הפרסום בסלולר כושל? טוב מאוד

החדשות של פייסבוק היו טובות מדי

המניה של פייסבוק עלתה. כן, עלתה. זו לא שגיאת הקלדה: ערך המניה עלה בכ-20% בעקבות ההודעה הדרמטית של פייסבוק, לפיה הצליחה החברה להעלות את רווחיה מפרסום במובייל מאפס אחוזים ל-14% מכלל הפרסומות שלה ברבעון האחרון.

יש רק בעיה אחת: בכלל לא בטוח שמדובר בשוק שכדאי להגדיל את החשיפה אליו. המפרסמים, כמובן, רוצים כמה שיותר פרסומות בסלולר משום שיותר ויותר אנשים משתמשים יותר ויותר בסלולר. אבל האם הפרסום בסלולר עובד בכלל?

גוגל הודיעה בשבוע שעבר שהקלקות על פרסומות במובייל סלולריות מורידות את ערך המודעות שלה; על כל קליק במחשב, גוגל מקבלת בממוצע דולר. כמה שווה לה קליק בסמארטפון? בערך חצי מזה. פייסבוק, גם היא, מרוויחה הרבה פחות על פרסומות בסלולר. אז על מה החגיגה?

ובכן, על כך שכנראה אין לפייסבוק ברירה. המשתמשים שלה הולכים לסלולר והיא צריכה להביא לשם פרסומות. אבל צג של שלושה אינץ' הוא, איך לומר, לא אידיאלי לפרסומות. יש גבול - נמוך למדי - למספר המודעות שאפשר לדחוס למסך הקטנטן הזה, והן גם לא יפות במיוחד. ספק אם אפשר לבנות על כרעי התרנגולות האלה עסק שפעם השתחץ ע שהוא שווה 100 מיליארד.

אז מה למדנו? שבינתיים הפרסום לא עובד - וזו בשורה משמחת: ענף הפרסום גורם לאומללות בעולם המודרני; הוא מרגיל אנשים לחשוב שהם צריכים דברים שהם לא צריכים ולקנות אותם בכסף שאין להם - ובכך לשעבד את עצמם עוד יותר לחוב.

אפל במערכת החינוך? אל תצחיקו אותי

 

מה שמשעשע במופעים של אפל הוא היכולת לראות איך היא מהפנטת את הכתבים, שחוזרים כתוכי סתום על הטקסטים שלה, שהם לעיתים אוויליים למדי. שלשום (ג'), עם הצגת האייפוד מקסי (אפל קוראת לו אייפד מיני), הכתבים חזרו כמאמינים אחרי הכומר על טענת אפל שהמיני יהיה הדבר הטוב שקרה למערכת החינוך מאז שאב זועם הצית את בית הספר של סוקרטס (לא במציאות, במחזה "עננים" של אריסטופנס).

עכשיו, יש כמה בעיות עם הרעיון של האייפד ככלי חינוכי: הוא מנתק את התלמיד מהכיתה ומאפשר לו "להתפזר" במקום שבו הוא אמור ללמוד. החיבור לרשת מאפשר לתלמידים לעשות דברים הרבה יותר מעניינים מאשר לשבת ולקרוא את הטקסט המשעמם שלהם. היכולת של כמה תלמידים אנטי-סוציאליים לשבש את הלימודים בכיתה תגדל משמעותית, כמו גם כמות הזמן המוגזמת ממילא שמורים צריכים להשקיע במשמעת במקום בלימודים.

זו בעיה אחת. בעיה אחרת, שרוב מסקרי אפל פשוט פיספסו, היא שהאייפד מיני כלל לא עומד בדרישות המינימום למחשבי כיתה. ואולי קל לקרוא מהגרוטאה, אם כי דיו אלקטרוני עדיין עדיף משמעותית, אבל לגמרי לא פשוט לכתוב בה.

ומעל לכל זה מרחפת המדיניות הקבועה של אפל שקובעת שאורך חייו של מכשיר הוא שנה - ואחר כך הוא מוגדר רשמית כמיושן, מוחלף על ידי מכשיר אחר וכשנה לאחר מכן מפסיק לקבל עדכונים. במקרה של האייפד, אפל דפקה את המשתמשים שלה והפכה את האייפד 3 למיושן בתוך חצי שנה בלבד. מוקדם לומר אם זו מגמה או מקרה, אבל בכל מקרה מערכת החינוך לא עובדת בטווחים הקצרים הללו.

מערכת החינוך צריכה ציוד עמיד, כי היא פועלת מול הסקטור הפרוע ביותר באוכלוסיה האנושית - ילדים שטרם חוברתו, קרי יצורים אנושיים שלכל דבר ועניין הם סוציופתים, ושכלואים יחדיו באופן שהטבע לא העלה על דעתו. היא צריכה ציוד שלא נשבר בקלות ושלא מתיישן במהירות. במידה של צדק, התקנים בחינוך משתנים לאט: חינוך אמור להיות שמרני (לא לבלבל עם ריאקציוני, ההגדרה המדויקת למערכת החינוך הישראלית), הוא אמור לתת לתלמיד את הקונצנזוס המדעי כפי שהיה לפני חמש שנים. הוא משתנה לאט, וטוב שכך. שינויים מהירים בתחום הזה מכונים בדרך כלל "מהפכות" ובחלק ניכר של המקרים הן נגמרות באסון.

האם אפל תוביל אותנו לעבר חינוך מהפכני וקסום? יש לקוות שמערכת החינוך תצליח שלא להיסחף עם הגל החדש של אפל ושתדע להזכיר לעצמה שהתפקיד שלה הוא להיות ספקנית, לא מתלהבת. לטים קוק יש מספיק שווקים גם כך.

קבלו את סוכנות הדירוג החדשה שלכם

טוויטר התחילה את הקריירה שלה כמכשיר מהפכני, או לפחות כזה שיאפשר לאנשים לדבר על מהפכה; עתה היא הופכת במהירות לכלי ממסדי לעילא.

הרשת החברתית שיתפה פעולה עם NBC באולימפיאדה האחרונה, ועכשיו תתחיל לשמש ככלי דירוג לתוכניות טלוויזיה. חברה בשם Video Research הציגה את התכניות שלה לדרג את תכניות הטלוויזיה היפניות לפי מספר הפעמים בו הן מוזכרות בטוויטר.

טוויטר היא סנסציה ביפן, שם שיחקה תפקיד גם במהלך רעידת האדמה בפוקושימה. יש לה כ-15 מיליוני משתמשים שם, וחברת וידאו ריסרץ' תמדוד את מספר הפעמים שהם מזכירים תוכניות טלוויזיה מדי דקה ואחר כך תשווה אותו לממוצע של כמה חודשים. טוויטר משתפת פעולה בהתלהבות עם היוזמה, ויכול להיות שזה סוג הדברים שדווקא יצליח לדלג אל מחוץ ליפן.

הנה עצה לתוכניות הטלוויזיה היפניות: רוצות לשבור את השיטה? הזכירו את טוויטר בתוכנית שלכם. הצייצנים מתים על זה.

העידן הגדול של הגרפומניות

 

בספר המופת של אומברטו אקו, "המטוטלת של פוקו", מסופר על הוצאת ספרים, מאנוטיוס, שההתמחות שלה היא בספרים במימון עצמי, כלומר כאלה שאף הוצאת ספרים לא רצתה לגעת בהם עם מונה גייגר. מאנוטיוס דווקא מוציאה את הספרים האלה לאור - על חשבון הסופר, כמובן. והיא גם מאלצת אותו, מאוחר יותר, לקנות את כל העותקים, שאם לא כן היא תיאלץ לגרוס אותם. אבל ההונאה הקטנה הזו לא כל כך חשובה: מאנוטיוס, אומר אחד העורכים שלה בגאווה, סוחרת באושר. היא נותנת ללקוחות שלה הרגשה שהם שווים משהו, שהם הודפסו.

הדפסה עצמית היתה כרוכה בהוצאות גבוהות ולכן הוגבלה בעיקר למטורפים עם כסף או לסופרים אמיתיים שגאונותם תובן רק שנים לאחר מכן (הדוגמא של מאנוטיוס, כשהיא משכנעת את הקורבנות שלה, היא פרוסט וג'ויס). עכשיו זה הפך להרבה יותר קל ומשמעותית יותר זול.

מאז שנת 2006 - הקינדל הראשון הגיע ב-2007, החיקוי של אפל שלוש שנים לאחר מכן - חלה המראה של ממש במספר הספרים בהוצאה עצמית: עליה של 287%. במפתיע, העליה הזו חלה גם על ספרי דפוס.

אתה רק צריך לכתוב את התועבה מנקרת העיניים שלך ולהעלות אותה לאמזון. משם אתה יכול להזמין את קרוביך, קורבנותיך ומוקירי זכרך להוריד את הספר שלך בתשלום. מי יודע? אולי תזכה ברולטה של החיים ותהפוך לסופר מצליח, שיוכל לקנטר אחר כך את הוצאות הספרים שלא הבינו את גדולתו. זה עבד לג'יי.קיי. רולינג, אחרי הכל.

קצרצרים

1. פייסבוק איננה מקור מודיעיני אמין. הפתעה? ממש לא, אבל עכשיו זה רשמי: הילארי קלינטון, מזכירת המדינה של ארה"ב, נשאלה מדוע לא הכריזה מיד שההתקפה על שגרירות המדינה בלוב היתה של אל קעידה, למרות שאיזה ארגון שמסונף אליו הכריז על כך תוך חצי שעה בערך. התשובה של קלינטון היא שמה לעשות, פרסום במה שהוא כנראה שם בדוי בפייסבוק לא יכול להיות תחליף למודיעין של ממש - והארגון הרלוונטי גם פרסם הכחשה זמן קצר לאחר מכן. עם זאת, נראה שטמבל שהיה מעורב בפיגוע חשף עליו פרטים בפייסבוק, ועכשיו הוא מוחזק על ידי המודיעין הטוניסאי.

2. דיווחנו שלשום (ג') על כך שאמזון התעמרה בלקוחה נורווגית בשם לין ניגארד, ומחקה את הספרים שהיא הורידה לקינדל שלה בלי שום הסבר. אנשי אמזון מיהרו להחזיר את הספרים שלה כמו גם את החשבון שלה. רק דבר אחד הם לא עשו: נתנו הסבר למה לעזאזל קרה כאן. מה נסגר, אמזון? התחלתם להיות אפל?

3. מערכת הבחירות של ארה"ב מתקרבת לסיומה, והיא לוהטת למדי: יש הסכמה כללית שהבחירות האלה חשפו שנאה עמוקה בשני הצדדים של המפה הפוליטית, וכשיש שנאה יש גם איומים ברצח. השירות החשאי בארה"ב, שאחראי בין השאר על הגנת הנשיא (והמועמד של המפלגה השניה, אחרי הפריימריז) מודאג מציוצים שמביעים איומי רצח, והוא קורא לצייצנים לדווח על איומים כאלה למשרד השירות החשאי הקרוב למקום מגוריהם. איום על חיי הנשיא יכול לגרור עשר שנות מאסר. הסיוט של השירות החשאי, כמובן, הוא המצב שבו הנשיא יירצח ע"י מישהו שהודיע שיעשה זאת במדיה החברתית בלי שמישהו ישים לב (השכנים יאמרו אחר כך שהוא "נורא שקט ומתבודד") - כי פשוט לא היו לו מספיק עוקבים/חברים בפייסבוק.

4. במחלקת השיווק של אפל יכולים לחייך בשביעות רצון: החברה יכולה גם להוציא מזון חתולים, כל זמן שהלוגו שלה יהיה עליו והוא יוגדר כמזון חתולים קסום ומהפכני. כיממה לאחר שהיא הוציאה אייפד חדש ובכך הוציאה לגמלאות את האייפד הכמעט חדש (רק שבעה חודשים בשוק), נרשמה עליה של 700% במכירות אייפדים יד שניה. הלמינגים של החברה מוכרים את הגרוטאות שלהם כדי שיוכלו לרכוש את הגרוטאה החדשה.

5. גוגל רושמת שיא חדש: היא שברה את שיאי השתדלנות שלה, והוציאה ברבעון השלישי של 2012 13.13 מיליון דולר על אנשים חלקלקים שינסו לשכנע את הממשלה להמשיך ולתת לה לכרסם בפרטיות של המשתמשים ללא הפרעה. בכך הפכה גוגל לחברה עם תקציב השתדלנות השביעי בגודלו בארה"ב. לגמרי לא במקרה, רשות הסחר הפדרלית נערכת להגשת תביעת הפרת חוקי הגבלים עסקיים נגד גוגל. 

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

•ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"