איך בונים שושלת בייסבול - גרסת החוף המערבי

סן פרנסיסקו ג'איינטס זכתה באליפות הבייסבול עם סוויפ - ניצחון חלק בארבעה משחקים - על הפייבוריטית דטרויט טייגרס.

הג'איינטס בנו את הקבוצה שלהם על סוללת פיצ'רים שכוללת את טים לינסיקום, מאט קיין ומדיסון באמגרנר, שנבחרו בדראפט, ושני חובטים טובים, באסטר פוזי ופאבלו סנדובל, שגם הם נמצאו בדראפט. מסביבם חבורה של שחקנים מחליפים, שידעו לנצל את ההזדמנות שקיבלו, ולהיות אסירי תודה. פיצ'רים טובים הם מצרך נדיר מאוד בבייסבול, ולכן גם יקר מאוד. בנוסף, מנגנון הבקרה של הבייסבול מגביל את העלאות השכר בשנים הראשונות לקריירה של שחקנים, וקובע אותן לפי ביצועי השחקן. כיוון שסן פרנסיסקו פיתחה אותם במערכת טיפוח הכשרונות שלה, היא קיבלה בתמורה שחקנים שנותנים למועדון ערך גדול בהרבה מהשכר שלהם.

 

 

 

עוד פעם המאניבול הזה?

במידה רבה, הקבוצה הזו מזכירה את הקבוצה המפורסמת שהרכיב לפני עשור בילי בין, המנג'ר של היריבה השנואה מהעיר הסמוכה, אוקלנד אייז, הקבוצה מהספר ומהסרט מאניבול. גם שם התבסס בין על שלישיית פיצ'רים שגדלו במועדון, ועל חובט צעיר ומוכשר (אריק שאבז). כמעט כל שאר השחקנים היו ברמה של שחקנים מחליפים והוא מצא בהם ערך שהשוק לא מצא.

הג'איינטס קבוצה עשירה יותר, ולאחר שהחתימה את הכוכבים הצעירים שלה לחוזי המשך (מה שאוקלנד המיתולוגית לא יכלה לעשות) היא מעמידה תקציב של 132 מיליון דולר העונה. ויש קשר נוסף בין הקבוצות: אחד משלישיית הפיצ'רים של אוקלנד אייז מודל 2002 היה בארי זיטו, שחתם ב-2006 על החוזה הגדול ביותר עבור פיצ'ר בזמנו, 126 מיליון דולר ל-6 שנים. הזוכה המאושרת? סן פרנסיסקו.

זיטו מעולם לא הצדיק את הכסף, והפך לשנוא הקהל עם השנים. במשרדי ההנהלה למדו את הלקח: המחיר של טעויות בהחתמת שחקנים חופשיים יכול לעלות לקבוצה בשנים של אומללות. הם הפנו את המשאבים לפיתוח שחקני הבית. אבל לסיפור הזה יש סוף שמח מבחינת שני הצדדים: השנה זיטו הצליח סוף סוף להעמיד עונה סבירה, ולנצח את ג'סטין ורלנדר, הפיצ'ר הטוב בבייסבול, ואת קבוצתו דטרויט טייגרס במשחק הראשון של סדרת הגמר.

נוסף על כך, אנשים שוכחים שסן פרנסיסקו זכתה גם לפני שנתיים,וגם אז איש לא האמין שהיא תוכל, וככל הנראה היתה גורם משמעותי גם בשנה שעברה אילולא נפצע החובט הטוב ביותר שלה, באסטר פוזי. כל שחקני הליבה שלה מתחת לגיל 29, כלומר הקבוצה תהיה בפלייאוף שוב גם בשנים הקרובות, ועשויה להיות השושלת הראשונה בעשור הנוכחי.

מבחינת הליגה כולה, סדרה קצרה אף פעם איננה רצויה, לא מבחינת רייטינג ולא מבחינת ההכנסות, שכן כל משחק בית מכניס כ-15 מיליון דולר במכירות כרטיסים בלבד.

אבל לפחות הסדרה הקצרה מנעה מאיתנו את ההתנגשות עם מזג האוויר - ממילא המשחק המכריע שוחק כולו בגשם, בקור של 6 מעלות. בייסבול הוא משחק של קיץ, משחק שבו קור וגשם מקשים על זריקת הכדור - האלמנט הבסיסי ביותר של המשחק - וכך פוגעים לא רק ביכולתם של השחקנים לתפקד אלא גם בהנאה של הצופים. אילו הסדרה היתה מתארכת לשבעה משחקים, ייתכן שהיינו ניצבים בפני דחיות של מספר משחקים בגלל הוריקן סנדי, ומגיעים אל השבוע השני נובמבר כדי לגלות מי האלופה.

הפתרון הפופולרי הוא קיצור העונה הארוכה, מ-162 משחקים ל-154, כפי שהיה נהוג לפני 1961. אלא שבעלי הקבוצות לא רוצים להפסיד כסף בעקבות פחות משחקי בית, ומי שמשלם את המחיר, כמו תמיד, הם האוהדים, שיושבים לראות את המשחק הקיצי עם מעילי גשם ושמיכות תרמיות.