים, והרבה רומנטיקה באוויר. אחרי הפתיחה, מצטרפים לפרק ב' ארבעת עמיתיו בגיטרה מובילה, בס, כלי הקשה ותופים, וההופעה מעלה הילוך, בעיקר בשירים עם מקצבים מדרום אמריקה, כמו הדואט המשעשע "המסע הגדול". לפרק השלישי והמרכזי מצטרפים זמרי הליווי יעל נחשון, יעל צבי ואיתי פרל, ובייחוד האחרון משמש כמשקל נגד לרכטר במגנטיות הבלוזית שהוא משדר.
קהל היעד: ישראלים חובבי מורכבות ורומנטיקה.
דבר המבקר: קשה למנות את הלהיטים שהלחין רכטר. האיש הצנום (עדיין) והגבוה שישב קצת ברקע של "כוורת", ואז היה חלק מסצנת הרוק המתקדם של שנות השבעים, התבגר למוזיקאי שהפסקול שלו חרות על לב כל ישראלי שני. קלאסי, ג'אז, פופ ורוק, הכל זורם בין האצבעות הזריזות של האיש המוכשר הזה. "שיר אהבה סטנדרטי", "שלוש בלילה בעיר", "העיקר זה הרומנטיקה" (שזוכה גם לביצוע חלקי באנגלית), "בלעדייך"- הארסנל של רכטר נצחי, והוא עוד מרשה לעצמו להתנסות גם בשיר פחות מוכר, שהלחין למילותיה של דליה רביקוביץ', או להתפרע ב"שיר הקרואסון" למילותיו העוקצניות של חנוך לוין ("יש לי בת דודה, זונה בפריז"). את הקראוד־פליזר העיקרי שומרים רכטר ולהקתו להדרן, במחרוזת שירי ילדים משני אלבומי מפתח שהוא חתום עליהם – "הכבש השישה עשר" ו"הייתי פעם ילד" – ואז מגיע "יו־יה" של כוורת, השיר שאחריו, באופן מסורתי, אסור לנגן עוד תו. ולאורך כל ההופעה בת השעתיים, נדמה שבאוויר מרחפת רוחו של עלי מוהר, השותף לכתיבה, תזכורת מתמדת לכישרון ענק שהלך מאיתנו מוקדם מדי.
שורה תחתונה: ערב של מוזיקה עדינה ומענגת.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה