"ככל שרמת ההכנסה במדינה עולה, רמת השחיתות יורדת"

בתזמון מושלם, רגע אחרי שהוחלט על פיזור הכנסת, עמדה "דילמת המצביע" במרכזו של יום עיון שנערך בשבוע שעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה: האם ראוי להצביע עבור אדם שהורשע בפלילים? פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, לא שמט את תפוח האדמה הלוהט שהונח בידיו. הפרקליט, שבשבוע החולף היה מטרה לביקורת חסרת רחמים מצד מצדדיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, התעקש על עמדתו שלפיה הציבור, כאשר הוא מוגבל להצבעה בפתק אחד בלבד, אינו יכול לתת ביטוי אמיתי לעמדתו בעניין מועמד שהורשע בפלילים. "אינני נוקט עמדה ערכית, מוסרית או משפטית", אמר לדור, "אבל נניח שהאיש המושחת משתייך למפלגה שהאג'נדה הפוליטית שלה מקובלת עליי. אם המדד לבחירה הוא שחיתות, אולי אצטרך לבחור במפלגה שמצעה איננו מקובל עליי". אולי בנימה של ציניות, את הדילמה סיכם לדור כך: "לציבור יש אפשרות לבחור במי שהוא רוצה, ואם הוא בכל זאת בוחר בו (באדם שהורשע) אז הכל בסדר...".

יום העיון הוקדש לספרו של ד"ר דורון נבות "שחיתות פוליטית בישראל", שהתייחס גם הוא לדילמת ההצבעה הזו: "הטהרנים אומרים שאף פעם אין להצביע לאדם שהורשע", אמר נבות. "למולם, הציניקנים אומרים: כשאין מניעה חוקית — שהציבור יבחר. אני מציע כלל אצבע: בחירת אדם שהורשע בשחיתות פירושה להזמין חזרה מבני כוח שמסוכנים לחברה. הרשעה בשחיתות היא קצה של התנהגות לא תקינה שלא הגיעה לרף הפלילי. הרשעה כזו מלמדת על חוט שדרה מוסרי שכשל. מי שיש לו רקורד מוכח של שחיתות, אין סיבה להניח שיעמוד בפיתוי בפעם הבאה".

נבות אמנם ביקש לבדל את עצמו הן מהטהרנים והן מהציניקנים באמצעות כלל אצבע מנומק, אבל את הכלל שיצר אפילו ה"טהרנים" המושבעים ביותר לא יכלו לנסח טוב יותר. מנגד, ניתן להציב את הכלל התלמודי "אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". לפסוק זה יש כמה פרשנויות, אבל לפי פשוטם של דברים, כותב פרופ' אביעד הכהן: "התלמוד אינו מכשיר בדיעבד פרנס, מנהיג ציבור, שיש דופי בעברו, אלא לכאורה קובע תכונה זו כתנאי מקדמי: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו!". על המדף הפוליטי, בבחירות הקרובות, יהיו כנראה כמה שבהחלט מקיימים את התנאי הזה.

מרדכי קרמניצר (מימין), משה לדור ומישאל חשין. "תספורות של ימינו זה קרקוף, זו שחיתות" | צילום: עמית שאבי

2. מגפה או אפיזודות