חמי פרס: "למכור חברה זו תאונה עבורי"

קרנות הון סיכון, גופי ההשקעה העיקריים בחברות סטארט-אפ, נמדדות על ידי יכולתן להחזיר את הכסף למשקיעים שלהם, לרוב קרנות פנסיה אמריקאיות, קרנות גידור ופרייבט אקוויטי או מוסדות אקדמיים שאינם ישראלים. שתי הדרכים היחידות להחזיר כיום את הכסף למשקיעים הן על ידי הנפקה של סטארט-אפ או מכירה שלו.

אלא שבימים אלה שבהן הדרישות להנפקה גבוהות מדי עבור מרבית החברות הישראליות, מכירה לענקית טכנולוגיה הינה האפשרות כמעט יחידה לעשות זאת. ובכל זאת, חמי פרס, מייסד קרן ההון סיכון הגדולה בישראל פיטנגו, טען הבוקר (ה') כי עבורו, מכירה של חברת סטארט-אפ היא בגדר "תאונה".

"כמשקיע, עבורי למכור חברה זו תאונה. כולל חברות שקנו היושבים כאן לצידי, נציגי ברודקום ו-IBM. מצד שני, אם יזם שהשקענו בו מחפש את האקזיט, נתייצב מאחוריו במאת האחוזים ולא נלך נגדו". את הדברים אמר בכנס המיזוגים והרכישות של פירמת רואי החשבון KPMG סומך חייקין ומשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס.

"תרבות האקזיטים" אינה מייצגת את המציאות בשוק

כמנהגו באירועים פומביים, חזר פרס והטיח ביקורת בעיתונות הכלכלית על האופי בו היא מסקרת עסקאות מכירה. לטענתו, הבלטת סיפורי האקזיט יוצרים בקרב הציבור תמונה לא נכונה של המתרחש בענף ההייטק.

"העיתונים מפרסמים את סיפורי האקזיט בהבלטה ומורחים תמונות של עובדים מאושרים על דפי העיתונים, וזה יוצר מצג שווא שכל הארץ היא תעשיית אקזיט. אבל יזמים רבים בהייטק הם תעשיינים לא פחות טובים מזה, מחויבים לתפקיד קשה שכרוך בבדידות ובאתגר, של הובלת חברה לדרך אחרת, והם לא מחפשים את האקזיט".

פרס המשיך והסביר מה הוא בדיוק חושב על היזמים שמחפשים את האקזיט: "אלה לא היזמים שקרנות ישקיעו בהם. יש חברות שבונות את עצמן להנפקה אבל נמכרות בדרך, אבל היום אני יודע שרסים הסיכויים שאותם יזמים כלל לא ינסו ללכת להנפקה, אבל אם אני שומע יזם שאומר לי שאחרי שנתיים הוא ימכור את החברה, בשבילי זה אור אדום".

לאחרונה פרסמה קלפרס את תשואותיהן של מספר קרנות אותן גייסה פיטנגו. פיטנגו 3, שגייסה 500 מיליון דולר בשנת 2000 רשמה תשואה שלילית של 2.6% עד הרבעון הראשון של השנה. הקרן הרביעית של פיטנגו רשמה תשואה חיובית של 3.7% שהיא ירידה קלה בהשוואה ל-2011.

גוגל הבאה לא תצא מישראל

למרות הביקורת שהטיח פרס בתרבות האקזיטים, הוא התפאר במכירת אנוביט לידיה של אפל וכינה אותה בתור הרכישה הראשונה של אפל מחוץ לעמק הסיליקון. פרס ציין גם רכישה אחרת, חברת NDS הירושלמית שנרכשה השנה בידי סיסקו בכ-5 מיליארד דולר. "סיסקו הופכת בכך לשותף הטכנולוגי הגדול ביותר שיש לישראל ומאפילה על אינטל בכך. היא פעילה כאן בכל צורה, ומשתמשת בזירה הישראלית כדי לבחון את האזור כולו", אמר פרס.

לדעתו של פרס, ישראל לא תוכל להוציא תחת ידה חברה גדולה כגון פייסבוק או גוגל. "אין כאן מספיק משאבי קרקע, תרבות ארגונית ואנשים בכדי לבנות חברות בקצב מהיר, כמו שעשו פייסבוק וגוגל בעמק הסיליקון. חברות כאלה צריכות בבת אחת אלפי עובדים חדשים, וכאן, בישראל, במקום בו תעשיית ההייטק כולה כוללת כ- 250 אלף איש, זה לא ייתכן. לכן יזמים ישראלים עוברים לארה"ב , כדי לגדול משם".

"רק כאשר האזור בו ממוקמת ישראל יהיה דמוקרטי וטכנולוגי יותר, אז התעשייה הישראלית תמריא לגבהים. מסביבנו חיים 350 מיליון דוברי ערבית, וחברות אינטרנט שמתמחות בשפה הזו יכולים לבנות עליו כעל שוק גדול ומבטיח".

בהתייחסו למגזר הערבי, ציין פרס כי הקרן הממשלתית אל-באוודר, המשותפת גם לפיטנגו, השקיעה עד כה בשבע חברות אינטרנט מהמגזר הערבי וכעת בוחנת השקעה בחברה מתחום התעשייה.

האם כדאי לשנות מיתוג של חברה שנרכשה?

מנחה הפאנל, שרון אמיר, ראש מחלקת ההייטק בפירמת נשיץ-ברנדס, הציב בפני הדוברים את השאלה מדוע מרבית הרכישות מסתיימות בתחושה טובה מצד המוכר ובתחושה חמצמצה מצד הרוכש. "שמונים אחוז מהרוכשים שואלים את עצמם לאחר זמן מה, מדוע בכלל רכשו את החברה", אמר.

שלמה מרקל, סגן נשיא בברודקום העולמית ומנהל הפעילות המקומית שלה בישראל, ענה כי "השוני בין התרבויות של סטארט-אפ וחברה גדולה נבנה כתוצאה של פער ציפיות, או של חוסר התאמה". ברודקום רכשה עד כה בישראל 11 חברות, מתוכן 6 בשנתיים האחרונות, בהן ברודלייט ופרוביג'נט.

"אנחנו חשבנו על כל הבעיות שהיו יכולות להווצר בין חברות קטנות לביננו מראש וליבנו את כל הנושאים האלה במשא ומתן לרכישה. מבחינתי מדד להצלחה של רכישה הוא השארות המנהלים הבכירים בה והאינטגרציה בין הקבוצות. שאלנו את עצמינו האם כברודקום עלינו לשנות את המותג שהחברה פעילה במסגרתו: פרסלו או אוקטליקה, למשל. הגענו למשקנה שאנחנו משאירים את כל החברות הללו בשמן ובאתר המקורי שלהן. בשיחה הנוחה הזו ביננו לבינם, זה מייצר אינטגרציה מעולה בין הרוכשת לנרכשת".

"אחוז הכישלונות שלנו קטן יחסית לחברות ישראליות אחרות", המשיך מרקל. "ברודלייט היא הצלחה, למשל. פחות מחודש מאז הרכישה המהנדסים התגלגלו על מוצר משותף והלקוחות הלכו על זה. אם ישנן בעיות, זה בדרך כלל כי סטארטאפים מבטיחים כל מיני הבטחות לרוכשת שלא תמיד הם יכולים לקיים".

לא כל החברות שנרכשו היו בשלות לכך

מיכאל רודה, סגן נשיא לטכנולוגיות תשתיות ביחידת הפיתוח העסקי של IBM ציין כי "יש מן אשלייה שמה שעושים בתוך חברה מצליח ומה שרוכשים עשוי להצליח ואולי לא. אבל מן הסתם זה לא נכון, וגם בחברות גדולות ישנן קבוצות מוצר שנסגרות ומוצרים שלא מצליחים. אצלינו מצב הרכישות לא רע בכלל: לא רק שאף פעילות לא נסגרה, אלא כל הרכישות של IBM בישראל רק גדלו. האם הן נשארו באותו מצב כפי שהיו כשנרכשו? ממש לא, וגם IBM השתנתה, והיא בעצמה כמו כל חברה גדולה מחליטה לצאת לפעמים מתחומים אליהם נכנסה".

"לדעתי, לא כל החברות מוכנות לרכישה. יש יזמים אנרגטיים שרגילים לעבוד עם אותו הצוות. אחרי הרכישה כל אחד מהם צריך לדווח לבוס אחר בארה"ב, ולא לכל אחד קל לעבור תהליך שכזה. גם עבור IBM זה לא תהליך פשוט".

IBM רכשה השנה את וורקלייט, חברה המספקת לארגונים יכולת לבנות אפליקציות סלולריות תמורת 70-100 מיליון דולר. "כלכליסט" חשף בחודש שעבר כי ענקית הטכנולוגיה מתכננת לרכוש את רד בנד הישראלית, חברה המספקת טכנולוגיות להתקנת תוכנות מרחוק עבור חברות טלקום. רודה לא התייחס לנושא, אך הצהיר כי מנהל הכספים של IBM העולמית הבטיח כי החברה תוציא עד 2015 כ-20 מיליארד דולר לרכישות. "בישראל זו בסך הכל שנת רכישות רגילה עבור IBM, וייתכן אף כי תירשם עלייה ביחס לשנים אחרות".