לא תאמינו כמה קל למחוק 1.5 מיליון בלוגים חינוכיים

פוף, הבלוג שלך נעלם

ב-2007, מורה אמריקאי חלק עם הכיתה שלו שאלון בשם Beck's Hopelessness Scale שהתפרסם בבלוג שלו. כתוצאה מכך, לפני מספר ימים ירדו מהרשת כ-1.5 מיליון בלוגים של מורים ותלמידים.

על מה ולמה? ובכן, בזכות הוצאת הספרים פירסון (Pearson), שכבר יצא לה שם רע כטרול זכויות יוצרים. פירסון טוענת שהשאלון הנ"ל, שנוצר לפני כ-40 שנה, שווה לה 120 דולר לחתיכה, ועל כן היא שלחה לשרת שמתחזק את הבלוג הודעת DMCA (על שם חוק זכויות היוצרים האמריקאי) ודרשה להסיר את הפוסט מאותו בלוג חינוכי בודד.

אלא שהבלוג היה חבר בקבוצת בלוגים גדולה מאוד, Edublog, וחברת השרתים עליה נמצאים הבלוגים פשוט הסירה את כולם מהרשת ברגע שקיבלה את הדרישה. אדובלוג שילמה לחברת האחסון כמעט 7,000 דולר בחודש, אבל זה לא היה מספיק כדי למנוע את המהלך. הפחד מתביעת זכויות יוצרים היה מספיק כדי להוריד את כולם - בלי חקירה ודרישה, מבלי שתהיה לאנשים יכולת להגן על עצמם, בלי שום הליך משפטי. חברה טענה שפגעו בזכויות היוצרים שלה, וזהו. זה מספיק.

המלחמה על זכויות היוצרים כבר הושוותה בטור הזה למלחמה בטרור. צריך לזכור אספקט נוסף של המלחמה בזכויות היוצרים שמזכיר את המלחמה של ג'ורג' וו. בוש: חוסר העניין שבאפשרות שלהתקפה שלך יהיו קורבנות לא מתוכננים - "נזק נלווה/היקפי" בעגה הצבאית. במקרה הזה, הנזק הנלווה הוא זכות הדיבור של 1.5 מיליון בני אדם ואיתה הזכות שלהם ללמוד בצורה נוחה וגישה. אלו זכויות שחשובות למו"ל פירסון הרבה פחות מהזכות שלו להרוויח 120 דולר.

  

אכטונג, גוגל

 

נציבות הגנת הפרטיות של צרפת (CNIL) צפויה לערוך היום (ג') מסיבת עיתונאים, שבה תדרוש מגוגל לשנות את מדיניות הפרטיות שלה ולחזור בה מאיחוד המידע שהיא אוספת על המשתמשים, איחוד שביצעה גוגל במרץ האחרון.

כפי שהדליפה הנציבות לגארדיאן הבריטי, היא ונציבויות פרטיות אחרות כבר הגיעו למסקנה שהמדיניות של גוגל מהווה הפרה של חוקי הפרטיות של האיחוד האירופי, משום שהיא לא מאפשרת למשתמשים לסרב לתת לה לאגד את המידע.

ה-CNIL היא נציבות הפרטיות האגרסיבית ביותר באיחוד ובכירים באיחוד אמרו לגרדיאן שזו הסיבה שהיא נבחרה להוביל את החקירה בנושא. נציבות הפרטיות הבריטית, כנראה, היתה נוקטת בקו נוקשה הרבה פחות. נציבת המשפטים של האיחוד, ויויאן רדינג, הזהירה את גוגל כבר במרץ שמהלכיה עשויים להפר את החוקים האירופאיים.

גוגל, מצידה, טוענת שאין כל הפרה של זכויות המשתמשים משום שהם תמיד יכולים להפסיק להשתמש בשירותים שלה. זה נכון, טכנית, אבל זה שם את גוגל בעמדה "מוסרית"  שמזכירה סוחרי סמים: קודם כל נותנים דוגמא חינמית של המוצר למכורים לעתיד ואחר כך, כשהם כבר שלך, משנים את הכללים. כמו הפושרים למיניהם, גוגל לא מתרשמת יותר מדי מחקירות משפטיות. היא כבר התרגלה לזה שהדואר שלה נראה כמו זה של אל קפונה.

הטענה שהיא מסכנת את הבטחון הלאומי, מצד שני, היא דבר חדש עבור החברה.

סכנה או היסטריה?

בגארדיאן האשימו אתמול (ב') את גוגל בכך שכריית המידע שלה עשויה לסכן את המודיעין הלאומי. מה יקרה, שאל אחד הכתבים, אם שיטות כריית המידע שלה ישמשו מישהו לא כדי לזהות לקוח פוטנציאלי, אלא כדי לזהות איש השירותים החשאיים?

זה לא מסובך כל כך, נטען. מה יקרה אם כאשר אתה חושד שמישהו הוא מרגל ומחליט לבדוק האם הוא ביקר באזור מטה המודיעין הבריטי? אם יש לך את מידע המפות שלו, זה לא אמור להיות מסובך מדי, נטען. ואם הוא מבקר שם בעקביות, יתכן שהוא אכן עובד השירותים החשאיים. זאת, במיוחד אם בכרטיס הביקור שלו לא כתוב "ג'ון סמית', ראש חטיבת גיוס והפעלת משאבי מודיעין אנושי", למשל.

עכשיו, זה לא לגמרי מופרך. כתובתו של ראש השירות החשאי המיועד, כמו גם תמונות לא מחמיאות שלו, כבר נחשפו בעבר בגלל הגדרות פרטיות פרוצות בפייסבוק של אשתו. ועדיין זה נשמע כמו היסטריה מוגזמת. לגוגל יש מספיק צרות משפטיות גם מבלי שיאשימו אותה בריגול, במיוחד כשהבעיה כאן נשמעת הרבה יותר כמו רשלנות של שירותי המודיעין.

רוצים לשלוח מישהו למשימה סמויה, אולי אפילו מאחורי קווי האויב? השקיעו תשומת לב למה שהמקצוענים קוראים ה-Legend שלו, כלומר הזהות הבדויה. הנפיקו לו סמארטפון חדש, חשבון פייסבוק חדש, בדיוק כמו שהייתם מנפיקים לו לפני כמה עשרות שנים דרכון מזויף. על כל פנים, לא יהיה חכם להיפגש איתו במטה המודיעין הבריטי.

אמזון: השמועות על כניסתנו לתחום המגזינים היו מוגזמות

אמזון כבר ביצעה מהפכה בתחום הספרים, כשהעבירה את הספרים מדפוס לדיגיטל והעמידה בידי כל מי שרוצה בכך מכשיר זול שמאפשר לו להחזיק כמה ספרים שירצה בפועל. אבל לאמזון אין כוונה להכנס לתחום המגזינים בקרוב; על כל פנים זה מה שאומר ראס גרנדינטי, סמנכ"ל התוכן לקינדל.

הסיבה, לדברי גרנדינטי, פשוטה למדי: המגזינים עושים עבודה טובה מספיק. להעביר ספרים מדפוס לדיגיטל, הוא אומר, היה מסובך הרבה יותר ממה שזה נראה. היכולת להעביר מגזינים, שנשענים על תמונות מבהיקות, לדיגיטל מוגבלת הרבה יותר.

החוויה הדיגיטלית של קריאת מגזינים, לדברי גרנדינטי, מוגבלת ביחס לחוויה הפיזית של שימוש בהם, ולכן הוא לא צופה בקרוב מעבר מאסיבי שלהם לדיגיטל - אם כי זה יגיע. השאלה היא רק מתי ולדעתו של גרנדינטי זה יקח לא מעט זמן.

 

 

קצרצרים

1. הבחירות בארה"ב ייערכו בעוד כשלושה שבועות, והמגזין וויירד הציג לאזרח המתלבט כלי חשוב: ווידג'ט רשת שמציג לו את התשובה לשאלה הגורלית "מי קנה את הפוליטיקאי שלך". הכלי, שנבנה בשיתוף עם אתר המעקב הוותיק Maplight, מציג לצד כל פוליטיקאי את התורמים הגדולים שלו. בישראל, שרואה בעצמה מעצמת הייטק, היכולת ליצור כלי כזה מוגבלת מאד, בעיקר משום שאין כאן תרבות של שקיפות ופוליטיקאים מובילים - בסקרים, על כל פנים - יכולים לתת למשקיעים שלהם תשואה נאה ולטעון שאם מבקר המדינה יודע את שמותיהם (אבל הציבור לא), זה נחשב לשקיפות.

2. דיווחנו לפני כארבעה חודשים על כך שאפל הסירה מהאפסטור את Speak for Yourself, אפליקציה שסייעה לילדים אילמים לדבר. האפליקציה הוסרה לאחר שחברה מתחרה ליצרנית האפליקציה הגישה בקשה להסיר אותה ואפל נענתה לבקשה מבלי לחשוב על השלכותיה. בית משפט אמריקאי הפגין מידה נדירה של שכל ישר (ודאי בתחום זכויות היוצרים), כשהורה לחברה התובעת לאפשר את פרסום האפליקציה תמורת תמלוגים ולאפל - להחזיר אותה מיד לחנות.

3. דיווחנו אתמול (ב') על שמגזין גוקר חשף את טרול הרשת המוביל מייקל ברוטש, שהיה גם מנהיג קהילה ברדיט. ובכן, זמן קצר לאחר חשיפתו כמנהל פורום של jailbait (תמונות מיניות של קטינים), פוטר ברוטש מעבודתו ולדבריו, החל לקבל איומי רצח. מותר לתהות אם הפיטורים הללו חוקיים, אבל ספק אם ברוטש ינסה לבדוק את הנקודה הזו בבית המשפט. הוא אומר שיש לו אשה נכה וביאושו הוא אומר שאם מישהו אכן ירצח אותו, לפחות אשתו תקבל את כספי הביטוח.

4. האח החולני בסדרת הקינדלים, הקינדל DX - שהיה מיועד למכירת ספרי לימוד גדולים ובהתאם היה בגודל 9.7 אינץ' - הגיע לסוף ימיו. אמזון הפסיקה את מכירתו זמן קצר לאחר שהורידה דרסטית את מחירו ל-379 דולר, מחיר גבוה משל יורשיו שהושקו לאחרונה.

5. ולפינתנו החדשה, "מעשים רנדומליים של חסד ויופי חסר הגיון": בתשובה לשאלה ב-Quara על נעלי הזכוכית של סינדרלה, מהנדס בשם אנטירקש בותייל עיצב נעל מזכוכית שתעמוד בכל הלחץ הנדרש של הליכה וריקוד. הזכוכית תצטרך, מטבע הדברים, להיות זכוכית משוריינת. יש גם שרטוט. למרבה הצער, מישהו היה חייב להרוס את כל העסק ולציין שכל עניין נעל הזכוכית נובע מטעות תרגום, ושבמקור הגרמני ככל הנראה בכלל דובר על נעל פרווה.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"