ביקורת: אירוסמית' / "!Music from Another Dimension"

האמת? מי ידע בכלל שאירוסמית' עוד קיימת. סטיבן טיילר הסולן התפרסם בשנים האחרונות בכל נושא אפשרי - שפט בתוכנית ריאליטי מוזיקלית, עבר שלל ניתוחים, בהם בגרונו - אבל הלהקה לא הוציאה אלבום אולפן חדש זה 11 שנה.

והנה, עשור ומשהו לאחר מכן, זה מגיע. קהל היעד: רוקיסטים שעדיין זוכרים מי הם. דבר המבקר: זה כמעט אלבום כפול מבחינת אורכו, מה שאומר שבאמת הצטבר הרבה חומר אצל טיילר והגיטריסט ג'ו פרי, שני הכותבים המרכזיים של הלהקה. אבל בואו נדבר רגע דווקא על האווירה: אירוסמית' בחרו לעבוד כאן עם ג'ק דגלאס, שהפיק את מיטב אלבומיהם בסבנטיז ובתחילת האייטיז. התוצאה היא סאונד דחוס, מחוספס, שמזכיר לא במעט אלבום של פעם - גם בפתיחה התיאטרלית שמזכירה אלבום קונספט.

ללא ספק חזרה לסאונד רוקיסטי מובהק יותר, לעומת הפלרטוט עם הפופ בשנות התשעים ואילך. ושתי בשורות נוספות: ניתוח הגרון של טיילר עומד יפה בצרחות המסורתיות שלו, ורמתם של רוב השירים סבירה בהחלט. לא כל אחד יכול לעמוד בבומבסטיות האמריקאית המובהקת של הלהקה הזאת (זה לא מקרה שהעיתונים הבריטיים ממש תיעבו את האלבום), אבל מי שכן, יגלה ניצוצות: הסינגל "Legendary Child" מזכיר חומרים של פעם, המעברים המסחררים ב"Beautiful", ההרמוניות המתוקות ב"Luv XXX" - יש עדיין כישרון בבית האבות של אירוסמית'. ומנגד, שירים מתישים כמו "Out Go The Lights" מוציאים קצת את החשק לחיות, במיוחד באלבום ארוך כל כך. אבל עם שלל אורחים, מג'וליאן לנון (הבן של) ועד ג'וני דפ וקארי אנדרווד, זה אלבום שמדגים היטב את עוצמתה של אחת מלהקות הרוק הוותיקות ביותר בסצנה (NMC יונייטד, 67.59 דק').

שורה תחתונה: יש לכם עוד כוח עבורם? אז תקנו.

קלווין האריס / "18 Months". הדי.ג'יי הסקוטי הסימפטי הוציא אלבום דאנס ואלקטרוניקה שלישי, שהוא בעיקר "שופוני" מתמשך ומעורר קנאה של כל האמנים שבאו לשתף איתו פעולה, ובראשם ריהאנה, קליס ופלורנס וולש. האלבום זינק בזריזות לראש המצעדים בבריטניה, אף על פי שלא כל הקטעים ברמה אחידה — אבל להיטים כמו "Bounce" או "We Found Love" מספיקים כדי להחזיק את העסק מקפץ כדבעי (NMC יונייטד, 49.47 דק').