ביקורת אלבום: "Release Me" של ברברה סטרייסנד

כל אלבום מורכב מרגעים קטנים. באלבום החדש של סטרייסנד הגדולה, שמורכב מקטעים נדירים שמעולם לא ראו אור, זה מתרחש בשיר החמישי, שהוקלט באולפן קטן ב־1970. רנדי ניומן היה בתחילת דרכו, סטרייסנד כבר היתה כוכבת. המיזוג ביניהם בשיר העצוב הזה, "I Think It's Going To Rain Today", מצמרר. רק שניהם והפסנתר, וזהו. קסם.

קהל היעד: חובבי זמרות גדולות מהחיים. דבר המבקר: זה מתחיל בסטרייסנד מצחקקת באולפן באופן לא פורמלי. בשיר אחר שומעים את המפיק מזהיר אותה להיות בשקט רגע לפני שהשיר מתחיל. הכל משדר תחושה בוטלגית, לא ערוכה. אך ברגע שהקול יוצא לדרך, זה ברור: לא בוטלג ולא נעליים. הקלטה משובחת, באיכות מפוארת שתואמת לאחד הקולות הגדולים ביבשת המוזהבת.

11 השירים נבחרו ממאות הקלטות, משנות השישים ועוד היום. בתמונות המצורפות אפשר להתרשם מהארכיון האדיר שממנו נבחרו. השירים נעים בין ג'אז, מיוזיקלס וסטנדרטים מוכרים. שם האלבום הוא משחק מילים נאה, מצד אחד "שחררי אותי" או "הוציאי אותי לעולם כשיר שלך", ומצד שני קריאה דרמטית, מהסוג שמתאים מאוד לסטרייסנד הגדולה מהחיים.

ההאזנה מלמדת שהיה לה קול אדיר תמיד, בכל גיל, אך הגאונות שלה טמונה בהפיכת כל שיר לשלה, עם משחק מדויק בכל שורה וסחיטת כל מילה עד קצה העומק הסנטימנטלי. האלבום מתאים ללילה, עם קטעים נוגעים כ"Didn't We" ו"Willow Weep For Me", שיענגו אתכם עד שהעיניים ייעצמו באושר, לאט לאט (NMC יונייטד, 41.45 דקות).

שורה תחתונה: איך נשמעת דיווה גדולה באמת? בדיוק כך.

בקצרה

 

"The Spirit Indestructable" של נלי פורטדו. לפעמים לוקחים את המפיק הכי טוב בביזנס (סלאם ריימי, שעבד גם עם איימי ווינהאוס), הולכים לאולפן הכי טוב, עם קריירה מוצלחת ומוכחת - ומשהו לא עובד. זו התחושה כשמאזינים למכונת הפופ החדשה של פורטדו. למה זה מותיר אותך אדיש? אולי כי התחושה היא של מחסור בחמימות או קומוניקטיביות בסיסית, שהאלבום פשוט לא מצליח לספק (הליקון, 49.44 דקות).