אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תיק ליברמן: דנינו בתפקיד היונה צילום: אוראל כהן

פרשנות

תיק ליברמן: דנינו בתפקיד היונה

דעתו של המפכ"ל כי אין להעמיד לדין את שר החוץ מלמדת כנראה שנותרה רק ההחלטה הרשמית של היועץ וינשטיין בטענה שהתיק "מורכב"

25.11.2012, 12:21 | משה גורלי

העובדה שמפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו מביע דעה נגד העמדתו לדין של השר אביגדור ליברמן ("לא ייתכן שמעמידים לדין היום על עבירה שנעשתה לפני עשור") ממש לפני שהיועץ המשפטי לממשלה מקבל החלטה בעניין, היא בהחלט צעד חריג שניתן לפרשו בשני אופנים מנוגדים. הראשון, המפכ"ל מערער על סמכות היועץ, "גונב" ממנו את ההחלטה וחותר תחת ההיררכיה הטבעית בין השניים. השני, דנינו משמש כיונה שמביאה את הבשורה המקדימה שכלו המים ובא הקץ על אפשרות העמדתו לדין של ליברמן. 

קראו עוד בכלכליסט

האפשרות השנייה היא ההגיונית ונותרה אפוא רק ההחלטה הרשמית של היועץ יהודה וינשטיין. בשבוע שעבר כבר העריכה כתבת "ידיעות אחורנות" טובה צימוקי על סגירת התיק. כל מי שדיבר עם גורמים משפטיים שמכירים את התיק במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה שמע שמדובר בתיק "מורכב". וכשמדברים יותר מדי על מורכבות, עולים סיכויי הסגירה על סיכויי ההגשה.

אביגדור ליברמן. יש סיבה לחיוך?, צילום: מיכאל קרמר אביגדור ליברמן. יש סיבה לחיוך? | צילום: מיכאל קרמר אביגדור ליברמן. יש סיבה לחיוך?, צילום: מיכאל קרמר

וממה מורכבת מורכבות זו?

ראשית, אין בפרשה נראטיב מכונן, "מספר" שיספר סיפור סדור ומגובש כמו עד המדינה ש"ד בפרשת הולילנד. לכן, צריך לבנות את סיפור כתב האישום ממסמכים ומעדויות. מסמכים ניתנים לפרשנויות שונות. עדים נחלקים לכאלה שלטובתו, כאלה לרעתו, ובעיקר – כאלה שלא יגיעו.

וזהו הנימוק השני: הקושי להביא עדים מחו"ל. קושי זה מכרסם בראיות ומוריד אותן מתחת לסף של אפשרות סבירה להרשעה. הקושי הזה, שמשווק כיום לתקשורת, מאפשר לפרקליטות לצאת ב"כבוד" מהפרשה – הנה היה לנו ביד כתב אישום, אבל נאלצנו לרדת ממנו בגלל העדים שלא יבואו. מרטין שלאף למשל.

סיבה שלישית - חלק מהסיפור נשען על קבלת כספים באמצעות "אנשי קש". לא תמיד קל להוכיח שאישיות מסוימת קיימת רק כדי לשרת צרכיו של אחר. כשליברמן פועל באמצעות בתו מיכל קשה לדבר על "קש" והסתרה כיוון שאב לא באמת יכול להסתתר מאחורי בתו.

סיבה רביעית - לאורך השנים הנדונות בפרשה דילג ליברמן בין היותו שר, ח"כ ואדם פרטי. על כל סטטוס חל משטר שונה של הגבלות, דיווחים והיתרים. למרות שהמועדים עצמם ניתנים למדידה, לא תמיד ניתן לייחס פעולות מסוימות למועד "אסור". למשל, כספים שנוצרו לליברמן כאדם פרטי והתקבלו בהמשך כשהפך לאיש ציבור.

מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. הביע דעתו בנושא, צילום: אלכס קולומויסקי מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. הביע דעתו בנושא | צילום: אלכס קולומויסקי מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. הביע דעתו בנושא, צילום: אלכס קולומויסקי

סיבה חמישית - לאחר שהפרקליטות הורידה את האישום בשוחד, עליו המליצה המשטרה, נותר כתב האישום תלוי בעבירות ה"קלות" יותר: הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון. אין להקל ראש באלה, אבל כשהשוחד כבר לא בתמונה, החלטת הסגירה קלה יותר.

סיבה ששית - וכאן מתחברים לדבריו של המפכ"ל דנינו – לא ייתכן שתיק ישכב בפרקליטות כארבע שנים ללא הכרעה. שלוש שנים מתוכן – במשמרת של וינשטיין. עצם העיכוב משקף לא רק מורכבות, אלא עינוי דין - "ענישה" בדמות עננה מתמידה שמרחפת על ראשו של איש הציבור. להתארכות תקופת אי ההחלטה יש משקל גם על עצם ההחלטה – אם לוקח כל כך הרבה זמן להחליט, סימן שהעניינים מסובכים וזו גם אינדיקציה לספק סביר בסיכויי ההרשעה.

וסיבה שביעית - זו כבר תיאורית הקונספירציה. ההיסטוריה של מינוי יועצים משפטיים מלמדת על מינוי בציפייה לתמורה כלשהי. מני מזוז מונה והגשים את הציפייה לסגירת תיק האי היווני נגד ראש הממשלה שרון. לפתחו של וינשטיין הוטל תיק ליברמן ביחד עם הציפייה של הממשלה, ובמיוחד נתניהו  ונאמן, למסמסו ככל שניתן. מזוז הקים צוות מיוחד שהחליט על הסגירה בתוך מספר חודשים. לווינשטיין – אם אכן יסגור – זה לקח שלוש שנים. הסיבה היא כמובן קשיים ראייתיים. בדיוק כמו הקשיים שמצא מזוז בזמנו. ובדיוק כמו אז: ציפייה לחוד – הגשמתה לחוד, והתוצאות למרבה הפלא תואמות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות