השבוע: פסק זמן

השבוע הכרזתי ביני לביני שאני לוקחת פסק זמן של לפחות שבוע מהפוליטיקה המקומית. תכננתי להתמקד בעימות בין רומני לאובמה, ההצגה הכי טובה שמשחקת בימים אלה בקולוסאום הגלובלי, ובצניחה ההיסטורית מהחלל של פליקס באומגרטנר, הצנחן האוסטרי שהגדיר מחדש את המושג קצוות. מה גורם לאדם, שנראה על פניו שפוי, להשליך את עצמו מגובה 37 ק"מ? בחילה תוקפת אותי רק מהתבוננות בנוף כשאני מעזה לצאת למרפסת בבניין רב קומות.

משה כחלון, שר התקשורת ושר הרווחה, הקדים אותי ביומיים. מיותר לומר שלא תיאמנו מראש את פסק הזמן או את הקפיצה שלו בהיפוך אחורי מהביצה למרחב הציבורי. על פי התגובות הקפיצה של כחלון הפתיעה ועוררה השתאות לא פחות מהקפיצה של באומגרטנר האוסטרי. במידה מסוימת ההחלטה של כחלון נראתה הרבה פחות הגיונית. אף אחד לא באמת מבין איזה שיא כחלון התכוון לשבור ומה יצא לו מהמהלך, ואולי בזה העניין.

כחלון. הקפיצה שלו הפתיעה לא פחות מהקפיצה של באומגרטנר | צילום: נועם מושקוביץ'

אנחנו מורגלים לשפוט ולתייג את הזולת על פי תבניות. פוליטיקאי מתויג כאדם שהדחף שלו להיות במוקד הכוח וההשפעה הוא עז כל כך עד כי הוא מוכן למכור את אמא שלו בדרך. לא כל הפוליטיקאים ימכרו את אמא שלהם, חלקם ימכרו רק את החתול, אבל כולם מתפשרים ומתבוססים בעולם של תככים וחנופה, שמריח כמו זיעה חמוצה. שלי יחימוביץ' בולעת את הנפוטיזם של מנהיג הפועלים עופר עיני. נתניהו בולע את כל מרכז הליכוד, ואריה דרעי ואלי ישי הם גיבורי הסוגיה התלמודית האקטואלית, "שניים אוחזין בטלית", נגיעה מזערית בהחלט בנבכי המתמטיקה של העסקנות הפוליטית.

כמעט בלתי אפשרי למצוא אנשים שכבשו פסגה פוליטית וירדו ממנה בקומה זקופה, עם הדגל ביד ללא סיוע של אלונקה. לכן ועד שיוכח אחרת מניעיו של כחלון לפרוש בשיא יישארו תמוהים, נקיים, אך לא מעודדים. להשפיע, זאת יודע כל תלמיד שרק התחיל ללמוד אזרחות, אפשר רק אם קופצים לביצה ומשתכשכים במימיה הדלוחים. במסיבת העיתונאים כתף אל כתף עם כחלון, נתניהו סיפר על פסק הזמן שהוא עצמו לקח מהפוליטיקה. הוא הבין ללבו של כחלון, אבל הזיכרון שלו היה עמום. הוא לא זכר שפרישתו היתה תוצאה של כישלון, שהרי מי זוכר את בחירות 1999?

ב־22 בינואר 2013 נתניהו משוכנע שינצח. כך גם חוזים הסקרים. פרישתו של כחלון אינה נוחה לליכוד, אבל נדמה שהתקבלה בסביבתו של ראש הממשלה בהשלמה. כמי שאוהב תנ"ך נתניהו זוכר שמשה לא זכה להיכנס לארץ ישראל. מניעיו של אלוהים עד היום נותרו תמוהים. אבל זה לא הזמן להרהר במשה רבנו או במשה כחלון, חושב נתניהו. כיבוש ארץ ישראל מחכה לו.