בחירות בארה"ב: מנהל כספים בבועה

בטרם המשיך בנאום התוכחה, מיט רומני הישיר מבטו אל אובמה, שעמד מולו בראש מורכן כמבקש להיעלם. התמונה מוכרת לכל מי שנכח בישיבות הנהלה או בדיוני דירקטוריון: מנכ"ל "צולב" חבר הנהלה המבקש להשמיע דעות עצמאיות. הסמכותיות ואווירת הפחד מאפשרות למנכ"ל לכפות את עמדותיו, גם אם הן מבוססות על ניחוש ואינטואיציה.

מסיבות שאינן ברורות, הנשיא המכהן נהג בעימות הראשון כחבר הנהלה נזוף שכפוף למנכ"ל בארגון היררכי המעמיד על מקומו את כל מי שלא מתיישר עם "רוח המפקד" וסמכותו, ואילו לו עצמו אין מושג כיצד לנהוג במנכ"ל הסמכותי, אף שבתוכו הוא מבין שהמנכ"ל מנותק מהמציאות. אובמה, שמעולם לא ניהל ארגון עסקי, ושרכש את ניסיונו הארגוני כיזם בקרב פעילים חברתיים בשכונות המצוקה של שיקגו, נתקע במקומו. לעתים נראה רושם לעצמו הערות כתלמיד שקדן המקבל רשימת הנחיות לפעולה. האיש נראה כנתון בתוך חלום רע: קפוא במקומו מבלי שיגלה יכולת לעמוד מול המנכ"ל ולהפעיל צפירת אזעקה.

הפך מנשיא למועמד

רומני נהג כמי שנכנס לנעליו של מנכ"ל יודע־כל המדלג בתוקף על ההכרח לעמוד בפני העובדות ומנהל תהליך קבלת החלטות אופורטוניסטי המעוצב על בסיס תחושות הרגע. התנהלותו היתה כשל מנכ"ל מסורתי שגיבש לעצמו תמונת עולם אידיאולוגית, גם אם זו מונעת ממנו להבין את תמונת המציאות המורכבת. הניסיון המוכח שלו כיו"ר וכמנכ"ל חברת השקעות מצליחה, ביין קפיטל, גרם לרומני לעשות שימוש בדפוס המוכר - "מה שלא ילך בכוח ילך ביותר כוח". לאורך 90 הדקות של העימות הראשון זה עבד. אובמה הפך באחת מנשיא למועמד.

חלפו שבועיים ואובמה התעשת. הוא לא ניסה לתפוס את מקום המנכ"ל, אלא הבין בחושיו הבריאים כי החברה, הדמוגרפיה והכלכלה האמריקאיות עוברות שינוי עומק. אמריקה זקוקה למנהיג, לא למנכ"ל. אובמה קיבל על עצמו את האחריות להוביל שינוי במערכת גיאו־פוליטית המשתנה במהירות. לאחר שהתעשת, נהג כמי שלא מוכן להתבטל בפני סמכותו החלולה של מנכ"ל ולהניח למי שמצויד בעדשות המציגות את תמונת האתמול לדרדר את ארה"ב ואת העולם כולו למקום מסוכן.

המושל רומני חי בבועה של ארגון היררכי שוקע, ארגון המבקש לשמר את מסיבת התה שהתקיימה בתקופת הכרזת המושבות על עצמאות ב־1776, והוא מוחזק על ידי החגורה הדתית השמרנית־אוונגליסטית המוּנעת במידה רבה משנאת נשים, אפרו־אמריקאים, ילידי דרום אמריקה ואסיה, הומואים, לסביות ושאר מיעוטים, המנותקים, לשיטתו של רומני, מערכי היסוד של התרבות האמריקאית. עבורם ארה"ב מעולם לא היתה מדינת מהגרים, והם עושים כל מאמץ לחסום, או לפחות להדחיק מהתודעה את תהליך השינוי הטקטוני החברתי־כלכלי שעוברת ארה"ב. ברטוריקה הרפובליקנית, מנכ"ל איכותי (רומני) יידע להחזיר את החיים למסלולם.

כשהוא מצויד באסטרטגיה זו המשיך רומני לתקוף את היזם החברתי משיקגו. הוא הגדיל לעשות במשפט המחץ שהטיח בפני אובמה בעימות השלישי, על כך שכמפקד העליון הנשיא דרדר את כוחה הצבאי של ארה"ב למצב שבו "הצי האמריקאי מחזיק בשנת 2012 בפחות אוניות מאשר החזיק בשנת 1917". הפעם אובמה שלח חץ מדויק בין עיניו של המנכ"ל היהיר: "אדוני המושל, אני מבקש להודיע לך שלצבא ארה"ב יש כיום גם הרבה פחות סוסים וכידונים".

אין טעם להסביר למנכ"ל הבכיר, המורגל להתנייד במטוסים פרטיים, כי אוהיו ממוקמת בטבורה של היבשת האמריקאית וכי לא ניתן להגיע אליה בדרך הים. את המערכה רומני יפסיד במקום שבו טעה בשיקול הדעת הניהולי. כפי שלא הבחין בשינוי בטבעה של זירת המערכה הצבאית, הוא גם לא הבחין בשינוי בטבעו של השוק ובחוסר ההתאמה של תפיסת הניהול שעליה רכב כמנכ"ל.

תמונה חד־ממדית

רומני, שהמליץ בחום על פירוקה של ענקית הרכב ג'נרל מוטורס (GM), נהג על פי אמות מידה של מנכ"ל קרן השקעות פרטית ולא של תעשיין המחויב לבניית תהליכי עומק על בסיס שיקולים ארוכי טווח. הוא לא פעל כמנהיג אלא כמנהל כספים המעוניין במציאות הנשקפת כתמונה חד־ממדית מהדו"חות הכספיים. דווקא אובמה השכיל לפעול להבראת ספינת הדגל של התעשייה האמריקאית, שאיבדה את דרכה בשל תפיסת ניהול מסורתית המנותקת מהמציאות. המהלך שנקט אובמה בהצלת GM יהווה גם את שובר השוויון במערכת הבחירות.

תרבות דיון המנטרלת את מי שמבקש לערער על הנחות עבודה על תמונת המערכה העסקית, גם כאשר העובדות מצביעות לכיוון ההפוך, מסכנת את יכולת ההתמודדות של ארגון עם מציאות משתנה. אמריקה זקוקה למנהיג, לא למנכ"ל מהדור הישן. אף שמדובר במאבק צמוד ומרתק בין השקפות עולם — יש לקוות שהמנצח יהיה מי שמחובר למציאות המשתנה במהירות.

ד"ר בעז תמיר הוא מייסד ונשיא מכון Israel Lean Enterprise

www.worldview.biz