למה סכין פלדה מתקהה כה מהר?

התמונה הזו שדמיינת לך, של פירורי פלדה מובחרת שנושרים למרגרינה, מלבבת ומעידה על דמיון מפותח מאד. אך כרגיל, המציאות פשוטה הרבה יותר.

לפני שהסכין מתקהה, היא חייבת להיות חדה. כדי להשחיז אותה משתמשים לרוב באבן משחזת קשה ומחוספסת שמגרדת את הסכין בזווית חדה ומסירה חלק מהפלדה. מה שנותר מאחור זה הלהב, רצועה דקיקה של פלדה שהולכת ונעשית דקה יותר. הדקיקות הזו מאפשרת לסכין לרכז את הכח של מי שאוחז בה ולחדור לתוך הדבר שאותו מנסים לחתוך, אך אותה דקיקות עצמה הופכת אותה לפגיעה.

בוא נעשה ניסוי: מה יקרה אם תיקח פיסה קטנה של רדיד אלומיניום, זה המכונה בפי העם "נייר כסף", ותנסה לחתוך בעזרתה גוש מרגרינה? איש לא יכחיש שהאלומיניום, או בשמו העברי "חַמְרן", קשה יותר ממרגרינה, אך דקיקותו עומדת לו לרועץ. סביר שתצליח לחרוץ במרגרינה חריץ קטן, אך די מהר הרדיד יתקמט ויתקפל ואתה תישאר עם קוועטש ביד. אותו הדבר נכון גם לסכין.

קצה הסכין, פי הלהב שלה, דק בצורה בלתי נתפסת. ואת הדקות המיקרוסקופית הזו אפילו חומרים רכים מצליחים לעוות, לקמט ולצ'קמק. עין בלתי מזוינת לא תוכל להבחין בפגמים האלה, אך יש להם השפעה מכרעת על יכולתה של הסכין להמשיך לחתוך.

בשלב הזה אפשר להשחיז את הסכין. להסיר עוד שכבה דקה של פלדה בעזרת אבן משחזת ולגלות לאוויר העולם להב חדש. אבל האמת היא שאין צורך. הלהב לא שינה באופן מהותי את צורתו, הוא רק התקפל. אתה לא צריך להסיר שכבה של פלדה, אתה רק צריך ליישר את השכבה הקיימת.

ראית פעם טבח "משחיז" סכין על גבי סכין אחר? זו לא באמת השחזה. הסכין אינה מחוספסת דיה כדי להסיר שכבת פלדה מהסכין האחרת. זה רק יישור. ראית פעם, אולי בסרט, גלב מהמין הישן שמגלח את לקוחותיו בתער? בין גילוח לגילוח הוא מעביר את התער הלוך ושוב על רצועת עור ארוכה. תער גילוח הוא להב דקיק במיוחד, והוא זקוק ליישור אחרי כל שימוש.

למעשה, גם סכין הגילוח המודרנית זקוקה ליישור כזה, אלא שלרוב אושרם של יצרני הסכינים רובנו מעדיפים להשליך אותה לפח ולקנות אחת אחרת. בפעם הבאה שסכין הגילוח שלך מרגישה קהה, עשה ניסוי. העבר אותה נגד כיוון החיתוך על משהו רך אך עמיד - פיסת עור, בד ג'ינס, אפילו על אמת ידך. תן 20 או 30 העברות כאלה, כשאתה מפעיל כח מתון בלבד, ונסה להתגלח שוב.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il