בין קדמי לרוזנהויז

עם או בלי אולמרט, לנתניהו יש הרבה סיבות לדאגה וכמעט כולן מגיעות מהזירה הכלכלית. ליתר דיוק, מזירת יוקר המחיה. הקאמבק של אריה דרעי בתיבול החברתיות של ש"ס. האג'נדה החברתית כלכלית של שלי יחימוביץ' והרוח הרעננה של יאיר לפיד עם מסרים שגם הם לקוחים מהאזורים הללו.

לכן לנתניהו לא חסר יעקב פרי. בשעה שיחימוביץ' ולפיד בעיצומו של מירוץ חימוש, מנסים לחפש את הצלע הביטחונית ברשימה שלהם, נתניהו טרוד בעניינים אחרים. יש לו את בוגי יעלון ותמיד הוא מחזיק בכיס האחורי את אהוד ברק. מה שנתניהו צריך הם הישגים כלכליים להתגאות בהם.

הבעיה היא שעם קדנציה שתיזכר מבחינה כלכלית ככזו שהרימה את המחאה החברתית נגד יוקר המחיה המזנק ושמחירי הדיור במהלכה עפו לשמים, זה לא הולך להיות פשוט. והקדנציה הזאת, בל נשכח, הסתיימה בגלל גירעון של 14 מיליארד שקל בתקציב, וחוסר יכולת להעביר אחד חדש, והעלאת מסים ושפע גזירות.

באמצע הוריקן של העלאות מחירים

לכן כבר לפני חודשיים, עוד בטרם ההכרזה הרשמית על בחירות, יצאה לשכת ראש הממשלה בקמפיין מתוקשר להדגשת הישגיה בתחום יוקר המחיה - משל היתה ועדת טרכטנברג, אשר מסקנותיה נכפו על ביבי הר כגיגית, בכלל יוזמה ברוכה של הממשלה החברתית בראשותו.

וכעת, זו בדיוק הסיבה לכך שנתניהו מזדרז להעלות את מסקנות ועדת קדמי כמה שיותר מהר לדיון בממשלה, כדי "לקדם את הפחתת מחירי המזון". הכנסת אמנם כבר פוזרה, אבל מה זה משנה. הנה יש לנו עלה תאנה להתגאות בו באמצע הוריקן של העלאות מחירים.

ובכן, למי שהיה עדיין ספק, התשובה היא שזה לא יקרה. מסקנות ועדת קדמי לא יורידו את מחירי המזון בעתיד הנראה לעין. המסקנות, לכל היתר, יעשו קצת סדר בענף. אחרי שקוראים את העדויות מסמרות השיער של אפי רוזנהויז, מבכירי הקמעונאים שפעלו כאן בשנים האחרונות, מובן עד כמה מדובר בענף יצרי, סוער, אגרסיבי - ועד כמה באמת צריך לעשות בו סדר. אלא שגם מסקנות הוועדה לא יוכלו לחסל באחת את מדיניות הבונוסים וההנחות, או את כיפופי הידיים בין הקמעונאים לספקים. מסקנות הוועדה לא יוכלו לעצור את טרנד העלאות המחירים וגם לא ישפיעו על הנכונות של חברות המזון להתייעל יותר ולהעלות מחירים פחות. המחירים ימשיכו לעלות כל עוד ממשלת ישראל באמצעות פקידיה מייקרת בעצמה את מחירי המזון שהיא מפקחת עליהם (למשל מחירי החלב והלחם) על בסיס תחשיב מיושן, נוסחה בת 20 שנה שאיש לא חשב לעדכן וללא כל מדיניות כוללת וביקורתית ביחס לגורמים של יוקר מחיה.

קו פרשת המים

ואי אפשר להזכיר את ההתייקרויות ואת ועדת המזון בלי להתייחס לתיאורים מסמרי השיער של רוזנהויז שנחשפים היום ב"כלכליסט". כתב האישום נגד שופרסל ובכיריה הוא תיק הדגל של רשות ההגבלים העסקיים ולא במקרה. אין דבר שמכעיס את הרשות יותר מאשר אי מילוי תנאי מיזוג. במיוחד מיזוג דוגמת שופרסל־קלאבמרקט, שהיה מלכתחילה שנוי במחלוקת ואושר בקושי ותחת תנאים מגבילים, בעיקר כדי למנוע פיטורים המוניים. דו"ח ועדת קדמי מתייחס למיזוג הזה כקו פרשת המים, היום שבו "המקטע הקמעונאי הפך לריכוזי במיוחד". ובכל זאת, המשפט נגד רוזנהויז ושופרסל ביחד עם אישור מסקנות ועדת קדמי, ואולי גם ניחוח הבחירות, הם בכל זאת הזדמנות לעצור ולעשות "ריסטארט" לכל שוק המזון ולשקול צעדים חריפים יותר. למשל, חיוב רשתות במכירת סניפים או פיקוח מחירים אגרסיבי יותר על ידי הממשלה. האתחול הזה דורש גם נקיטת יד קשה נגד הפרקטיקות הקמעונאיות הנהוגות, והוא במיוחד דורש מדיניות ממשלתית רגולטורית אחידה יותר, רציפה והדוקה. במובן הזה, המלצות ועדת קדמי הן ממש רק ההתחלה.