צילום: עמית שעל
דרמה קווין: מיה טבי על תפקידה בייצוג המחזאים המובילים שלנו בעולם
מיה טבי מהמכון למחזאות ישראלית מספרת ל"כלכליסט" למה קשה לחדור לברודוויי, איפה מעלים את חנוך לוין וסביון ליברכט באירופה, ולמה חשוב לייצא תיאטרון מקומי. "אנחנו יודעים לכתוב ולשיר ולרקוד, ישראל היא לא רק צבא"
"אנחנו השגרירים הגדולים של התרבות שלנו", אומרת מיה טבי, מנהלת המחלקה לזכויות יוצרים במכון למחזאות ישראלית. "העובדה שנפתח מסך במדינה זרה ועולה בה מחזה ישראלי היא רווח גדול. זה שווה מיליונים".
המכון למחזאות ישראלית על שם חנוך לוין הוקם לפני 12 שנה על ידי מנכ"ל תיאטרון הקאמרי נעם סמל, במטרה לקדם את המחזאות הישראלית בארץ ובעולם. עיקר פועלו הוא תרגום כ־15 מחזות בשנה. סמל הוא היו"ר, וטבי אחראית על החוזים עם התיאטרונים וההוצאות בעולם. שוחחנו איתה לקראת עליית ישראדרמה, פרויקט הדגל של המכון, שנערך מאז 2005 ויתקיים השנה בסוף נובמבר.
הפרויקט חושף מחזות ישראליים בפני מנהלים אמנותיים של תיאטראונים ופסטיבלים, במאים, מו"לים ומתרגמים מהעולם. טבי הגיעה למכון בימי הקמתו ונשארה עד היום. "בהתחלה באתי לעזור, ואז עוד קצת, ונשארתי כי הרשים אותי שזה לא בשביל כסף אלא רק לשם העשייה", היא מסבירה. "זה להגיד לעולם שאנחנו יודעים לכתוב ולשיר ולרקוד, וישראל היא לא רק צבא".
בשנותיו הראשונות של המכון הועלו באמצעותו רק מחזותיו של לוין בעולם, ובמהלך השנים הצטרפו גם שמואל הספרי, הלל מיטלפונקט, סביון ליברכט, ענת גוב, איציק ויינגרטן, הדר גלרון, עדנה מזיא, בועז גאון ועוד. התגובות, מספרת טבי, חיוביות מאוד. "הביקורות בעיתונים מצוינות, ויש הוצאות לאור שמוציאות תרגומים של מחזות. עכשיו יצאה לדפוס האנתולוגיה של לוין בצרפת, וכל המחזות של ליברכט יצאו בנובמבר בפולין".
באילו מדינות אנחנו הכי מצליחים?
"ברוסיה, סלובניה, קרואטיה, צ'כיה, פולין ורומניה. הקומדי פרנסז בצרפת לא מעלה מחזות שאינם בצרפתית, ופעם בשנה הם מתכנסים ומחליטים על מחזאי זר אחד, וזה היה חנוך לוין. לוין גם כבש את מקסיקו, ברזיל, בולגריה וסין. סביון ליברכט היתה בטורקיה עם ההצגה 'הבנאליות של האהבה' ובוושינגטון עם 'תפוחים מן המדבר', גלעד עברון עם 'יוליסס על בקבוקים' בגרמניה, הדר גלרון עם 'מקווה' בפראג וענת גוב עם 'אוי אלוהים' בארגנטינה".
מה עם ברודוויי?
"הם לא רוצים. אין דבר שנעם (סמל — מנ"ש) לא ניסה, וכולם אומרים 'ברודוויי ברודוויי', אבל צריך להבין כמה מיליונים משקיעים בכל הפקה שם, ומה המשמעות של להעלות מישהו לא מוכר. שם זה לא עובד ככה. לפני חמש שנים אילן חצור היה באוף ברודוויי עם 'רעולים', אבל זה לא קורה כמעט. עוד לא".
ובריטניה?
"גם בבריטניה. ישבתי עם הדרמטורג של הנשיונל תיאטר והוא בפירוש אמר לי שלא מעניין אותם אף אחד, כי יש להם מספיק משלהם. אם תסתכלי על הרפרטואר בבריטניה, אין שם אף מחזאי זר ב־30 השנה האחרונות. אני מדברת על מרכזי תרבות ענקיים בעולם שלא עושים שום דבר זר. בניו יורק היו כמה הפקות עם מחזות של חנוך לוין, והן לא הצליחו. קשה לגשר על הבדלי התרבות האלה. אולי בעוד 20 שנה".
אין לנו הבדלי תרבות גם עם הצרפתים והפולנים?
"נראה שלא. עם הגרמנים עדיין כן. אולי בעוד שנתיים־שלוש אצליח להזיז דברים גם בגרמניה".
בכמה נמכר מחזה?
"אנחנו לוקחים 2,000 יורו דמי קדימה, והכסף מתקזז כשההצגה עולה. אם ההצגה מצליחה אנחנו מקבלים בין 6% ל־7% תמלוגים מההכנסות, ואם לא אז המחזאי הרוויח את ה־2,000 יורו, מתוכם 10% מגיעים אלינו".
אין כסף לצעירים
נכון לספטמבר 2012, הכניס המכון 395,522 שקל מהפקת מחזות בחו"ל, והעביר 360,568 שקל ליוצרים. טבי מספרת שלמרות ההצלחה של המכון והגידול ביצוא מדי שנה, התמיכה הממסדית אינה מספקת. "אף אחד לא יודע ולא אכפת לו מה אנחנו באמת עושים. תראי מה אנחנו מקבלים לעומת אחרים: המכון לתרגום ספרות עברית נתמך על ידי המדינה במיליון ו־150 אלף שקל, והמכון למוזיקה ישראלית במיליון ו־560 אלף שקל. אנחנו מקבלים רק 360 אלף שקל בשנה מהמדינה, למה? (הנתונים מ־2010 — מנ"ש). למזלנו עיריית תל אביב מוסיפה 150 אלף שקל בשנה, קרן ריץ' תרמה השנה 7,500 דולר, ומשרד החוץ עוזר במימון האורחים שמגיעים לאירועי ישראדרמה. בלעדיהם היינו אבודים".
מדוע אינכם פונים למינהל תרבות?
"הם לא מעריכים את מה שאנחנו עושים. זו תחושתי".
ואם יכפילו את ההקצבה שלכם, מה עוד תעשו?
"נעודד את המחזאות הצעירה, מה שעכשיו בלתי אפשרי כי אין כסף לתרגם אותה. נעשה סדנאות עם אנשים מובילים מחו"ל כדי לקדם מחזאים ישראלים באמצעות האינטראקציה. אבל כרגע אנחנו נלחמים כל יום מחדש, מקבלים פה ושם תרומות קטנות ומצליחים לעשות המון. עשייה שלילית עושה כותרות, אבל עשייה חיובית לא מעניינת אף אחד. גם לתרום לנו זה לא סקסי בכלל כי אין לנו פרמיירות ומסיבות וקוקטיילים להזמין אליהם, יש רק את ישראדרמה לאנשי מקצוע שבאים לראות ולהתרשם".
מהדורת 2012 של ישראדרמה תיפתח ב־29 בנובמבר בניהולו האמנותי של אבישי מילשטיין. עשרות אנשי מקצוע מהתעשייה העולמית יצפו בתיאטרון הישראלי ויפגשו יוצרים, בתקווה לייצא כמה שיותר מחזות. בין ההצגות שיועלו שם יהיו "פופר" ו"מלאכת החיים" של לוין, "אנשים קשים" מאת יוסף בר יוסף, "משאלה אחת ימינה" מאת אשכול נבו, "סוף טוב" של גוב, "סוסים על כביש גהה" מאת ליברכט, "יונה ונער" על פי מאיר שלו, "ארץ חדשה" של שי פיטקובסקי ושחר פנקס ו"חוקר פרטי" מאת מיכאל גורביץ'.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה