אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"ככל שרמת ההכנסה במדינה עולה, רמת השחיתות יורדת"

"ככל שרמת ההכנסה במדינה עולה, רמת השחיתות יורדת"

אמר פרופ' מומי דהן ביום עיון במכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא שחיתות פוליטית. לדור: "נניח שהאיש המושחת משתייך למפלגה שהאג'נדה הפוליטית שלה מקובלת עליי. אם המדד לבחירה הוא שחיתות, אולי אצטרך לבחור במפלגה שמצעה איננו מקובל עליי"

23.10.2012, 08:32 | משה גורלי

1. הציניקן מול הטהרן

לשים מושחת בקלפי

בתזמון מושלם, רגע אחרי שהוחלט על פיזור הכנסת, עמדה "דילמת המצביע" במרכזו של יום עיון שנערך בשבוע שעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה: האם ראוי להצביע עבור אדם שהורשע בפלילים? פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, לא שמט את תפוח האדמה הלוהט שהונח בידיו. הפרקליט, שבשבוע החולף היה מטרה לביקורת חסרת רחמים מצד מצדדיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, התעקש על עמדתו שלפיה הציבור, כאשר הוא מוגבל להצבעה בפתק אחד בלבד, אינו יכול לתת ביטוי אמיתי לעמדתו בעניין מועמד שהורשע בפלילים. "אינני נוקט עמדה ערכית, מוסרית או משפטית", אמר לדור, "אבל נניח שהאיש המושחת משתייך למפלגה שהאג'נדה הפוליטית שלה מקובלת עליי. אם המדד לבחירה הוא שחיתות, אולי אצטרך לבחור במפלגה שמצעה איננו מקובל עליי". אולי בנימה של ציניות, את הדילמה סיכם לדור כך: "לציבור יש אפשרות לבחור במי שהוא רוצה, ואם הוא בכל זאת בוחר בו (באדם שהורשע) אז הכל בסדר...".

יום העיון הוקדש לספרו של ד"ר דורון נבות "שחיתות פוליטית בישראל", שהתייחס גם הוא לדילמת ההצבעה הזו: "הטהרנים אומרים שאף פעם אין להצביע לאדם שהורשע", אמר נבות. "למולם, הציניקנים אומרים: כשאין מניעה חוקית — שהציבור יבחר. אני מציע כלל אצבע: בחירת אדם שהורשע בשחיתות פירושה להזמין חזרה מבני כוח שמסוכנים לחברה. הרשעה בשחיתות היא קצה של התנהגות לא תקינה שלא הגיעה לרף הפלילי. הרשעה כזו מלמדת על חוט שדרה מוסרי שכשל. מי שיש לו רקורד מוכח של שחיתות, אין סיבה להניח שיעמוד בפיתוי בפעם הבאה".

נבות אמנם ביקש לבדל את עצמו הן מהטהרנים והן מהציניקנים באמצעות כלל אצבע מנומק, אבל את הכלל שיצר אפילו ה"טהרנים" המושבעים ביותר לא יכלו לנסח טוב יותר. מנגד, ניתן להציב את הכלל התלמודי "אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". לפסוק זה יש כמה פרשנויות, אבל לפי פשוטם של דברים, כותב פרופ' אביעד הכהן: "התלמוד אינו מכשיר בדיעבד פרנס, מנהיג ציבור, שיש דופי בעברו, אלא לכאורה קובע תכונה זו כתנאי מקדמי: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו!". על המדף הפוליטי, בבחירות הקרובות, יהיו כנראה כמה שבהחלט מקיימים את התנאי הזה.

מרדכי קרמניצר (מימין), משה לדור ומישאל חשין. "תספורות של ימינו זה קרקוף, זו שחיתות", צילום: עמית שאבי מרדכי קרמניצר (מימין), משה לדור ומישאל חשין. "תספורות של ימינו זה קרקוף, זו שחיתות" | צילום: עמית שאבי מרדכי קרמניצר (מימין), משה לדור ומישאל חשין. "תספורות של ימינו זה קרקוף, זו שחיתות", צילום: עמית שאבי

2. מגפה או אפיזודות

עד כמה אנחנו מושחתים

עורך דין דובי ויסגלס והמשנה (בדימוס) לנשיא ביהמ"ש העליון מישאל חשין נחלקו כמובן בהערכתם לגבי חומרת השחיתות בישראל. ויסגלס ביקש להמעיט. למשל בתיאור העבירה המרכזית שמיוחסת לפוליטיקאים - הפרת האמונים. "כשלי עוזרים זו חברות, וכשעוזרים לאחר – אז זה הפרת אמונים", אמר. ויסגלס סירב לראות את ריבוי המקרים כמצטרפים לשיטה רקובה: "אינני יודע מה זו שחיתות פוליטית. הספר מורכב מסדרה של סיפורים אישיים של כמה אנשים מסוימים, אבל הביטוי 'שחיתות פוליטית' הוא ביטוי שיש בו מהות סיסטמטית מערכתית, ואינני חושב שזה המצב...".

חשין גייס את השצף והכישרון הרטורי שלו כדי להשיב: "קשה להוסיף על הריכוז המבהיל של מקרי השחיתות שנמנו בספר, ואינני מסכים עם עו"ד ויסגלס שאלה אפיזודות. זה כמו מחרוזת של אבנים רעות, מכוערות, ואתה עונד אותן על גרגרתך". חשין תקף את "הדה־לגיטימציה החוזרת ונשנית, יום־יום, שעה־שעה, לשומרי הסף של שלטון החוק: בית המשפט, הפרקליטות, היועמ"ש, ביקורת המדינה". כדוגמה, דיבר על המתקפה של הימין על עו"ד שי ניצן: הם לא רוצים את ניצן. ניצן, ככל הידוע לי, הוא אדם שומר חוק. זה התפקיד שלו — שלא יגנבו קרקעות, שלא יכו אנשים. זה התפקיד שלו". את דבריו סיים חשין בדילוג לעולם הכלכלי: ואזכיר גם תספורות של ימינו", אמר, "זה קרקוף, זו שחיתות. מקרקפים את בעלי החוב". אם טהרן, אז עד הסוף.

3. מריכוזיות לשוק

הקשר בין שחיתות לכלכלה

גם פרופ' מומי דהן קשר בין שחיתות לכלכלה. "הממצאים האמפיריים ברורים — ככל שרמת ההכנסה במדינה עולה, רמת השחיתות יורדת", אמר. הקשר אינו מצוי רק בהיגיון שלפיו חסרון כיס הוא מניע חזק לנטילת שוחד, אלא בעניין מורכב יותר:

"ככל שההכנסה לנפש גבוהה יותר הציבור משכיל יותר, ואז הבקרה האזרחית חזקה יותר". 1985 היא קו פרשת המים, חזר דהן להיסטוריה. ישראל עברה אז מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק, והיו לכך גם השלכות תרבותיות: "אם עד 1985 'טובת הכלל' היתה הערך המרכזי, המעבר לשוק החופשי הפך את האינדיבידואל ואת הקידום האישי ללגיטימיים, וגדל המניע לשחיתות".

כשהממשלה יוצאת ופוחתת המעורבות, יש לכאורה פחות אפשרות לשוחד, אלא שבישראל, אמר דהן - "חלק מהמעבר לא היה לכלכלת שוק חופשי, אלא להעתקת מונופולים מידיים ממשלתיות לידיים פרטיות. בכך גדל התמריץ לשחיתות. לבעל הון שמחזיק במונופול יש תמריץ לשלוט ברגולטור. אחת הדרכים היא להעסיק רגולטורים לשעבר".

בעבר היו חוקרים שטענו כי השחיתות דווקא מועילה לכלכלה בכך שהיא פותחת סתימות בירוקרטיות. הבירוקרטיה מייצרת סתימות, והשחיתות משחררת אותן. לא בכדי, התחליף הלשוני המכובס לפועל "לשחד" הוא "לשמן", כי מה זקוק לשימון? מכונה שחורקת. "המחקרים האלה התיישנו", דהן הדף את הטענה, "אף שהמושחתים עדיין משתמשים בתירוצים האלה. היום המחקר האמפירי הוא חד־משמעי: רמת שחיתות גבוהה מדכאת התפתחות כלכלית. במקום לתת רישיון ליחידה הכלכלית היעילה יותר נותנים למקורבים, וזה פוגע ביעילות הכלכלית".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות