תמונת מצב: הסטודנט כמרצ'נדייז

יריד פתיחת שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטת תל אביב הוא קלישאה אדירת ממדים של דימוי ה"סטודנט" העדכני, שמתפרסת לאורך שבוע שלם על פני כל הרחבה המרכזית בכניסה לקמפוס ולאורך השבילים המובילים אליה והיוצאים ממנה. אבל ככל שאתה מסייר זמן רב יותר בין דוכני הקלישאה הצרכנית הזאת מתגנב ללבך החשד שלא מדובר בדימוי של סטודנט אלא דווקא בהגדרה מדויקת של הדבר עצמו.

בראשית השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים, שלפיהם צנח בעשור החולף שיעור הסטודנטים במדעי הרוח. אין עתיד כלכלי בלימודי ספרות, פילוסופיה או היסטוריה. כעת הבזאר המוזר הזה מתנהל ממש מול שער הכניסה של בניין גילמן המיתולוגי, ביתם של מדעי הרוח, כך שהסטודנטים הבודדים שעוד פוקדים אותו נפלטים ממנו היישר אל האחוריים של דוכן לממכר גרביונים ועגילי פלסטיק. ללמדם מה המקסימום שיוכלו להרשות לעצמם אם יתמידו בבחירתם האזוטרית, ובו בזמן להבהיר איזה שפע שיש לעולם להציע כבר לא יהיה מנת חלקם.

יריד פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטת תל אביב השבוע. מי לעזאזל צריך כל כך הרבה גרביונים? | צילום: עמית שעל

בצמוד לגילמן ניצב בניין רקנאטי למינהל עסקים, שאת שער הכניסה אליו מעטר גשר של בלונים סגולים. "אי אפשר בלי מינהל עסקים וכלכלה ואי אפשר בלי מדעי הטבע", אמר השבוע פרופ' אשר טישלר, דקאן הפקולטה לניהול, בראיון ל"כלכליסט", תוך שהוא גוזר גזירה שווה בין חשיבותם של לימודי פיזיקה וביולוגיה לזו של לימודי ניהול - ומחריג מן המשוואה את הגילמנים.

טישלר גם קרא להעלות את שכר הלימוד כדי להקל על מצוקת האוניברסיטאות ולאפשר תנאי לימוד טובים יותר לסטודנטים. ובאמת, כל מהותו של היריד הזה, שכמותו נערכים בעוד מוסדות אקדמיים, הוא ניסיון של האוניברסיטאות לקושש קצת כסף תמורת הזכות להעמיד דוכנים לממכר טובין סטודנטיאלי. אבל המרצ'נדייז שהאוניברסיטה מוכרת הוא לא עגילי הפלסטיק והגרביונים - מי לעזאזל צריך כל כך הרבה גרביונים? - אלא הסטודנט עצמו. כרגע מדובר עדיין רק בזרע אקדמי, אבל אם יבחר במקצוע הנכון טמון בו שפע של פוטנציאל כלכלי.

וכל העת משקיף מן הפינה המרוחקת על ההמולה איל הברזל הנוגה של מנשה קדישמן, חלקו העליון של הפסל "עקידת יצחק". יצחק עצמו, ראשו אל הקרקע, מוסתר על ידי דוכן פרסומת לקונדומים.