השבוע: שיעור במטאורולוגיה

בארה"ב התכוננו לסנדי כמו שנדרש בארץ להתכונן למלחמה עם איראן. אגירת מזון, אטימת הבתים וציות להוראות מטעם הרשויות. אף שהסופה לא החריבה את מנהטן במונחים אפוקליפטיים היא ענתה להגדרה של אסון טבע. אנשים נספו, עצים קרסו, שכונות שלמות הוצפו, בתים עלו בלהבות, התחבורה הציבורית שותקה ומיליונים נותרו ללא חשמל. אומדן הנזק הראשוני לכלכלה האמריקאית מוערך ב־15 מילארד דולר.

מערכת היחסים הייחודית בין המין האנושי לאדון עולם לא אפשרה גם לנשיא המעצמה הגדולה בעולם להציב אולטימטום לסנדי או לנהל איתה משא ומתן. אובמה נהג כמו שהיה מצופה ממנו - בענווה, בממלכתיות ובאיפוק. שעה שהמועמד הרפובליקני מיט רומני חילק שקיות מזון לנזקקים, הנשיא אובמה מזער נזקים, זכה לתמיכה פומבית של המושל הרפובליקני של ג'רזי, והוכיח שבפוליטיקה סופה אימתנית יכולה להפוך לרוח גבית.

עד כמה שזה יישמע מוזר ישראל, בניגוד לארה"ב, ממוקמת באזור יציב. אצלנו אין הוריקנים, ורעידת האדמה הקטלנית האחרונה פקדה את מקומותינו לפני כ־60 שנה. אדון עולם או איך שתרצו לכנות את ההוא שאינו בשליטתנו נוהג בנו בסך הכל ברכות. יש שיאמרו שהוא הורג אותנו ברכות, אבל אם להיות כנים זה לא הוא. מי שמערער את יציבות האזור הם בני האדם שמייצרים מלחמות ואין לכך שום קשר לכוח עליון. במוחי הנוסטלגי סנדי הוא שם של בלונדינית (ע"ע הסרט "גריז") לא שם של סופה, כך שבתרגום לעברית עם התאמה לאזורנו בר או אסתי עשויים להיות שמות עם פוטנציאל נפיץ.

מאז ההודעה על האיחוד ליברמן ונתניהו מתקדמים בקצב של סופה. לנתניהו כבר אין צורך להתייעץ עם מי משריו בממשלה. מעל ראשיהם הוא שלח את ליברמן לבחור בתיק (הביטחון?) שנפשו חפצה, ואף אחד מהשרים לא השמיע קול. הדמוקרטיה של ישראל ביתנו הוכיחה שהיא עובדת מצוין בליכוד. ההחלטה על האיחוד עברה בוועידת הליכוד כמו בריזה נעימה. לבד מהשר מיכאל איתן, שנתפס כמי "שמיטב שנותיו מאחוריו", אף אחד לא העז לחלוק על ראש הממשלה.

המקטרגים יאמרו שהזוג ליברמן־נתניהו מעודד את תופי המלחמה, אך מבחינתו של נתניהו מומנטום הלחץ חיובי. כשהציבור חושש ממלחמה הוא פונה ימינה, והעיסוק במצב הכלכלי נדחק לפינה. על פי הפרסומים הדיל עם ליברמן ושתיקת הכבשים שהושגה בוועידת הליכוד נרקחו על ידי נתן אשל, הרוקח האישי של ביבי. הפוליטיקאים החדשים, ביניהם עיתונאים לא מעטים, שהצטרפו למפלגות השונות הם התקווה לשינוי השיטה, שמאפשרת לקומץ מקורבים, שאינם נבחרי ציבור, להמליך ראש ממשלה. בעיניים בורקות נתניהו הודיע לחברי המרכז שהוא מתכוון להנהיג את המדינה עוד הרבה שנים, והלך לאכול ארוחת ערב בבית. החברים נשארו לשיר את התקווה ולסדר את הכיסאות. ב־22 בינואר הציבור מוזמן לשפוט.