ביהמ"ש: פעולותיו של לבנת קיפחו את בעלי מניות המיעוט

הסכסוך המשפטי בין איש העסקים שי לבנת לבין שני שותפיו אמיר אדלר ואילן פדלון, בקבוצת החברות הפרטיות שלו, הוכרע הבוקר בפסק דין שמסר השופט עופר גרוסקופף. פסק הדין מקבל באופן חלקי את הטענות של שני הצדדים, אך בשורה התחתונה הוא מקבל את טענת שני השותפים לפיה הם היו שותפיו של לבנת ולא "פועלים או שכירים" כפי שהגדיר אותם לבנת.

לבנת הוא בנו הצעיר של אברהם (בונדי) לבנת, וקבוצת החברות כוללת בין היתר את סייפרטק, זואי אחזקות וימקום בי.וי. עיקר עיסוקן של החברות הוא בתחום התקשורת והאינטרנט, וכפי שנחשף ב"כלכליסט" הקבוצה מעסיקה כ-300 עובדים ובעליה נהנים מהכנסה שנתית של כ-144 מיליון שקל ושוויה מוערך, לדברי מקורבים לקבוצה בכרבע מיליארד קל באומדון זהיר. חלקם של שי לבנת ואישתו רונית בהכנסות השנתיות, באמצעות חברת האחזקות שבבעלותם, עומד לפי הערכות על כ־100 מיליון שקל בשנה. השכר שמשכו הבעלים מהחברות נאמד בעשרות אלפי שקלים בחודש.

השופט קבע בפסק הדין כי למרות כל הטענות שהיו ללבנת כלפי השניים מרגע פרוץ הסכסוך, ואשר הובילו לכך שהוא הפעיל את כוח השליטה בחברות במטרה להביא לסילוקם של השניים מכל מעורבות בניהול החברות, הרי שבפועל לא היה די בכך להצדיק את שלילת זכותם של השניים להשתתף בניהול חברות האחזקות. לכן קבע השופט כי פעולותיו של לבנת להרחיק את השניים מכל מעורבות בניהול החברות היתה בגדר קיפוח המיעוט.

אמיר אדלר. שותפו של שי לבנת בקבוצת החברות הפרטיות שלו | צילום: אוראל כהן

הסעד אותו העניק השופט באשר לקיפוח הוא עריכת התמחרות בין לבנת לשותפיו ביחס להחזקותיהם (במבי), כך שאחד הצדדים ירכוש את אחזקות הצד השני והשותפים ייפרדו. השופט ציין כי האופציה החלופית של פירוק השותפות היא קיצונית ולא רצויה וכי גם האפשרות של רכישה כפויה באמצעות מעריך שווי חיצוני היא בעייתית נוכח חששם של שני הצדדים שהערכת השווי לא תהיה מבוססת. לכן קבע השופט כי האפשרות השלישית נראית פחות פוגענית כלפי שני הצדדים והיא התמחרות.

בכך קיבלו למעשה שני שותפיו של לבנת שיוצגו ע"י עורכי הדין בעז בן צור ואלירם בקל, את עיקר דרישותיהם המהותיות. אלא שמנגד השופט קיבל גם חלק מהטענות של לבנת כלפי שותפיו וקבע כי אחת העסקאות שביצעו היתה פיקטיבית ונעשתה ללא ידיעתו של לבנת, חייב את השניים להעביר שטרי הון בסך 17 מיליון שקל בחזרה לחברות וחייב אותם בהסכמתם לשלם חוב של עובדת שפוטרה לחברה. בנוסף קבע השופט כי יש להורות על ביטל העברת האחזקות בסקאיויז'ן, המהווה את אחת האחזקות העיקריות והמוצלחות בקבוצת החברות, בין שתי חברות אחזקות בתוך הקבוצה.

משמעות אותה העברה כפי שבוצעה היתה שינוי בשיעור האחזקות של השלושה, באופן שהטיב עם אדלר ופדלון אך פגע בלבנת. השופט קבע כי ההעברה בוצעה ע"י שני השותפים למרות שהיה להם עניין אישי בה וללא ידיעתו של לבנת, ולכן קבע כי יש להורות על בטלותה ולהורות על התחשבנות כספית מחודשת בעקבות זאת. לבנת יוצג בסכסוך ע"י עו"ד גיורא ארדינסט.

הקרע בין לבנת לשותפיו נחשף לראשונה ב"כלכליסט" ביולי 2011 ובהמשך לכך נחשף ב"כלכליסט" הסכסוך המלא והתביעות ההדדיות, לאחר שהוסר צו איסור הפרסום בפרשה. המדובר היה בשתי תביעות: הראשונה שבהן הוגשה ע"י שני השותפים שטענו כי הם קופחו והורחקו מעסקי החברות, וזמן קצר לאחר מכן הגיש לבנת תביעת ענק בסך 74 מיליון שקל נגד אדלר ופדלון והעלה טענות חמורות ביותר נגדם, ובין היתר כי השניים הוליכו אותו שולל ורימו אותו.

החברות הללו נוהלו בשנים האחרונות ועד פרוץ הסכסוך במעורבות מצומצמת מצד לבנת, שהוא בעל השליטה ברוב החברות בקבוצה. לבנת טען כי השניים שהיו עובדים הכפופים אליו בעת שעבד בעסקי משפחתו, הצטרפו אליו כשיצא לדרך חדשה ב-1998 ופתח בפעילות עסקית עצמאית. לדברי לבנת החל מ-2003 הוא הפחית את מעורבותו בנעשה בקבוצה נוכח האמון שרחש לשניים ובחר שלא לשמש כדירקטור ברוב החברות אך בשלב מסוים החל לחשוד שמשהו לא בסדר ויזם הליך בדיקה וגילה מעשי מרמה חמורים כלפיו.

שני שותפיו טענו כי לבנת רואה עצמו כגביר ובעל המאה ומתייחס אליהם כפועלים וכי הוא "מציג עצמו כמי שלא ראה, לא שמע ובעיקר לא הבין דבר במשך שנים ארוכות, משל נרדם מספר שנים בתוך קפסולת זמן וכעת הקיץ מתוכה".

השופט גרוסקופף קבע כי התרשם שמאזן הראיות תומך באופן מובהק בעמדתם של שני השותפים, לפיה מדובר היה בחברה שהיא מעין שותפות וכי ניהול חברות האחזקות לאורך כל השנים נעשה בהבנה והסכמה בין השלושה. לגבי אחת הפרשיות בהן תקף לבנת את שותפיו הבהיר השופט ללבנת כי "כידוע אדם מוחזק כמי שקרא והבין את המסמכים עליהם חתם. אם כך ביחס לאדם מן היישוב, מקל וחומר שביחס לאיש עסקים בקי ומנוסה כמר לבנת". מנגד בקשר לפרשה אחרת קבע השופט כי שני השותפים "נזקקו לתחבולות שאיש ישר ירחק מהן".

השופט כתב בפסק הדין כי חלק לא מבוטל מהמחלוקות העובדתיות שהתבררו במשפט נוגעות לשאלות המצויות בתחום הידיעה של לבנת, אדלר ופדלון ועוסקות בהסכמות שהיו או לא היו ביניהם.

לדברי השופט, אין באפשרותו לקבוע ממצא חד לכאו או לכאו על בסיס התרשמות בעניין מהימנות בלבד, אלא שלהתרשמותו ניסה כל אחד מהצדדים להציג את האמת כפי שהוא רואה אותה, וידע כל צד להתחמק משאלות המקשות על גרסתו: "מר לבנת באמצעות התבססות על בעיות זיכרון ומר אדלר ומר פדלון באמצעות הסטת הדיון לנתיבים נוחים יותר מבחינתם".

לכן קבע השופט כי אין באפשרותו לאמץ או לדחוץ באופן מלא את גרסתו של לבנת או את זו של שותפיו: "האמת כמו במקרים רבים אחרים מצויה בתווך שבין הגרסאות", קבע.

שי לבנת מסר בתגובה :"אני שמח שבית המשפט קיבל את מרבית טענותי והורה על החזרתה לאלתר של חברת סקיי ויז'ן שנגזלה במרמה על ידי אדלר ופדלון וכן על השבתם של נכסים וכספים בשווי עשרות מליוני שקלים. צר לי שאדלר ופדלון נזקקו לתחבולות שאנשים ישרים היו מתרחקים מהן ובחרו בהתנהגותם להפר אמונים כלפי, למרות כל השנים שסללתי עבורם מסלול הצלחה עסקי ואישי".

עוה"ד בעז בן צור ואלירם בקל, המייצגים את אדלר ופדלון, מסרו בתגובה: "פסק הדין של השופט גרוסקופף קבע, כי שי לבנת קיפח את שותפיו, אמיר אדלר ואילן פדלון, וקיבל את תביעתם למתן סעד של התמחרות נוכח מעשי הקיפוח האמורים. בית המשפט דחה את חלק הארי של תביעת לבנת, וקבע כי מרבית הטענות שהועלו על ידו נמצאו משוללות יסוד. בנוסף קבע בית המשפט, כי באותן טענות ספורות שלא נדחו, אין כדי להצדיק את הפעולות בהן נקט לבנת כלפי שותפיו. הלכה למעשה, מתביעה כספית בהיקף של כ-74 מיליון שקל, נפסק לטובת לבנת סכום של כחצי מיליון שקל, שאדלר ופדלון הסכימו ממילא לשלמו עוד טרם פרוץ הסכסוך. אדלר ופדלון מצרים על כך שלבנת בחר לסיים חברות ושותפות בת שנים בדרך לא דרך, כפי שאף נקבע בפסק הדין".