לא מבריאים עסק מקיצוץ בהוצאות

כמו שעון שוויצרי מכונת הפיטורים של אי סי איי לא מפספסת. החגים מסתיימים ו־250 עובדים מאבדים את מקום העבודה. אמש הודיע החברה על פיטורי 150 עובדים בישראל ועוד 100 בחו"ל.

לצד כל הודעת פיטורים בשנים שעברו סיפקו מנהלי החברה הסברים שבאופן לא מפתיע היו זהים ברוחם. בכל הודעה שסיפקו מנהלי החברה לאורך השנים היתה התנצלות מהולה בתקווה לעתיד מתוק יותר מבחינת הכנסות. בכל שנה היה לחברה הסבר למה היא חייבת לפטר עובדים, בין אם זה היה בגלל רצונה להקטין עלויות של תעסוקה על ידי מעבר להודו וסין ובין אם ברצון החברה להקטין עלויות באופן כללי ולפטר עשרות רבות של אנשי פיתוח יקרים.

כניסתו של המנכ"ל החדש כנראה לא שינתה את המומנטום השלילי שבו נמצאת החברה, אבל היא כן נותנת דוגמה נוספת לזעזוע שפוקד חברות רבות עם כניסת מנהלים חדשים לחברה. כך היה גם באורבוטק עם כניסתו של אשר לוי לתפקיד המנכ"ל במקום רני כהן; כך היה בחברת פריסקייל העולמית שפיטרה בישראל כ־150 עובדים לאחר כניסתו של מנכ"ל חדש ששינה את האסטרטגיה של החברה; וכך היה גם בבטר פלייס עם עזיבתו של שי אגסי. למנהלים החדשים ברור שהצעד של פיטורי עובדים הוא כמעט הצעד הכי קל ומהיר להטבעת חותם בחברה.

מנהל שמפטר נתפס בעיני עובדיו כחזק, הירידה בהוצאות תביא לשיפור מיידי ברווחיות וברוב מקומות העבודה המעסיקים אלפי עובדים ישנה שמנת שממנה קל מאוד להיפטר. אבל בכנס שערך "כלכליסט", אמר שלמה דברת, היו"ר הקודם של ECI ואחד מבעלי החברה באותה תקופה: "אני לא מכיר עסק שהבריא מקיצוץ של הוצאות".

לכל החברות שפיטרו עובדים בתקופה זו יש מכנה אחד משותף - הן כולן עוסקות בתחום החומרה באופן כזה או אחר, בין אם כספקית ציוד תקשורת או כמתכנני שבבים. רבות דובר על גוויעתו של ענף מכניס זה והפיטורים הנוכחים של מאות עובדים מוכיח זאת מעל לכל ספק. חברות התוכנה המקומיות בתחומי האינטרנט והמובייל פורחות ומשוועות לעובדים וחברות החומרה השונות קורסות זו אחר זו.