יחסי ציבור הם לא הפתרון

לאחרונה שכרה לעצמה חברת אנטרופי את משרד יחסי הציבור רימון־כהן־שינקמן. מדובר בצעד הנועד בעיקר לשיקום התדמית "הרכה" שתפסה בחברת הייעוץ, אולם המלצתה המסתמנת לגופים המוסדיים בקבוצת דלק עשויה להיתפס ככניעה נוספת ללחצים.

אנטרופי ספגה בעבר מטחי ביקורת, גם מקרב גורמים מוסדיים ובכירים בחברות הציבוריות, בשל סיבוב הפרסה שביצעה בעניין הסדר החוב באמפל. חברת הייעוץ הוציאה ביקורת נוקבת על התנהלותו של בעל השליטה יוסי מימן, שבה המליצה להתנגד להסדר החוב באמפל.

שבוע לאחר מכן נכנעה אנטרופי ללחצים שהפעילו אמפל ומספר גופים מוסדיים, ופרסמה חוות דעת מחודשת שתומכת בהסדר החוב, ובה צונזר חלק ניכר מהביקורת כנגד מימן. באנטרופי טענו אז כי התקבל מידע נוסף מטעם אמפל, עניין שזכה לביקורת מצד רשות ני"ע על אפליה בקבלת מידע, לעומת המשקיע הקטן.

המקרה של אמפל יחד עם המקרה הנוכחי של קבוצת דלק מוכיחים כי אנטרופי הפכה לגורם אקטיבי בניהול המשא ומתן. חברת הייעוץ - שעיקר תפקידה המקורי אמור להסתכם במתן חוות דעת והמלצות ללקוחותיה - הפכה לזו שמציבה את הדרישות. הגופים המוסדיים, ששכרו את שירותיה של אנטרופי, "מתכופפים" לעיתים ובכך נמנעים מחיכוך ישיר עם בעל השליטה.

לאנטרופי, שנחשבת לחברה קטנה יחסית, ניתן משקל גדול בהחלטות משמעותיות. כגוף שמכתיב הצבעה של גופים מוסדיים בעניינים מהותיים, סביר שיערוך פגישות עם כל הנוגעים בדבר ויאסוף כמה שיותר נתונים. יחד עם זאת, ראוי היה שאנטרופי תעמוד כגורם אובייקטיבי שמספק חוות דעת ולא תהפוך לכלי במ"ומ בין הצדדים.