איך ומתי ידע מת?

יש האומרים שהידע האנושי כולו מכפיל עצמו מדי 10–15 שנים. לפי הערכה אחרת, קצב ההכפלה הוא אחת לשנתיים־שלוש. ויש ענף מדעי שמוקדש למדידת קצב הצמיחה של ידע ומדע, שכאילו נועד ליישב מחלוקות כאלה. שמו סַיֶינְטוֹמֶטְרייה, הוא נולד וגדל במחצית השנייה של המאה ה־20, ויש לו היום איגוד בינלאומי, חוקרים מיותר מ־30 מדינות, לרבות כמה חוקרים באוניברסיטה העברית, כנסים שנתיים וכתב עת מכובד.

סיינטומטרים מודדים מדע ומידע, ומחפשים כללים חוזרים בתהליכי היווצרותו, באופן שמזכיר התחקות אחרי חוקי הטבע. והם לא סופרים רק מילים וכותרים. הם מודדים, לדוגמה, את הקשר בין תקצוב מוסדות מדע לפוריותם ואת הקשר בין גילם של חוקרים למספר מחקריהם ואיכותם. הם גם מעמיקים בניסיון למפות את הידע שנוצר. תת־תחום בסיינטומטרייה נקרא "יוריקומטרייה" - תורת מדידת התגליות, שמנסה לאמוד עד כמה מהפכות מדעיות ופריצות דרך נעשות קשות או קלות יותר להשגה.

בשאלת קצב גידול הידע האנושי חוקרי הסיינטומטרייה מצדדים בהערכה היותר רגועה, של הכפלת הידע האנושי מדי 15 שנה. מחקרים שראו אור בכתב העת המדעי "Scientometrics" העריכו את קצב צמיחת הידע המדעי ב־4.7% בשנה, קצב שנשמר באופן די אחיד כבר יותר ממאה שנה. האחוז הזה מבטא את מאות אלפי המאמרים שמתפרסמים כיום מדי שנה בכל אחד מתחומי המדע השונים.

אבל כן, 4.7% בשנה מגיעים, בריבית דריבית, לכ־100% בתוך 15 שנה, וכשמנסים להבין את המספרים האלה צריך לשאול אם נוכל בכלל להכיל, בצבר מוחותינו ובכל ספריותינו, את שפע המידע שאנו מייצרים וצוברים. ומה ההשלכה על האמת עצמה, בעולם שמתמלא פרטים, אותות ורעשים?

סיינטומטריסט מעניין הוא חוקר צעיר באוניברסיטת הרווארד, סמואל ארבסמן. בספרו החדש "The Half Life of Facts" ("מחצית החיים של עובדות") הוא עוסק בצד השני של תהליך היווצרות הידע: תפוגת התוקף שלו. תופעת ההתיישנות וההפרכה של עובדות מרתקת לא פחות מתופעת התווספותן למאגר הידע האנושי. גם כיום, הרבה דברים שנחשבים לידע כללי מקובל הם למעשה מוטעים ומופרכים, וארבסמן סובר שכמו חומרים רדיואקטיביים בטבע, גם להתפרקותן של עובדות ותובנות יש כללים בני חיזוי מתמטי.

במהלך המאה החולפת למדנו שסיגריות עוזרות נגד אסתמה ומשפרות את הזיכרון, ואז התברר לנו שהן מסוכנות לבריאות. למדנו שאכילת בשר טובה וחשובה, ואז שרצוי להמעיט בה. למדנו שבתא האנושי יש 48 כרומוזומים, ואחר כך למדנו שבעצם יש שם רק 46.

יש עובדות שמשתנות מעצמן, כמו רשימת אלופי העולם בספורט, ויש כאלה שהנחלתן ממושכת וקשה, כגון שכנוע רוב האנושות שכדור הארץ עגול. ויש עובדות שכאילו נקבעות בעריצות המדענים, כמו ההחלטה לגזול מפלוטו את התואר "כוכב לכת".

ארבסמן סקר המוני מאמרים מדעיים, וגילה שרובם נותרים רלבנטיים לתקופה קצרה יחסית. מאמרים בפיזיקה מצוטטים עד עשר שנים בממוצע לאחר פרסומם. מאמרים במדעי ההתנהגות מאבדים מערכם מהר יותר. תוקפם של מחקרים ברפואה פג גם הוא במהירות מפתיעה. יותר ממחצית מהידוע לנו על דלקות כבד ושחמת, לדוגמה, התגלה ב־45 השנים האחרונות כשגוי.

תופעת "מחצית החיים" של עובדות מדעיות צריכה לגרום לנו לחשוב שנית אם נעדיף רופא ותיק או צעיר, אם נעדיף מומחה מנוסה וידען או טירון מעודכן.

הסיינטומטרייה היא מרדף אחרי כלים שיעזרו להבדיל בין עובדות שרירות ונצחיות לבין שקרים והזיות, תקוות והטעיות, ולבין "מזו־עובדות", ידע שהוא טוב לשעתו, אך שעלינו להתכונן, על פי הנבואה הסטטיסטית, ליום הפרכתו, ולהבין את השיטתיות שמאחורי גילויים משני גורל חדשים, וההתפכחות מהם.