אמנות האפשר

קוקטייל הפתיחה של כנס "Go 4 Europe", שנועד לעודד השקעות ושיתופי פעולה בין אירופה לישראל, נערך ביום ראשון בערב בגלריה Baram City Press, הנמצאת בחניון של בניין משרדים ברמת החייל בתל אביב, ושכדי להגיע אליו צריך לרדת במדרגות לולייניות, שלי באופן אישי גרמו לסחרחורת ופחד גבהים. הגלריה העצומה, שגובהה כתשעה מטרים, משלבת בין בית דפוס לשלטי חוצות לבין חלל תצוגה לאמנות עכשווית - שילוב שמעניק תחושה מחוספסת ובוהמית במקצת. אבל החליפות המוקפדות ובגדי המעצבים החזירו את האירוע מיד למקומו הטבעי, של בכירים ובעלי הון. ובכל זאת, היה בערב הזה משהו שונה: הפרצופים הקבועים של הדמויות שמגיעות לכל האירועים מסוג זה נעדרו הפעם.

אדוארד קוקירמן, יו"ר בית ההשקעות קוקירמן ושותף־מנהל בקרן הפרייבט אקוויטי קטליסט, שעמד מאחורי האירוע, הבהיר לי בדיוק מדוע איני רואה כאן את כל החבר'ה הטובים: "רוב המשקיעים שלנו הם משקיעים אירופים פרטיים או בנקים אירופיים, בהם קרדיט סוויס", אמר. התפלאתי לשמוע שקרדיט סוויס משקיעים כאן ואמרתי לקוקירמן שנדמה כי ההשקעות שלנו הישראלים בקרדיט סוויס כמעט הובילו למשבר במשק. "המשק הישראלי לא נכנס למשבר, אלא נוחי דנקנר נכנס למשבר הכי גדול שלו", אמר קוקירמן. "זה סיפור אחד של אדם שקיבל החלטה שגויה. השגיאה הגדולה היתה בעיקר של משקיעים ישראלים שנתנו מימון עצום לחברות ממונפות יותר מדי, וזה עצוב. אני הצעתי למוסדיים השקעה עם הרבה פחות סיכון באירופה והם העדיפו להשקיע את הכסף אצל משפחות מקומיות עם חשיפה אדירה. ואני לא מדבר רק על דנקנר אלא גם על תשובה ואחרים".

רוז'ה קוקירמן, האב, המכהן גם כסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי ולשעבר מנכ"ל בנק אדמונד רוטשילד, נזכר בימים שבהם הקונגרס העניק לדנקנר אות כבוד. "ידוע שפוליטיקאים אוהבים אנשים עשירים ולא תמיד אכפת להם איך ומה", אמר. "אני רוצה להזכיר לך שגם רוברט מקסוול קיבל אצלנו כבוד וכולנו יודעים איפה זה הסתיים".

אחר כך פגשתי את הממציא הסדרתי יוסי גרוס מקרן ריינבו, שאותה הקים בשיתוף לאון רקנאטי. גרוס אמר שהוא מאוד מרוצה מהשותפות עם רקנאטי והחמיא לו על פעילויותיו הפילנתרופיות. "בעבר כולם אמרו שהוא מכר את אי.די.בי בגרושים ושהוא לא יודע לנהל, ותראה היום לאן הוא הגיע. התברר שהוא עשה עסקה טובה מאוד", אמר.

אחד השותפים של קוקירמן בקרן קטליסט הוא יאיר שמיר, בנו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, שהצטרף לא מזמן למפלגתו של ליברמן. את שמיר מצאתי מסביר לכמה אנשים למה הוא לא היה נותן לעיתונאים לשעבר כמו שלי יחימוביץ'

ויאיר לפיד לנהל שום דבר. שאלתי מדוע בחר בליברמן, בהיותו בן אצולה בליכוד, ושמיר השיב: "ליברמן הוא גבר. מילה שלו זו מילה. הכרתי אותו כשהייתי יו"ר אל על והוא היה שר התחבורה. בלעדיו לא היינו מצליחים להפריט את אל על והיא היתה היום חברה כושלת". עוד הוסיף כי פניו מועדות להיות שר האוצר הבא: "יש לי הרבה יותר ניסיון בעסקים משטייניץ, והרבה יותר הבנה בכלכלה".

בפתיחת הכנס למחרת במלון הילטון תל אביב פגשתי את סגן שר החוץ דני איילון. איילון, גם הוא חבר במפלגתו של ליברמן, אמר לי שדווקא הוא מתכוון להיות שר האוצר הבא. "לפני שהגעתי למשרד החוץ עברתי קורס צוערים במשרד התמ"ת וגם יש לי השכלה כלכלית רחבה, לכן זה היעד הבא שלי". ולי לא נותר אלא לתהות מה יעלה בגורלו של שר האוצר הנוכחי, בוודאי לנוכח האיחוד בין הליכוד למפלגתו של ליברמן.