אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מתי ייעצר מירוץ עליות המחירים של מוצרי המזון? צילום: אריאל שרוסטר

מתי ייעצר מירוץ עליות המחירים של מוצרי המזון?

יצרניות המזון טוענות שהעלו מחירים בשל עלייה במחירי הסחורות. אבל הפרופ' לכלכלה חקלאית איל קמחי טוען שהמחירים ירדו מהשיא שנרשם ב־2008, ומאז המסחר מתאפיין בתנודתיות וכך ימשיך. זוהי שעת המבחן של היצרניות: האם יידעו גם להוזיל מחירים

26.11.2012, 06:56 | שאול אמסטרדמסקי

מחירי המזון עולים. שוב ושוב ושוב. על פי הלמ"ס, מדד מחירי המזון עלה בעשור האחרון ריאלית (מאז ספטמבר 2002) ב־13%. האם העלייה הזו במחירי המזון צפויה להיפסק? החדשות הטובות הן שכן. החדשות הפחות טובות הן שזה לא הולך לקרות בקרוב. למעשה, ממש לא בקרוב. ובכנות גמורה, זה הולך לקרות עוד המון זמן. אי שם לקראת שנת 2050.

קראו עוד בכלכליסט

1. כשהסינים וההודים התחילו לאכול לחם לבן

זו השורה התחתונה, כפי שמציג אותה איל קמחי, פרופ' לכלכלה חקלאית מהאוניברסיטה העברית וסגן מנהל מרכז טאוב. עכשיו רק נשאר להבין למה, ומה בכל זאת אפשר לעשות עם הבשורות הללו.

בשביל להבין מדוע זו התחזית של קמחי, צריך ללכת מעט אחורה בזמן כדי לראות איזה צירוף נסיבות אומלל התרחש בשנת 2008 שהטיס את מחירי סחורות המזון לשמים, ובהתאמה גם את מחיר כל מוצרי המזון שאנחנו צורכים באופן קבוע.

פרופ פרופ' איל קמחי | צילום: אריאל שרוסטר פרופ

למעשה, בשנים 1975–2005, מחירי המזון בשוק העולמי היו בכלל במגמת ירידה. למעשה, הם ירדו בשיעור מצטבר של 75% (ריאלית). אלא שב־2005 המגמה השתנתה. תהליכי עיור ושינויים חברתיים שהתחוללו בשתי מדינות ענק - הודו וסין - הגדילו מאוד את הביקושים למזון בשוק העולמי. יותר ויותר פיות סיניים והודיים חשקו במזון שפעם היה נחלת המערב בלבד - כמו לחם לבן או מוצרי חלב. כך הביקוש למוצרי המזון הבסיסיים ביותר - הגרעינים, שמהם מייצרים את יתר מוצרי המזון - גדל מאוד. מלבד זה, תהליכי העיור המואצים הקטינו מאוד את השטח ששימש קודם לכן לחקלאות, ובכך צמצמו עוד יותר את הייצור החקלאי. תוסיפו לכך תהליכים של מדבור שמכלה שטחי גידול וכן את תהליכי הסבת גידול התירס ממאכל להפקת דלק ביולוגי, ותקבלו ירידה משמעותית בהיצע הגרעינים, לעומת עלייה משמעותית בביקוש להם. התוצאה היתה כמובן עליית מחירים.

למעשה, בתוך שלוש שנים בלבד מחירי המזון עלו ב־75% (ריאלית), בדיוק כמו שיעור הירידה המצטבר ב־30 השנים הקודמות. בשורה התחתונה, משהו בסיסי בשוק הזה השתנה.

2. יצרניות המזון הגדולות סגרו שווקים ליצוא

אבל זה לא היה סוף הסיפור. שכן בשלהי 2008 פרץ המשבר הכלכלי הגלובלי, ושלושה תהליכים שהתרחשו כתוצאה מהמשבר הכניסו את שוק המזון העולמי לתזזית שממנה טרם התאושש.

ראשית, המלאים העולמיים של הגרעינים - כלומר, סחורת המזון הבסיסית ביותר שמשמשת להפקה של כל מזון אחר, כמו אורז, תירס ודגנים אחרים - התרוקנו. "זו תוצאה של מדיניות של מדינות שהן יצואניות מזון גדולות שמנסות להגן על החקלאים המקומיים שלהן", מסביר קמחי בשיחה עם "כלכליסט".

איך המנגנון הזה עובד?

"המדינות האלה רואות שמחירי הגרעינים עולים מאוד בשוק העולמי. האינטרס הראשון שלהן הוא לוודא שהמחירים בשוק המקומי לא יעלו בהתאם", אומר קמחי, "קח למשל את מצרים, שהיא יצואנית חיטה גדולה. זו מדינה שהרגישות הפוליטית שלה לעליית מחירי המזון בתחומה גבוהה מאוד. לכן, מה שהם עושים כשהשוק העולמי עולה הוא להפסיק את היצוא כדי להפנות מזון לשוק המקומי. אבל בעצם זה רק מגביר את עליות המחירים בשוק העולמי. וכמובן שמצרים היא לא היחידה שעשתה את זה, אלא גם יצואניות חיטה אחרות כמו רוסיה וארגנטינה. הודו עשתה את אותו הדבר באורז, ומחיר האורז בשוק העולמי מיד קפץ ברגע שהיא חסמה את הייצוא". כך נוצר מעגל קסמים שרק דוחף את המחירים כלפי מעלה.

הדבר השני שקרה במקביל לסגירת יצוא המזון מיצרניות המזון הגדולות, היה נסיקת מחירי הנפט. "כששוק הנפט נמצא בתנודתיות גדולה, זה משליך מיידית על שוק המזון", אומר קמחי, ומסביר מדוע, "ראשית משום שחלק גדול בעלות הפקת המזון היא ההובלה שלו, בעיקר הובלה ימית, שתלויה מאוד בנפט. ושנית, ככל שהטכנולוגיה בייצור המזון מתקדמת יותר, כך היא צורכת יותר אנרגיה, ולכן עלייה במחירי הנפט משפיעה עליה מאוד". ואמנם, הנתונים מראים התאמה כמעט מושלמת בין עליית מחירי הנפט לבין עליית מחירי המזון בשוק העולמי.

ואם שני אלה לא הספיקו, אז ב־2008 קרה דבר נוסף, שהכניס את כל מערכת מחירי המזון לתזזית - כניסתם של הספקולנטים לשוק.

"שוק סחורות המזון שונה מאוד משוק ההון", מסביר קמחי, "בשוק ההון אתה מוכר רק ניירות, ואילו כאן אתה מוכר סחורה ממש שצריך לאחסן באיזה מקום וגם להשתמש בה בסופו של דבר, אחרת היא תתקלקל. לכן הפתח לספקולציות בשוק הזה תמיד היה קטן יותר". יתרה מכך, שוק סחורות המזון נוצר מלכתחילה בשביל להגן על החקלאים, ולאפשר להם ליצור עסקאות עתידיות ולדעת שיש להם סיבה להמשיך לגדל תבואה.

מדף של מוצרי חלב. , צילום: גיל קליאן מדף של מוצרי חלב. | צילום: גיל קליאן מדף של מוצרי חלב. , צילום: גיל קליאן

"אבל ב־2008, אחרי שהספקולנטים הצליחו להוציא את כל מה שאפשר משוק הנדל"ן בארה"ב עד שכבר אי אפשר היה לסחוט אותו יותר, הם פשוט עברו לחפש מקומות אחרים שאפשר לעשות בהם תשואה, וכך הגיעו לשוק הסחורות", אומר קמחי. וזה, כפי שהראה איתי להט ב"כלכליסט" בדצמבר 2011, היווה חדשות רעות מאוד לצרכני המזון ברחבי העולם. למעשה, עלייה של 10% במחירי המזון בעולם מורידה 10 מיליון אנשים מתחת לקו העוני.

"לשוק הזה לא היה הרבה חשיפה בעבר לאנשים שלא ממש עוסקים ביבוא וביצוא של גרעינים", אומר קמחי, "אבל אז נכנס הרבה כסף חדש, כסף שאין לו סנטימנטים. כסף של אנשים שחיפשו לעשות מכה. ברגע שהם זיהו שמחירי הגרעינים התחילו לעלות, זרם לשם הרבה מאוד כסף. וכשכסף נכנס בקלות הוא גם יוצא בקלות. ומאז רואים הרבה מאוד תנודתיות. למעשה, נפח הגרעינים עצמו בכלל לא גדל, אבל נפח העסקאות גדל מאוד בגלל פעילות ספקולטיבית".

אם עד שנת 2003 גלגל שוק סחורות המזון העולמי רק 13 מיליארד דולר בשנה, הרי שב־2008 הוא קפץ למחזור שנתי של 318 מיליארד דולר.

התוצאה, כפי שניתן לראות בגרף, היא תנודתיות חריפה במחירי המזון מאז 2008. המחירים עולים בחדות, ואחר כך צוללים בחדות. "התנודתיות הזו שאנחנו רואים מאז 2008, כלומר עליות חדות מאוד במחירים ובעקבותיהן התרסקויות מחירים, התנודתיות הזו רעה לכולם. זה רע לחקלאים שצריכים לתכנן מה הם מגדלים בשנה הבאה, וכמובן שרע מאוד לצרכנים. הנה, אנחנו רואים מה עושה עלייה של 20 אגורות", אומר קמחי.

3. הגרעינים מהווים 54% מעלות המוצר הסופי

אבל אם המחירים הם תנודתיים, כלומר שהם גם עולים בחדות אבל גם יורדים בחדות, למה הצרכנים מרגישים רק עליות מחירים ולא נהנים לעתים מהוזלות?

מי שמחפש דוגמאות לירידות מחירים ימצא אותן בקלות. מחיר הסוכר למשל ירד ב־23.2% מאז השיא ב־27 בפברואר השנה. מחיר הסויה ירד ב־19.9% מאז השיא ב־4 בספטמבר השנה. מחיר החיטה ירד ב־10.1% מאז השיא ב־20 ביולי ומחיר התירס ירד ב־10.2% מאז השיא ב־22 באוגוסט השנה. וכפי שמבקר המדינה הראה בעצמו בעבר, בדו"ח מיוחד על משק מוצרי החלב בישראל, למרות שמחיר החלב הגולמי ירד ב־14% בין שלהי 2008 לשלהי 2010, מחיר מוצרי החלב לא ירד. להיפך, הוא עלה.

"ישראל היא שחקן קטן מאוד בשוק העולמי", אומר קמחי, "ומה שחשוב לדעת הוא שאנחנו מייבאים גרעינים בהיקפים גדולים מאוד. אין לנו יכולת לגדל גרעינים בעצמנו, כי זה דורש הרבה מאוד שטח והרבה מאוד מים, ואין לנו משניהם. לכן, השוק המקומי רגיש מאוד לתנודתיות במחירי הגרעינים בעולם. זה בא לידי ביטוי בקמח למאפיות שמשפיע על מחירי הלחם והמאפים, וזה בא לידי ביטוי במחירי המזון לבעלי החיים, שמשפיע במידה מהותית על מחיר מוצרי החלב למשל ועל מוצרי הבשר.

"אין לנו אפשרות להשפיע על זה. לכן, כל מי שעושה רעש גדול מעליית מחירי הלחם או החלב בגלל שמחירי הגרעינים עלו מנסה בעצם לגרוף הון פוליטי על תופעה שהיא טבעית".

ואמנם, נתוני משרד החקלאות מראים כי מחיר הגרעינים מהווה כ־21.5% מעלות התשומות בחקלאות. למעשה, מחיר הגרעינים הוא המרכיב השני בגודלו בעלות הפקת מוצרים חקלאיים, אחרי מרכיב עלות שכר העובדים (25.8%). לשם השוואה, משקלו של המרכיב השלישי בחשיבותו - ציוד ומכונות - נמצא הרחק מאחור, רק 8.7% מעלות הפקת המוצרים החקלאיים. בשוק מוצרי החלב, משקלם של הגרעינים בעלות המוצר הסופי אפילו גדול יותר - כ־54%.

אבל אם השוק הוא תנודתי, הצרכנים היו צריכים להרגיש גם ירידות מחירים. למה זה לא קורה?

"לפחות בשוק מוצרי החלב, שאותו אני מכיר יותר, מאז ששוחרר הקוטג' מפיקוח (בשנת 2006, יחד עם מוצרי חלב נוספים - ש"א) מה שקרה הוא שבתקופות שמחיר החלב הגולמי עלה גם מחיר מוצרי החלב לצרכנים עלה. אבל בתקופות שמחיר החלב הגולמי ירד הרי שמחיר מוצרי החלב לצרכנים לא ירד. זו כבר בעיה של השוק המקומי, שהוא ריכוזי ולא תחרותי. לכן, סביר להניח שצריך יותר רגולציה".

עם זאת, קמחי מבהיר שלכל רגולציה יהיה מחיר, שבסופו של דבר הציבור יצטרך לשלם. אם לא מהכיס שאיתו הוא קונה את המוצרים בסופרמרקט, אז מהכיס שממנו הוא משלם את המסים.

"מדברים על פיקוח מחירים. אבל כשחומרי הגלם עולים יותר, מישהו צריך לשלם יותר ליצרנים. אחרת הם יפסיקו לייצר. כבר היו תקופות כאלה. ב־2007–2008 למשל, המאפיות אמרו שהן יפסיקו לייצר אם לא יפצו אותן על עליית מחיר הקמח.

"אם הממשלה רוצה לקחת אחריות ולמנוע ממחיר הקמח להיות תנודתי, אז היא צריכה לסבסד את המוצר עבור המאפיות", אומר קמחי. וסבסוד, יודע כל סטודנט שנה א' בחוג לכלכלה, פירושו כסף שמגיע ממשלם המסים.

4. דרוש ממציא בתחום הטכנולוגיה החקלאית

בשורה התחתונה, בלי קשר לישראל, כל עוד הביקוש למזון יהיה גבוה מהיצע המזון - והיצע המזון מתחיל בהיצע הגרעינים - המשמעות תהיה עליית מחירים מתמשכת. אם לוקחים בחשבון את התחזקות הכוחות הדמוגרפיים שמגדילים את הביקוש למזון במדינות המתפתחות, ואת שינויי האקלים שמקשים על גידול מזון, ברור שמירוץ המחירים הזה לא צפוי לעצור בקרוב. אז מה אפשר לעשות? להגדיל את השטחים שמיועדים לתוצרת חקלאית, לפתח תשתיות באזורים כפריים, אבל בעיקר - להמציא.

"אני מאמין ביכולת של הטכנולוגיה החקלאית להתמודד עם העלייה בביקוש", אומר קמחי, "השאלה היא רק באיזה קצב זה יקרה. כיום קצב החידושים הטכנולוגיים בחקלאות בוודאי לא גבוה מספיק. למעשה, מדובר גם בתשתיות וגם בטכנולוגיה, שאלה דברים שאי אפשר לשנות מהיום למחר. העולם נח יותר מדי זמן על זרי הדפנה, לא השקיעו מספיק בטכנולוגיה חקלאית ובתשתיות שיכולות לקדם את החקלאות במדינות מתפתחות. אבל זה ישתנה".

ומה יקרה בינתיים?

"אני לא יודע אם נחזור לרמות המחירים שהיו לפני 2005, אבל אני גם לא חושב שנראה עוד עליות משמעותיות. מה שיישאר זו התנודתיות במחירים, שאותה אפשר לצמצם אם יגדילו את המלאים של הגרעינים בעולם. הפוטנציאל הטכנולוגי ודאי לא מוצה בתחום החקלאות.

"היום יש מודעות לעניין הזה, ויש כאן הרבה מאוד הזדמנויות עסקיות. בטווח של השנים הקרובות נמשיך לראות מחירים גבוהים. בטווח של עשור או שניים זה יכול להתייצב".

לדברים של קמחי חשיבות גדולה מבחינה צרכנית. אם רמות המחירים לא צפויות לעלות עוד הרבה בשנים הקרובות, אלא רק להמשיך להיות תנודתיות, המשמעות היא שליצרניות המזון יישאר הפתח להמשיך להעלות את המחירים הסופיים לצרכן כשמחירי חומרי הגלם יעלו, אבל לא להוריד את המחירים לצרכן כשמחירי חומרי הגלם יירדו. זה בדיוק המקום שבו הרגולטור צריך להתערב, או שנדרשת מעורבות צרכנית גבוהה מאוד. אחרת, למרות שהמחירים בשווקים העולמיים לא יעלו במידה משמעותית, המחירים לצרכן ימשיכו לעלות ולא תמיד באופן מוצדק.

יש שלב שבו ההתפתחות הטכנולוגית תגדל יותר מאשר כמות האנשים שצריך להאכיל?

"אוכלוסיית העולם לא תמשיך לצמוח בקצב כזה. אנחנו יודעים שגדילת האוכלוסייה עומד ביחס הפוך למידת ההתקדמות הטכנולוגית של כל מדינה. באותן מדינות שבהן האוכלוסייה צומחת מהר, כמו הודו ומדינות באפריקה, ככל שכלכלתן תתפתח קצב הילודה יקטן.

"למעשה, התחזיות מדברות על כך שאוכלוסיית העולם תגיע לשיא של 9 מיליארד איש בסביבות 2050, ומשם לא תגדל כל כך מהר, אז יש תקווה", מסכם קמחי.

תגיות

תגובה אחת לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
משל יותם..
ה OECD קבע:יוקר המחיה בישראל בממוצע ביחס לאירופה הוא 100-150% יותר.בנק ישראל,מבקר המדינה וטרכטנברג גם חושבים כך פחות או יותר.המרויח נטו 20000 שח יש לו כח קניה יחסי,לעומת גוש היורו,רק של כ 9000 שח(כ 1950יורו).עובד ניקיון בפריז מרויח יותר! זוהי ארץ שאוכלת יושביה אך אינה משמינה.המשמינים הם הגורמים ליוקר:קרטל הון/שילטון,קרטלים עיסקיים,מונופלים,קונגלומראטים,גילדות ואנשים כמוך שבידיהם היכולת לשחק ביוקר המחיה הבסיסי כמעט כרצונם.לאור האמור לעיל גם התירוץ הקבוע שהכל בגלל תקציב הביטחון –אין לו תוקף.אך העם ימשיך לבחור באלו הבוחרים מדעת לעשותו דלת-העם.אני רויזיוניסט ואומר לכם "הליכוד" של היום אין לה דבר מתורת ז'בוטינסקי או מרוח בגין.לכו עיינו במשל יותם,שבספר שופטים,על העצים שהמליכו עליהם את האטד הקוצני:האטד הקוצני=ממשלות העושק של קדימה והליכוד.העצים שהמליכו את אלה עליהם=העם בישראל.מי הוא יותם? החליטו אתם ביום הרת-עולם של הפוליטיקאים,ביום הבוחר !..
ייאי  |  26.11.12