אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"האם אמריקה באמת רוצה פיננסייר בבית הלבן?" צילום: רויטרס

"האם אמריקה באמת רוצה פיננסייר בבית הלבן?"

פיטר א' ג'וזף עשה את הונו ב־25 שנות עבודה בקרנות פרייבט אקוויטי, ודווקא מהעמדה הזאת הוא מפקפק ביכולתו של נציג המגזר הפיננסי מיט רומני להוציא את אמריקה מהבוץ. "פיננסייר מתעניין רק בהשגת תשואה גבוהה ככל האפשר למשקיעים שלו. מה בין זה ליצירת מקומות עבודה והצלת הכלכלה?"

01.11.2012, 09:31 | אורי פסובסקי

דקות ספורות לאחר תחילת העימות הפומבי השני בינו לבין הנשיא ברק אובמה כבר הגיע מיט רומני אל המסר העיקרי שלו: "אני יודע איך ליצור מקומות עבודה טובים". הוא הדגיש את המילה "טובים" כי ארבע שנים לאחר פרוץ המשבר ארצות הברית עדיין מלקקת את פצעיה, ואף שהאבטלה בה ירדה כבר ל־8%, לא מעט מהמשרות החדשות הן משרות זמניות. לכן מערכת הבחירות הנוכחית ממוקדת יותר מכל נושא אחר בשאלה מי ינהל את הכלכלה טוב יותר 0 וייצור יותר מקומות עבודה.

זהו בעצם הטיעון המרכזי של הרפובליקנים במירוץ לבית הלבן. אחרי ארבע שנות אובמה "האקדמאי", הם אומרים, רומני הוא בדיוק מה שארצות הברית צריכה: מנהל מנוסה מהעולם העסקי שיוכל לנהל את ענייניה ביעילות ולהחזיר אותה לנתיב של צמיחה. או כמו שהוא העיד על עצמו באותו עימות לפני שבועיים: "אני יודע איך להתניע את הכלכלה מחדש".

אבל רומני, שאת רוב הקריירה שלו אכן בילה בכיסא המנכ"ל, לא סתם עבד במגזר הפרטי. הוא עבד בעיקר בעולם הפיננסים, וליתר דיוק בפינה מאוד ספציפית של עולם הפיננסים - הפרייבט אקוויטי, קרנות ההשקעה הפרטיות. אין ספק שהקריירה שלו בעולם הזה היתה מוצלחת להפליא, וגם משתלמת. 16 שנותיו כמנכ"ל חברת הפרייבט אקוויטי שהקים, ביין קפיטל, הותירו בידיו כ־250 מיליון דולר. אבל האם הקריירה הזאת באמת מכשירה אותו להיות הנשיא שיחזיר את מקומות העבודה לאמריקה?

רומני ואובמה בעימות בשבוע שעבר, צילום: איי אף פי רומני ואובמה בעימות בשבוע שעבר | צילום: איי אף פי רומני ואובמה בעימות בשבוע שעבר, צילום: איי אף פי

פיטר א' ג'וזף (Peter A. Joseph), בעצמו בשר מבשרה של תעשיית הפרייבט אקוויטי, מטיל בכך ספק גדול. כמו רומני, גם ג'וזף התחיל את דרכו שם בעידן הזהב של הרכישות הממונפות בשנות השמונים, כמייסד ושותף של קרן מצליחה. אבל דווקא בגלל הרקע הדומה, הוא מתייחס לטענות של רומני בספקנות. כי פיננסייר כמו שרומני היה הוא אדם שעיסוקו הוא לקחת כסף ולהפוך אותו ליותר כסף, הוא מסביר בראיון מיוחד ל"מוסף כלכליסט". ועבור הפיננסיירים יש רק נתון אחד מכריע: תשואה.

"המצע שרומני רץ עליו הוא 'אני טוב יותר ביצירת מקומות עבודה, אני ממוקד במקומות עבודה. הנה, תראו את הביצועים שלי במגזר הפרטי'", אומר ג'וזף. "אבל הרקע שלו הוא של פיננסייר. יצירת מקומות עבודה פשוט לא היתה התפקיד שלו. האחריות שלו היתה אך ורק למקסם את התשואות עבור האנשים שהפקידו את הכסף שלהם בידיו".

מה זה אומר במישור המעשי?

"זה אומר למשל להחליט לקצץ בכוח האדם אם זה יביא ליותר רווחיות. לחלופין, זה להחליט להשתמש במיקור חוץ, שזה נושא מאוד טעון בארצות הברית כרגע, כי כוח העבודה הופך יותר ויותר לסחורה גלובלית, שאפשר לרכוש בזול בחו"ל. פיננסייר אמיתי, שהדחף הבסיסי שלו הוא למקסם את התשואות, חייב לשקול הזדמנויות כאלה, ואף איש עסקים לא יבקר אותו על כך. זה הרי צעד טוב מבחינה עסקית. אבל זה לא מוצלח מבחינה פוליטית, ואולי בגלל זה הנושא הזה לא זכה להתייחסות במערכת הבחירות הנוכחית. קפיטליזם, במידה מסוימת, הוא לא משהו שקל לדבר עליו בהקשר הפוליטי".

הכל סובב סביב התשואה

את המסר הזה ג'וזף ניסה להעביר לאחרונה במאמר מכה גלים שפרסם ב"ניו יורק טיימס", תחת הכותרת "A Financier in Chief", או "הפיננסייר העליון". השאלה שהוא ניסה להציב על סדר היום היא האם אזרחי ארצות הברית באמת רוצים להפקיד את ניהול ענייני הכלכלה של מדינתם בידי פיננסייר כמו מיט רומני, שמגיע מענף שבארגז הכלים שלו אפשר למצוא מינוף אדיר, תכנון מס יצירתי והתייעלות חסרת פשרות - בעצם כל מה שנדרש כדי להביא תשואה למשקיעים. "אני מבין די טוב את עסקי הפרייבט אקוויטי", מרחיב עכשיו ג'וזף. "ואני לא חושב שהגורמים שמובילים להצלחה בפרייבט אקוויטי הם בהכרח המאפיינים שהיית רוצה לראות בנשיא ארצות הברית".

פיטר א פיטר א' ג'וזף. "אני לא רוצה להצטייר כמי שבורח מהעיסוק שלו במשך 25 שנה" פיטר א

בשנתיים האחרונות ג'וזף מתפקד כמשקיע פרטי המתמקד באנרגיה ירוקה, אבל משנות השמונים ועד לאחרונה הוא היה נטוע עמוק בעסקי הפרייבט אקוויטי. זה התחיל באמצע שנות השמונים, הוא מספר, אז החליט שנמאס לו להיות עורך דין והוא רוצה להיות לקוח. החברה שהקים אז יחד עם שותפיו, JLL, מנהלת היום נכסים בשווי 7.2 מיליארד דולר. כתבה משנות השמונים העליזות מתארת איך עבדו אז הדברים: ארבעה שותפים עם הון עצמי קטן יחסית הקימו חברת פרייבט אקוויטי, שהצליחה לקבל מימון של 150 מיליון דולר מבנק ההשקעות למברט דרקסל ברנהאם של מלך אג"ח הזבל מייקל מילקן. את הכסף הזה מינפו מיד למיליארד וחצי דולר שאיתם יכלו לבצע רכישות. אחת ההשקעות הראשונות שלהם, בחברת כימיקלים טקסנית, הניבה רווח של 244 מיליון דולר אחרי עשרה חודשים בלבד. במילים אחרות, כשג'וזף מדבר על פיננסיירים, הוא מדבר מתוך ידע אישי.

אז מהו בעצם פיננסייר?

"פיננסייר מחפש הזדמנויות עסקיות, השקעות שיכולות להיות טובות ממגוון סיבות, ואז הוא משיג הון, שמופקד בידיו כדי להשקיע בהזדמנויות האלה ולנהל אותן. באופן יחסי, הפיננסייר משקיע מעט מאוד מהכסף שלו, אם בכלל. מה שיש לו הוא מוניטין או ביצועים מוכחים, שגורמים למשקיעים להפקיד בידיו את חיפוש ההזדמנויות, ואת קבלת החלטות ההשקעה עבורם.

לב יהודי חם "השימוש בישראל בבחירות בארה"ב מנוגד לאינטרסים שלה" פיטר ג'וזף מוטרד מהאופן שבו ישראל מוצגת כנושא פוליטי, וטוען כי המחלוקות בין המדינות הן "חיכוכים סבירים" אורי פסובסקילכתבה המלאה

"כשהפיננסייר רוכש חברה או משתלט עליה, או רק מעורב בה, יש לו השפעה גדולה על ההנהלה שלה. הוא מגייס את ההנהלה ונותן לה תמריצים, אבל צוות ההנהלה הוא זה שבדרך כלל מבצע בפועל את האסטרטגיה העסקית שיוצרת ערך למשקיעים. הפיננסייר יושב לעתים קרובות בדירקטוריון, ויש לו השפעה רבה על התקציב ועל בחירת האסטרטגיה העסקית, אבל הוא לא בא במגע עם לקוחות, הוא לא בא במגע עם העובדים, חוץ מברמות הגבוהות ביותר, והוא לא עוסק בענייני כוח אדם. התפקיד שלו הוא לא לנהל, אלא להיות דירקטור ומשקיע".

אמרת שהתפקיד של פיננסייר הוא ליצור ערך. מה זה אומר?

"בסופו של דבר הכל סובב סביב התשואה על ההשקעה, או במונחי התעשייה, ה־IRR, ראשי תיבות של internal rate of return. אתה מכניס דולר, ומקווה שייצאו שלושה דולרים. רוב המשקיעים מתמקדים ב־IRR, בכמה הם יקבלו בחזרה תמורת הכסף שהשקיעו, ואיך הפיננסייר משיג את התשואות האלה זה לא עניינם. הוא מופקד על כך, והוא נושא באחריות רק כלפי המשקיעים. ובהרבה מקרים המשקיעים האלה הם נאמנים של קרן פנסיה או קרנות השקעה של אוניברסיטאות, או משקיע מוסדי כלשהו, והיעד שלהם הוא ליצור תשואות שיספקו את הצרכים של המוטבים שלהם".

ומה בנוגע לטענה שחברות הפרייבט אקוויטי תורמות ליעילות החברות שבהן הן משקיעות?

"כמו בכל דבר, אין כאן שחור ולבן, ואני לא רוצה להצטייר כמי שבורח מהעיסוק שלו במשך 25 שנים. אין שום ספק שיצירת ערך למשקיעים קשורה הרבה פעמים בכך שהחברה הפכה לרווחית, והרווחיות הזאת היא פונקציה של יעילות. במונחי השוק, כל אלה הם דברים טובים. אבל בהרבה מקרים הם מנוגדים לרעיון של יצירת מקומות עבודה, שעומד במרכז מערכת הבחירות כרגע".

ג ג'נרל מוטורס. "עסקת GM היא עסקת הפרייבט אקוויטי המוצלחת ביותר אי פעם" | צילום: בלומברג ג

תעשייה של 2 טריליון דולר

מערכת הבחירות בארצות הברית הפנתה את הזרקורים אל תעשייה שמעצם טיבה - השקעה בחברות פרטיות שאינן נסחרות בבורסה - אינה זוכה בדרך כלל ליותר מדי תשומת לב. "אפשר להגיד שיש הרבה אנשים בתעשייה שלא מרוצים מזה שרומני הפנה את האור אל עסקי הפרייבט אקוויטי באופן הזה", אומר ג'וזף. "זה עסק מאוד רווחי, והרבה פעמים הם יוצאים מגדרם לא להיות בעיתון".

בעשורים האחרונים התעשייה הרווחית הזאת צמחה לממדי ענק. על פי הערכות, חברות הפרייבט אקוויטי מנהלות היום נכסים בהיקף של כ־2 טריליון דולר. ביין קפיטל שרומני הקים, לדוגמה, מנהלת נכסים בהיקף של 65 מיליארד; בלאקסטון ו־kkr, שתי חברות שמוזכרות תכופות כמשקיעות אפשריות בפירמידות קורסות בישראל, מנהלות נכסים בשווי 150 ו־62 מיליארד דולר, בהתאמה.

ג'וזף מדגיש שהביקורת שלו על רומני אינה ביקורת אישית על האנשים בתעשייה. "אני הרי חלק מקהילת הפרייבט אקוויטי, ואני אדם אכפתי. זה לא עניין אישי. כל מה שאני אומר הוא: 'בוא תסביר לי איך הניסיון שלך בתחום משפיע על קבלת ההחלטות שלך ועל המדיניות שאתה תומך בה'. ואני לא חושב שקיבלנו הסברים".

ובכל זאת, אפשר לאתר אצל ג'וזף הסתייגות מסוימת מהתחום, ובעיקר מהשינויים שחלו בו לאורך השנים. "בתחילת הדרך של עולם הפרייבט אקוויטי, כשמשקיע מוסדי הפקיד את הכסף שלו בידי פיננסייר הוא נתן לו חירות די גדולה במה שהוא עושה עם הכסף, והגן על עצמו על ידי כך שאמר: 'אוקיי מר פיננסייר, אני רוצה לוודא שגם לך יש מה להפסיד, אז אני רוצה שגם אתה תהיה משקיע, כך שאם אני אפסיד גם אתה תפסיד, ואם אני ארוויח גם אתה תרוויח. לחלופין, אתה תקבל אחוז מהרווחים - כלומר, אם תטפל טוב בכסף שלי תקבל נתח מהרווח, ואם לא תטפל בו טוב לא יהיה רווח ולא תקבל כלום'. כל זה הפך את העסק ליזמי יותר - אם הפיננסייר מצליח הוא עושה כסף, ואם הוא לא מצליח הוא לא עושה כסף. זו מערכת איזונים ובלמים טובה.

“אבל לאחרונה, כמו בכל תעשייה, מה שקרה הוא שנוצרו מובילי תעשייה, וביין היא אחת מהם - זאת פירמה שיש לה מוניטין נפלא בעסק הזה. החברות האלה משכו אליהן כמויות הון גדלות והולכות, רובו מקרנות פנסיה ציבוריות, אבל גם ממשקיעים מוסדיים אחרים, מקרנות תאגידיות, מהבנקים. ריכוז ההון הזה הפך את ההשקעה האישית של הפיננסייר לקטנה יותר, וגם הנתח מהרווחים הפך לפחות משמעותי משום שבנוסף לנתח הזה המשקיעים משלמים עמלות ניהול, שעומדות על אחוז או שניים מהכסף המנוהל. וכאשר אתה מנהל 20 מיליארד דולר אז בזכות העמלות האלה אתה יכול להפוך מהר מאוד לעשיר מאוד בלי קשר לשאלה כמה ההשקעות שאתה מבצע מצליחות. נוסף על כך, חלק מהתנאים של שותפויות ההשקעה האלה מאפשרים לפיננסייר לגבות דמי ניהול ישירות מהחברות המנוהלות. או עמלת עסקה. או עמלת העברה. או עמלת פיקוח. כך שיש פחות סיכון משותף בעסקים האלה, והם הפכו לפחות יזמיים ויותר לעסקי ניהול כספים רגילים".

מובטלים ביריד  תעסוקה בניו יורק באפריל. "לא הייתי מהמר נגד הכלכלה האמריקאית. זאת עדיין הכלכלה הדינמית בעולם", צילום: איי אף פי מובטלים ביריד תעסוקה בניו יורק באפריל. "לא הייתי מהמר נגד הכלכלה האמריקאית. זאת עדיין הכלכלה הדינמית בעולם" | צילום: איי אף פי מובטלים ביריד  תעסוקה בניו יורק באפריל. "לא הייתי מהמר נגד הכלכלה האמריקאית. זאת עדיין הכלכלה הדינמית בעולם", צילום: איי אף פי

מיקור חוץ והעברת חובות

צעדי ההתייעלות שהן כופות, כמו גם מיקור החוץ של מקומות עבודה למזרח הרחוק, הם רק שניים מהמאפיינים הפחות נעימים שנקשרו בקרנות הפרייבט אקוויטי. דפוס פעולה נוסף שמאפיין אותן, ומוכר גם מישראל, הוא העמסת החברות שקנו בחובות, שמשמשים לתשלום דיבידנדים לבעלים; במקרה הזה, חברות הפרייבט אקוויטי והמשקיעים שלהן. "הוול סטריט ג'ורנל" דיווח לאחרונה על קצב שיא בהנפקות אג"ח שמיועדות לתשלום דיבידנדים כאלה, 54 מיליארד דולר מתחילת השנה. הבעיה בנוהג הזה כמעט ברורה מאליה. המשקיעים מקבלים את הכסף, החברה נתקעת עם החוב. לעתים זה מסתיים בפשיטת רגל.

בנקודה הזאת שווה לעצור ולהיזכר מיהם אותם המשקיעים שבשמם מבוצעים קיצוצים, נשלחות משרות אל מעבר לים ונמשכים דיבידנדים. אלה הם משקיעים מוסדיים, ובארצות הברית קרנות הפנסיה של עובדי המדינה הם שחקנים מרכזיים ביניהם. במילים אחרות, התעשייה של מיט רומני, שכמו רפובליקני טוב טוען בעקביות שהממשלה לא יודעת ליצור משרות, בעצם ממומנת על ידי כספי הפנסיה של עובדי המדינה.

אז בעצם, בשם הניסיון להשיג עוד תשואות לפנסיונרים, המשקיעים המוסדיים משקיעים באופן שחותר תחת העובדים?

“זו דינמיקה מוזרה. יש לך נאמן, שמנהל קרן פנסיה ציבורית. החובה של הנאמן הזה היא להשיג תשואות מיטביות עבור הקרן, כך שמצב הקרן לעומת ההתחייבויות שלה לפנסיונרים יהיה טוב ככל האפשר. לכן הם מחפשים סוגי נכסים שייצרו תשואות גבוהות יותר. יש כאן אולי טיפה יותר סיכון, אבל היסטורית, בגדול, קרנות הפרייבט אקוויטי יצרו תשואות עודפות. ובעיקר כיום, בסביבה הנוכחית של שערי ריבית נמוכים, יותר קרנות פנסיה פונות לכיוון הזה, ואכן, יש לזה תוצאות אנומליות. בהרבה מקרים הכסף הזה משמש לפעולות שלא תואמות את האינטרס הציבורי של אותם פנסיונרים".

ג'וזף אינו מסתיר את תמיכתו באובמה, וחולק לו שבחים על האופן שבו התמודד עם המצב הכלכלי הקשה שירש. אבל המחמאה הגדולה ביותר שהוא חולק לו קשורה לעסקה שביצע הנשיא: חילוץ יצרנית הרכב ג'נרל מוטורס, שהוא מגדיר עסקת העשור. רומני, אגב, התנגד לעסקה, וקרא במאמר מערכת ב"ניו יורק טיימס" "לתת לדטרויט לפשוט רגל".

"עסקת GM היא עסקת הפרייבט אקוויטי המוצלחת ביותר אי פעם", ג'וזף אומר עכשיו. "הממשלה מילאה תפקיד מפתח בהצלת אלפי מקומות עבודה, לא רק בג'נרל מוטורס אלא גם בספקים הגדולים שלה, והיום GM מתאוששת וחוזרת לרמות של תחרותיות ורווחיות, והממשלה הפדרלית עשתה כסף על ההשקעה שלה. אובמה, באמצעות צוות תעשיית הרכב שלו, הוכיח שהוא פיננסייר מוצלח לא פחות מרומני, וההחלטה הזאת נעשתה בהקשר של 'מה אני צריך לעשות כדי להציל משרות ולתמוך בשאיפות של העם האמריקאי?'. התגובה של רומני היתה ממניעים פוליטיים, ואני לחלוטין לא מסכים איתה. אם זה סוג קבלת ההחלטות שהניסיון שלו מוביל אליו, אני חושב שהבוחרים האמריקאים צריכים להביא את זה בחשבון".

לקינוח אני שואל מה דעתו על הטענות על דעיכתה של אמריקה. "אני לא הייתי מהמר נגד הכלכלה האמריקאית", משיב ג'וזף, המגדיר את עצמו אופטימיסט. "זאת עדיין הכלכלה החדשנית והדינמית ביותר בעולם. השמועות על דעיכתה של אמריקה מוקדמות ומוגזמות".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות