ביקורת אלבום: רמי קליינשטיין - סיטואציה מורכבת

לרמי קלינשטיין יש את אחד הארסנלים המרשימים ביותר בפופ הישראלי. קול מצוין, יכולת הלחנה פנומנלית, אומץ לייצר עיבודים לא שגרתיים. ואולי בגלל כל אלה האכזבה מהאלבום החדש שלו גדולה כל כך.

קהל היעד: מעריצים משובעים שמוכנים לספוג.

דבר המבקר: זה לא רק מפני שקלינשטיין בוחר הפעם להישאר בצד "הבטוח" שלו מבחינה מוזיקלית. עיבודים שמרניים, לחנים שאינם חורגים מהבנאליה, אפילו ביחס לעצמו. האכזבה הגדולה נובעת מכך שהטקסטים לא באמת מדברים אליי, כמאזין שעוקב – לרוב בהנאה – אחר הקריירה שלו. קלינשטיין הגיע לשנתו ה־50, שזה גיל מצוין לאמנים. לא מעטים צוברים תובנות של ממש על החיים, ויש כאלה שהחומרים שלהם מעניינים הרבה יותר בבגרותם מאשר בתחילת הדרך. השיר הפותח, "רוצי קטנה", מוצלח מפני שהוא אחד היחידים שרומז בדיוק למוטיב הזה. אבל התחושה הזאת – של התבגרות, של התפכחות, של הבנת חיים בצורה מורכבת יותר – נעדרת לחלוטין מרוב שירי האלבום. רק הכותרת, "סיטואציה מורכבת", בעצם, מתייחסת אליה. אבל המורכבות הזאת לא באמת מוצאת את מקומה בשירים שעוסקים שוב בשאלות כמו אהבה, פרידה ודימויים שחוקים כמו "תמיד אמרת שאני הירח הפרטי שלך/ילד עם כוכבים בעיניו". מוזר שאלבום של אמן בשל ומגובש כל כך משדר דווקא תחושה של בוסר. במידה מסוימת, השיר הטוב ביותר הוא הביצוע המחודש כדואט יחד עם אפרת גוש ל"שריטות", שכתב יאיר לפיד לקלינשטיין לאלבום הבכורה שלו, "ביום של הפצצה", לפני 26 שנים. 34 דקות נמשך החדש של קלינשטיין, קצר למדי. מה שמתחבר לתחושה הלא נוחה בסיומו של העסק, שפשוט לא היה לו הרבה מה לומר (NMC יונייטד, 34 דק').

שורה תחתונה: תקוע בדוכן התפוחים והתמרים

ריטה אורה / "Ora". בכל דור ודור מגלים את כוכב הפופ/דאנס הבא, ובבריטניה טוענים בתוקף שריטה אורה היא היא. בת 22, במקור מקוסובו, התגלתה בידי אימפריית ההיפ־הופ ג'יי.זי, ואלבום הבכורה שלה זינק היישר לראש המצעד הבריטי. אז יש כאן רעננות, קצב מסחרר וגוון קול שמזכיר קצת את ריהאנה. האם יציאות מגניבות כ"Uneasy" יספיקו גם לקריירה שלמה? עזבו, תרקדו וזהו (NMC יונייטד, 42.48 דקות).